צבא

שבת

אמונה

מועדים

כללי

נושא		שאלה
אמונה		האם הרמב"ם הכיר את הקבלה בכלל ואת ספר הזוהר בפרט?
תשובה בשם הגדולים ערך הרמב"ם אות קנ: "כתב מהרח"ו ז"ל ששורשו מפאה דדיקנא דז"א השמאלית[1] ולכך לא זכה לחכמת הזהר עכ"ד". אמנם ע' מגדל עז ה' יסוה"ת סוף פרק א. ובשו"ת מהר"ם אלשקר סי' קי"ז. אך ע' דבריו של הרב שילת אגרות הרמב"ם ח"ב עמ' תרצו: "באופן כללי יש לומר שאגדות מסוג "בסוף ימיו הרמב"ם חזר בו" – אינן מוסיפות כבוד לא לרמב"ם ולא לקבלה. הדרך הנכונה בהשוואת משנתו העיונית של הרמב"ם לחכמת הקבלה היא בירידה לעומק המושגים האלהיים של שתיהן, ובגילוי הזהה והמשותף להן, כפי שעשו כמה חכמים ומקובלים במשך הדורות[2] (ונראה שעוד הניחו מקום להתגדר בו), ולא בכפייה מלאכותית של האחת על רעותה". מתוך התורה הגואלת חלק א תלמוד תורה פרק יא: "פגישת הרמב"ם עם קבלה, קשה לברר. אבל שהרמב"ם הוא שכל גדול, עילאי, שחודר למעמקים, ודאי. בשם רבי שניאור זלמן מלאדי כ' שהרמב"ם היה מקובל גדול. יש מקובלים קטנים. ויש מקובלים של גדלות, וזה אפשר למצוא ברמב"ם. שכלול שלימות הנגלה ושלימות הנסתר". ובאורות הקודש ח"א עמ' רסח: "כשמרגיל האדם את עצמו לשמע קול ד' מכל דבר, בא הענין עד התוכן היותר עליון שברוח האדם. שהוא השכל, שהוא דוקא הוא מכסה יותר מכל את הענין האלהי, מפני שיעלה במחשבה, שיש כאן כח שכלי מיוחד שעושה את הציורים השכליים. אבל על ידי ההרגל הטוב, של הקשבת קול ד' בכל דבר, מתגלה אליו קול ד' גם בשכל, ואז דוקא בשכל ימצא את ההתגלות האלהית האמתית. וכל מה שיוסיף חקירה והתפלספות יוסיף קדושת אמונה ודבקות. והערת רוח הקודש". ושם עמ' צג: "אמנם מי שיש בו קדושה פנימית, גם השכל האנושי מעורר את חיי רוחו, לשאוב ממעין הקודש אשר בעצמיות נשמתו פנימה, ושאיבה זו מתאחדת היא בעומק עצמיותה עם ההארה הרזית. וזאת היתה מדתו של הרמב"ם, ושל יתר גדולי ישראל קדושי עליון, ששאבו את חכמתם האלהית ע"י המעבר של השכל האנושי, אשר למטפיסיקה הפילוסופית, שחדרו בתומת רוחם מן החול אל הקודש". וע' שם הגדולים לחיד"א מערכת מ אות קנ: "הרמב"ם חיבר ספר מורה הנבוכים וכו' וכמדומה לי שראיתי בכתבי גורי האר"י זצ"ל שהגיד הרב שחכמתו הצילתו". וכן במגיד מישרים ויקהל[3]. ובבני יששכר ממאמרי חדש ניסן מאמר ד. דף מח: "להבין הפלוגתא שבין הרמב"ם לרש"י וראב"ד (כי סוד י"י ליראיו והגם שהמה דברו בענין הלכה כפי הפשט עכ"ז נפשם בשמים יודעת מאד להוציא חלקם בתורה מן הכח אל הפועל כפי אחיזת נשמתם בתורה) וכו'". וע' מי מרום ח"א לרחרל"פ עמ' נט: כל הגה שיצא מפי קדשו ומעטו של הרמב"ם העומק שבו הרבה יותר מהפשטות, כי הרמב"ם כולו שכלי, והשכל מקיף יותר מהמילים, וגם אם תמצא דיבורים מאתו הנראים כפשוטים, דע כי גם בהם עומק גדול ונורא, וכיוון ביחוד אל העומק, כן הוא בספריו בהלכה, וכן הוא בספריו באגדה הרוחניים והמחשבתיים". ושם עמ' ע"ב: "הרמב"ם שנשמתו הגדולה ראתה כל מה שנתגלה ברוה"ק ידע גם לחלק חלקי הנפש לחמשה חלקים וכו'". וע' במשך חכמה ריש פרשת שמות: "ודו"ק בכל דברי רבינו בהלכות יסודי התורה פרק ז' וח' כי כל דבריו קדושים וברוח נבואה אמרן בלי ספק". -------------------------------------------------------------------------------- [1] אורות האמונה 86: "שני פרנסים טובים עמדו לישראל, שניהם מלאים ברכת ד' בתורה חכמה, גדולה קדושה, צדק ומשרים, וחמושים ברוח אדיר לעבוד עבודת הקודש, לישר דרכים במסילת התורה והאמונה: הרמב"ם והרמב"ן. שניהם כללו בתוכם את כל אוצר החיים אשר לישראל ולאדם, לפי היכולת האנושי, ולפי הערכים האפשריים להתגלות ברוח היותר ער ויותר נאור. אמנם משני הצדדים אשר להקשבת הרוח: מהצד המסתורי הפנימי, הפאה הימנית, שמשם חוש האמונה העמוק נובע, וממנו תוצאות לכל בינה פנימית, קבלית, אמת רוחנית עליונה, אשר ברוח רזי אמונים היא נקלטת, ותוצאותיה חכמות נעלמות בחוג ההשויה של הצורה ליוצרה בכחן הגדול של נביאים שאינו פוסק מבני נביאים מדור לדור, ומהצד השמאל, הצד ההכרי, המלא שכל וחשבון, בירור והגיון, השופט את כל ערך בהגדרותיו, ומעמיק בתהום ההבדלה שבין המציאות העליונה מעל כל שם ותיאור מציאותי, הנקלט מאור השכל העליון אשר בהקשבה הבינתית המדויקה והדרגית, העסוקה בהבחנת האור האלהי. הפאה השמאלית נפלה למנה, האחרונה לבן מיימון, והראשונה לבן נחמן. אור אל שדי, האומר לעולמו די, ומתוה גבולים לכל חדרי מדי ולכל כחות חיים, ומגלה את הבלטתה המשוכללה של כל יצירה חשובה, האיר בנשמת שני האורים הגדולים. ומוכרחת היתה המסתורית להיות עלומה מגאון ההכרה המנתחת, ואותה ההכרה בעצמה להיות דחויה בזרע מגאון הקשב הפנימי אדיר האמונה. ויחד הם בונים את בית ישראל מזה אחד ומזה אחד, והיו ידיהם אמונה, להחליש את עמלק ואת עמו לפי חרב, ולהקים יד על כס יה". [2] לדוגמה: בהגדה של פסח לבעל "בית יעקב" רבי יעקב בן רבי מרדכי יוסף מאזביצא בהקדמה של נכד הגאון המחבר עמ' ג: "כ"ק דודי מרן הגאון הקדוש רבינו גרשון חנוך העניך מראדזין זללה"ה כתב בהקדמתו לסה"ק בית יעקב מאיזביצא קונטרס גדול, ובו ביאר כל סדר הקבלה ממשה וכו' והוכיח בראיות ברורות מדברי הרמב"ם ז"ל בספריו מורה נבוכים וספר המצות וס' יד החזקה שגם הוא היה לו קבלה אמיתית". [3] "הרמב"ם ז"ל וכו' והא איהו במדרגת צדיקייא ולא כדאמרי הנך חכימי דאגלגל וכו' דנהי דהכי אתגזר בגין קצת מילין דמליל דלא אתחזו אבל אורייתא אגינת עליה ואוף עובדוי טבין דמארי עובדין טבין הוה לא אגלגל וכו', אלא אגלגל בגלגולא ואסתלק ויתיב בהדי צדיקייא וכו' ומידע תנדע דכל דבעי הרמב"ם על הרוב אינון קושטא בגין דאיהו אדבק גרסאי קדמונאי כגון ר"ח ורבינו האי דגרסתהון ברירא ולזמנין תוספת מסגיאות פלפולא הוו מקשו על ההוא גרסא ודחו לה ולית קושטא הכי, ופירוש נמי דמפרש הרמב"ם הרוב קושטא אינון". התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		שלום, אני שומע שיעורים של הרב בנושא אורות ארץ ישראל הרב אמר ש"החיים הם דבר רזי, סודי. אפשר לדבר הרבה על תופעות החיים, על האינדיקציות לחיים אבל לא על החיים עצמם. שאלתי היא: אפשר לומר זאת על כל מושג? - זה בעצם מה שקאנט אומר כשהוא מדבר על נואומנה - העצם כשלעצמו והפנומנה - איך שהוא מתגלה אלינו, אם כןן האם יש משהו מיוחד בהתייחסות שהרב נתן דווקא למושג חיים? בתודה ישראל אלתר
תשובה שלו' ישראל אלתר. אתה צודק. ומ"מ, קנט דבר מבחינה אפיסטמולוגית, שלעולם איננו תופסים את ה"עצם" של שום מושג. ואני דברתי מבחינה הרגשתית פשוטה. שב"חיים" אנו דווקא כן מרגישים, בהרגשה תוכית ממשית, את "עצם החיים". להם אנו מתכוונים כאשר אנו אומרים: "אני". אך כיוון שניתן דין וחשבון על ההרגשה הזו נחוש שלעולם מה שאנו חושבים ומפרטים בתיאור, הוא חלקי. ועצם תודעת החיים היא "סודית". לעומת זה כאשר אנו מדברים על אובייקט כלשהו, למשל – "שולחן". אין לנו תחושה פנימית בו בעצמותו. וכנגד חוסר ההבחנה המדמה שתחושתנו החיצונית תופסת את "העצם", באה תורת בקורת ההכרה ומבררת שלא קלטנו אלא את "התופעה" אך לא את "העצם". התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		רציתי לשאול את דעתו של הרב דווקא על המצב בארץ לפני 60 שנה ולא לפני 100 ויותר שנים, כאשר אוד מוצל מאש בראשות החזון איש זצ"ל ודומיו שיקמו את יהדות אירופה מהמשרפות של אושוויץ והביאו אותה לידי היקף שלא נראה כמותו בתולדות ישראל. שנית רציתי לשאול את כבוד הרב שאני מאוד מכבד מוקיר ומעריך מניין הוא כ"כ בטוח בעמדתו כאשר מהצד השני של המיתרס עומדים ענקי עולם בדמות החזון איש, הרב אויירבעך, הרב אליישיב, הרב עובדיה יוסף, הרב יאשיהו פינטו ועוד ועוד ועוד... דבר אחרון רציתי ליידע את כבוד הרב שאינני בטוח אם הוא עצמו יודע עד כמה הדרך שהוא מציע היא אכן קשה. לעניות דעתי על סף הבלתי אפשרית. אנכי משתייך למיגזר הדתי ציוני, רבים מחבריי הם בוגרי מכינתו של הרב, וכולם אנשים טובים וחביבים. יחד עם זאת מוקדי הבילוי והפנאי שלנו (בתי קולנוע, פאבים וכו') היו מעוררים סלידה אצל כל בן תורה אמיתי. ברצוני להדגיש כי לא מדובר בשוליים של החברה אלא בטובי יוצאי מכינתך, אני בטוח שאילו הייתי נוקב בשמות היית וודאי מסכים איתי. את מי הקב"ה מעדיף יותר? את אלה המסתגרים בד' אמותיהם ועושים רצון קונו, או שמא את "פרץ" שפועל ועושה והכל לשם שמים, אך באיזה מחיר כבד... אני בטוח שבציבור החרדי מעטים מכירים את התוכנית הישרדות ואילו בציבור שלנו אין אחד שלא מכיר שלא לדבר על לראות. רואים הישרדות, ולמחרת יושבים על דף גמרא. אני אזכיר שוב, אלה לא השוליים אלה הרוב שכולל את האנשים הטובים ביותר. האם זה באמת שווה את זה? האם זהו רצונו של הקב"ה. קשה לי עם זה מאוד. אשמח לשמוע את התייחסותו של הרב לעניין.
תשובה אין ספק שהמצב שאתה מתאר הוא מצער. אך אינו מתאר את התמונה בשלמותה. ראשית, הדשא אצל השכן ירוק יותר, כדאי לך לבדוק את הנושא יותר מקרוב, וכמובן לא בלב אלא בהיקף הכללי. מאידך אני מכיר ב"ה בחורים רבים נפלאים שלמים בתורתם ויראתם. ועם שתמיד יש מקום להוסיף - אי אפשר רק לנקוט באמונתו של בלעם, לראות את החולשות בלא לראות עולם שלם של תורה ואמונה, של יראת שמים ויראת חטא ההולך ונבנה לנגד עיניינו. אבל העיקר ההכנה הרוחנית ההסטורית. שההסתגרות, עם גם הצילה מעטים גרמה להתרחקות הולכת וגוברת של רבים, רבים מאד. כל זמן שהתורה מוכרת רק כדרך חיים של ד' אמות של הלכה, היא באופן מהותי אינה מתאימה לרוב הציבור. והא מואס בה, והולך ומתרחק ממנה. וזהו כמובן שקר. התורה היא תורת חיים, ואנו חייבים להופיעה כתורת חיים. התורה עצמה שולחת אותנו בדבר ה' לצבא, למדע, ולכל תחומי החיים שמעמידים מקיימים ומפריחים את עם ישראל בארצו. לא כפשרה, לא בדיעבד, כי אם לכתחילה למלא רצון ה' יתברך שנהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש. וד"ל. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		שלום וברכה. נשאלתי על ידי חברי לפלוגה שאלה פשוטה והיא: "למה אנו משתמשים בנטלה בשביל נט"י?". אשמח לקבל תשובה. תודה רבה.
תשובה שלו' רב נט"י איננה באה בשביל הנקיות, שעניינה המצב הגופני, כ"א לשלב שאחריה – הטהרה, שעניינה המצב הנפשי והרוחני. הטהרה, ענינה היפך הטומאה. "אבי אבות הטומאה – מוות", כלומר: עקרון העקרונות של הטומאה הוא המות. א"כ, אבי אבות הטהרה – חיים. להשתחררות מן הרושם של מפגש עם טומאת המוות בכל ערכיו (מוות, טומאות היוצאות מגופו של אדם, שינה, הפרשות, רושם ניתוק חלקים שהיו קשורים בגוף החי שלנו , ציפורניים, שער וכד') או התמודדות עם הקלשת החיים על כל צדדיה, בשינוי כיוון למילואם ועוצמתם הנפשית והרוחנית (אוכל, תפילה, ברכת כהנים, או טהרת ידיים מעסקנותם המזוהמת במגעה במקומות המכוסים, או מזוהמים) נערכים אנו בעזרת האקטים החיצוניים המרשמים נפשית באופן המותאם לכך, באופן המכוון להגברת כח החיים באמצעות התרעננות החיים במקורם – טהרתם. אלה הם צורות שונות של מפגש עם זרימת מים חיים שבדרכי הטהרה השונות. על פי עוצמת המפגש עם המוות והרושם שהניח בנפש, כך רמות המפגש השולל עם מי הטהרה החיים. שטיפת ידיים, נטילה ידיים, טבילת הגוף כולו, הזאת מי חטאת של פרה אדומה. כאשר אנו מעוניינים בנקודה הראשונית של זרם החיים המטהר, בלא הקלשותו בהמשך זרימתו ובמערכות המלאכותיות הנושאות עימהן את חולשותיהן, כי אז אנו עוסקים בפרץ הראשון של זרם המים. ע"כ, אנו משתמשים במים המצויים בכלי שכח פעולה ראשוני שרצון־חפשי־ראשוני שלנו נותן להם את זרימתם הראשונית – זה ענינה של הנטלה. התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		האם הרב יוכל להסביר ו\או להביא מקורות שמסבירים על ההגיון השכלי והמוסרי במצוות היבום ובמצוות החליצה של התורה.תודה.
תשובה ע' באברבנאל על מצות יבום בדברים כה ה-ט. במלבי"ם דברים כה ט. ע"ע מלבים שמות ג ה. ובס' החינוך מצוה תקצח תקצט. שֶׁנִּצְטַוָּה מִי שֶׁמֵּת אָחִיו וְלֹא הִנִּיחַ בָּנִים לִקַּח אֵשֶׁת אָחִיו הַמֵּת לוֹ לְאִשָּׁה, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא יָבָם בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כה ה) יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וְגוֹ': מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת לְאִישׁ הֲרֵי הִיא כְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, שֶׁכֵּן יְחַיֵּב הַטֶּבַע מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה הָאָב הָרִאשׁוֹן שֶׁלֻּקְּחָה אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו וּמִמֶּנָּה בָנָה לוֹ הָאֵל אִשָּׁה, וְהָאִישׁ הַזֶּה שֶׁמֵּת בְּלֹא בָנִים שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק מִמֶּנּוּ לְזִכָּרוֹן לוֹ וּלְמַלֹּאת מְקוֹמוֹ בָעוֹלָם לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, וְעוֹד אֵין זֵכֶר לוֹ בָּעוֹלָם הַגּוּפָנִי זוּלָתִי זֹאת הָאִשָּׁה, שֶׁהִיא עֶצֶם מֵעֲצָמָיו וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ, הָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל עָלָיו לְהָקִים לוֹ זֶרַע מִמֶּנָּה עַל יְדֵי אָחִיו שֶׁהוּא גַּם כֵּן כַּחֲצִי בְשָׂרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ הַזֶּרַע מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ וְעוֹבֵד בּוֹרְאוֹ תַּחְתָּיו, וְיִזְכֶּה עַל יָדוֹ בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר הוּא שָׁם, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ, דִּבְרָא מְזַכֶּה אַבָּא, שֶׁכֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קד, א) בְרָא מְזַכֶּה אַבָּא אַבָּא לָא מְזַכֶּה בְרָא, וּכְמוֹ כֵן בֶּאֱמֶת הָאָח הַחַי אֲשֶׁר הוֹלִיד הַבָּנִים מִן הַיְבָמָה גַּם אֵלָיו חֵלֶק בָּהֶם וְזוֹכֶה גַּם הוּא בִּזְכוּתָם, אָמְנָם לֹא לוֹ יִהְיֶה כָּל הַזְּכוּת, כִּי גַּם אָחִיו יִטֹּל חֶלְקוֹ בִּשְׁבִיל הַחֵלֶק הַגָּדוֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ בָּהֶם, וְהִיא הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לְחֶלְקוֹ בַּתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: וְהִנְנִי עִם דַּעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בַּמִּצְוָה הַזֹּאת עִקָּר גָּדוֹל וְטַעַם נָכוֹן אֲמִתִּי אֵצֶל הַמְקֻבָּלִים, אֶסְמֹךְ עַל מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בְּרֹאשׁ סִפְרִי, וְעָרַכְתִּי שָׁם הִתְנַצְּלוּתִי לְבַל אֶחְשֹךְ עַצְמִי מִכְּתֹב כָּל מַחֲשַׁבְתִּי בִּפְשָׁט טַעַם הַמִּצְוֹת, לְעוֹרֵר רוּחַ הַיְלָדִים לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת בָּהֶם אֶל גְּדוֹלֵיהֶם וּמוֹרֵיהֶן, מִתּוֹךְ הָעֵסֶק בָּהֶם אוּלַי יִתְגַּלְגֵּל זְכוּת עַל יָדִי לְגַלּוֹת אֲמִתַּת עִנְיָנֵיהֶם, וְאֶזְכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי עִמָּהֶם: שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִהְיוֹת הַיְבָמָה (עי' ספהמ"צ עשה ריז) חוֹלֶצֶת לַיָּבָם נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ כְּשֶׁלֹּא יִרְצֶה לִשָּׂא אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כה ט) וְחַלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ: מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת הָיְתָה רְאוּיָה לְשַׁמֵּשׁ הָאִישׁ הַזֶּה תַּחַת אָחִיו, מִן הַטַּעַם שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה בְּמִצְוַת יִבּוּם, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה בָּהּ, צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁתַּעֲשֶׂה אֵלָיו מַעֲשֶׂה שִׁמּוּשׁ זֶה שֶׁל חֲלִיצַת נַעַל, שֶׁהוּא שִׁמּוּשׁ הָעֶבֶד הַקָּנוּי בְּפִרְסוּם לִפְנֵי בֵּית דִּין, לְהַרְאוֹת לַכֹּל שֶׁקְּנוּיָה הָיְתָה לוֹ לְגַמְרֵי, וְכִי רָאוּי הָיָה לוֹ לְיַבֵּם אוֹתָהּ, מִן הַטַּעַם הַנִּזְכָּר בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, וּלְפִי שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשֹוֹת מַה שֶּׁמּוּטָּל עָלָיו לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם הִיא יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ, וְיָרְקָה בְפָנָיו לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּפְטְרָה מִּמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, וְאֵינָהּ מְשֻׁעְבֶּדֶת לוֹ עוֹד לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד בְּשׁוּם דָּבָר, אֲבָל הוּא חָשׁוּב אֵלֶיהָ כְּאִישׁ זָר שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין עָלָיו מִלִּרֹק בְּפָנָיו, וְתֵלֵךְ לָהּ מֵעַתָּה וְתִנָּשֵׂא לְכָל מִי שֶׁתִּרְצֶה: ובש"ך על דברים פרק כה ה: והסוד ליבם: אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף (איוב ל"ד, י"ד), וליבמה באות נפשה שאפה רוח (ירמיה ב', כ"ד), שצריך שיכוונו שניהם לעשות לו בנין אחר, ואדם על עפר ישוב (איוב ל"ד, ט"ו), וכן ומעפר אחר יצמחו (שם ח', י"ט), וכן יבמה יבא עליה ויבמה בגימטריא מאחר, וכן אתה מוצא בזוהר פרשת קרח (ח"ג קע"ז.): וכתב ריקאנטי ז"ל, היה נראה לומר כל מי שאין לו זרע מאשתו ודאי אינה בת זוגו הנגזרת לו כדכתיב (הושע ד', י') הזנו ולא יפרוצו, ולפיכך הותרה לו אשת אחיו שאין לו בנים, כי לא היתה אשת אחיו הנגזרת לו. ובזה יתישב ספק אחד שהוקשה לי למה לא נצטווה היבום רק כשמת ערירי שמא אף אם יש לו בנים יצטרך ליבום מחמת עבירות אחרות עד כאן. ואין נראה לומר שלא הוצרכה תורה ליבם אלא לפי שמיעט בדמות כמו שאמרנו, והוא ז"ל כתב הרבה על סוד העיבור והאריך עיין שם. וסוד החליצה: חליצת הנעל הוא לפי שהאשה נקראת נעל כמו שאמר (שמות ג', ה') של נעליך מעל רגליך, אמרו חז"ל (זוהר ח"ב רכ"ב.) שרמז לו שיפרוש מאשתו וזו רוצה להתיבם, לומר שרוצה להיות נעלו והוא אינו רוצה אם כן וחלצה נעלו, לומר שניצולה מלהיות נעלו, חלצה כמו חלץ מהם (הושע ה', ו'). עוד חלצה נעלו, הוא רצה לנעול דלת בפני אחיו, היא שהיא אשת חיקו תחלוץ אותו נעל ותשליכהו ארצה כדי שיבוא ממקום אחר. עוד וחלצה נעלו לומר שעד עתה היה לו תקוה אולי יחיה ויבוא על ידי אחיו ומאחר שאינו רוצה אם כן ראוי הוא להתאבל עליו וילך יחף: וכתב מהרי"ק ז"ל בשם בעל הלכות גדולות אמר הקב"ה למשה אמור אל היבם שלא רצה ליבם רעוע בגופך מאנת לקיים מצות יבום לפיכך תחלוץ מנעלך, כאבל וכמנודה שדרכם להיות יחפים, ובטיפה סרוחה שבגופך יכולת לקיים לאחיך זרע, לכך וירקה בפניו טיפה סרוחה, והדיינים עונין חלוץ הנעל שלוש פעמים, חלוץ הנעל כאבל, חלוץ הנעל כמנודה, חלוץ הנעל כמורד במצוות. ובשם רבינו יחיאל אומר מקוננת בפני בית דין שבעלה יהיה כמת בלא זרע שלא אבה יבמי, ויבם משיב לא חפצתי רוצה לומר איני חושש אם יהיה בלי זרע, והיא חולצת נעלו לומר שיתאבל על אחיו, כי מעתה הרי הוא מת וישכח אחרי שאינו מקים זרע, ורוקקת לפניו כלומר לא מחמת יופיך חמדתיך, ואומרת כך להלבינו על אשר לא יבמה, וגם העומדים שם אומרים שלוש פעמים חלוץ הנעל לפרסם בושתו עד כאן: וכתב ריקאנטי ז"ל שמא יש בזה טעם, כי האשה תחת רשות בעלה אף כי אחרי מותו, הלא תראה שנעשית כשפחה לחלוץ הנעל מרגל היבם, מפני שחייבת להמציא מקום אליו, כמו שאמרו ז"ל (יבמות ח' ע"ב) ויבמה בעל כרחה. מה שאין כן באיש שאינו ברשות אשתו. ומסוד היבום תבין ענין החליצה, כי האשה היא מנעלו של בעל ועתה חלץ מהם וצריך לשוט בארץ לבקש לו מנוחה אחרת, והואיל ואינם עושים לו חסד ליבום יגיע לו תועלת לחלוץ המנעל, כי הכוונה באותו המנעל לתת לו חלקו בחיים: ובסתרי תורה אמר (זוהר ח"ג ק"פ.), יש מי שתיקונו במנעל והוא קיום הכל, ויש מי שאין לו חלק במנעל כלום בשום צד בעולם, והסוד מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שיר השירים ז', ב'), אמרו ז"ל בת נדיב בתו של אברהם אבינו ע"ה, בת נדיב בת היתה לו ובכל שמה, ויש מי שאין תיקונו במנעל כלום ולפיכך צריך לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, כדי שיהיה אותו הנועל המנעל בקיום גדול, ועל הענין הזה נותנין המנעל בארץ שיבוא המת מאותו רשות, ואין תיקונו במנעל ויכנס ברשות המתקן בסוד המנעל עד כאן: השאלה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		לרב אלי שלו' וברכה, הרב אמר בשיעור ב"אורות התורה" שמטרת החיים והאידאל היותר עליון זה לא תיקון המידות והתממשות התורה בחיי המעשה אלא ידיעת ה' - כלומר משהו מעבר למעשה. אך לפי מה שהבנתי מדברי הרב, ידיעת ה' אינה סתם ידיעה אלא היא עצם העובדה שה' מופיע בכל דבר ותחום בחיים. אשמח לקבל הבהרה בעניין הזה. מהו האידאל והמגמה היותר עליונה? איפה נכנס הפן המעשי? האם בסופו של דבר האידיאל לא חייב להתממש רק באופן מעשי? אשמח להבין יותר מה זה "ידיעת ה'" ולמה זה המגמה היותר עליונה. תודה רבה.
תשובה שלום. דעת פרושה התחברות. ובודאי דעת ה' כוללת את הדבקות במידותיו ובמעשיו - 'מה הוא רחום (מידה) אף אתה רחום. מה הוא גומל חסדים (מעשה) אף אתה גומל חסדים'. ומכל מקום 'הלב והמח הם מבחר איברי האדם' (לשון ר' בחיי בהקדמת חובות הלבבות) ובודאי שיא הדבקות בה' זוהי ידיעת ה' בשכל (מח) וברצון (לב). פשוט שכאשר אין דבקות בשכל וברצון אלא מופיעה ומתגלה גם במעשה, הן מפני שהמח והלב פועלים על המעשה, והן מפני שבאמת אין המח והלב יכולים להתרומם לדעת את ה' אם שכל המעשים גם הם מיושרים על פי דרכי השי"ת, ועל כן ברור שתמיד מדובר גם על הפן המעשי. אך מכל מקום כיון שתפארת האדם זה השכל והרצון, שהם הכוחות היותר נעלים שבקרבו, הרי שפסגת הדבקות בה' היא בדעת את ה' בשכל וברצון הלב. זו היתה כוונתי בשיעור שהזכרת. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		הסתכלתי בספרו של הרב "כארי יתנשא" בעמ' 34 על ההסברה של אורגניות העולם, ורציתי לבקש מהרב להסביר בפירוט רב יותר כיצד מכך שאני רואה בגופי את חטיבת הדצח"מ, אני יכול להשליך הבנה זו לגבי המציאות בצורה ודאית? (איני שואל כרגע לגבי השיטה ההסברתית הלוגית שמובאת בספרו של הרש"ט גפן).
תשובה בס' קנין תורה מהדורת הרב רקובר עמ' מו: "במציאות אין מקום לחילוק בין הגוף לנשמה, הואיל ושניהם אחוזים זה בזה. הגוף מתגלה בנשמה, והנשמה מתגלה בגוף. הגוף הוא בבחינת הנרתיק ובבחינת הגילוי של מה שיש בו, הגילוי של הנפש. יש רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, וכנגדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם. דבר זה אינו דרש, רמז או סוד, כי אם פשט לאמיתו. כל גופנו הוא גילו חיצוני לפנימיותנו". ובאורות עמ' מח: הבינה היותר שלמה ומתוקה של דעת האלהות היא הכרת היחש האלהי אל העולם הכללי ואל כל פרט ופרט מפרטיו, החמריים והרוחניים, כיחש הנשמה, הצד הרוחני המחיה והממלא אור קיום והפרחה, אל הגוף, אל הדבר הנדרש לחיים לאורה ולהפרחה. אמנם פיסקה זו באה ללמד מן היחש שבין הנשמה והגוף ליחש שבין האלהות והעולם, אך אנו יכולים ללמוד ממנה לכיוון ההפוך: כשם שהאלוהות היא "הכל ומקור הכל ויותר כל מן הכל" (עפ"י אגרות הראיה ח"ג עמ' ד. ובתפילת היחוד לר' נחוניא בן הקנה, המובאת בתחילת הלשב"ו הקדו"ש, בספי' החכמה "אתה הוא נשמה מחזקת הנשמה והנשמה לנשמות". באבן עזרא, שמות כג כא "וכבר פרשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם כי הוא לבדו, גם ימצא תאר השם כי הוא הכל ומאתו הכל". ושם לג כא "וזה השם הנכבד הוא האחד וכו' שהוא הכל... והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו". ושם "מפאת שהוא הכל וכבודו מלא הכל ומאתו הכל וכל תמונתם כל". ובאלימה רבתי לרמ"ק, מעין א תמר ד פ"א "הכל בו, והוא בכל, וחוץ הכל". וע' ספורנו בראשית א ד"ה אלהים "הנה מלת אלוה תורה על נצחי. כי הוא הנצחי בהחלט. ויאמר עליו אלהים לשון רבים להורות שהוא צורת כל הצורות הנצחיות וזולתם כאמרו "מלא כל הארץ כבודו", כי אין לזולתו מציאות זולת הנאצל ממציאותו ולא ימצא שום נמצא זולת מציאותו כאמרו "ואתה מחיה את כולם". ובנשמת חיים לר' מנשה בן ישראל, מאמר שני, פרק תשיעי "הוא הכל הוא האור הכולל האור הגדול הבלתי תכלית". ובמשך חכמה ויקרא יט ב "הקב"ה נשמתא דנשמתין, המשפיע ומחיה כל העולמים, כנשמה הממלאה הגוף"). בברכות י.: "מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף וכו' מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים". ובבניהו בן יהוידע ב"ב כה.: "שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה, וכמו ענין שאמרו רז"ל הנשמה ממלאה את כל הגוף, דנמצא אין אבר אשר אין בו כח הנשמה" מכאן שגם הנשמה 'לית אתר בגוף הפנוי ממנה'. התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		שלום, רציתי לשאול מדוע בר"ח של שנה מעוברת אנו מוסיפים את המילים במוסף "ולכפרת פשע"...מה עניין מילים אלו דווקא בשנה מעוברת? תודה רבה!
תשובה הסביר לי הרצי"ה, שבשנה מעוברת, בה מתגלה "כחן של ישראל ופעולתן בעצמם ובעולם" – דקדשינהו־לזמנים?, מתרבה הופעת החיים הפנימיים בהשפעתם של נפשותם של ישראל המחזירה אל התכלית העליונה שכיון השי"ת את כל הדברים, והיא תוכן כפרת־ראשי־חדשים?. ומתגלה הכפרה, שמאוחדים בה הסולח והנסלח, קב"ה וישראל, ב"נצח ישראל" שבקדושת נפשנו התמידית כ"כפרת הפשע". מתוך העילוי לשרש "קטרוג הלבנה"?. "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח". ע"ע "חטאת לד'". מתוך מילון הראי"ה מדור מחקרים ערך סליחה מחילה וכפרה.
אמונה		שלום לרב יוסף קלנר,שמעתי את שיעורו של הרב על חשיבות לימוד אמונה,ולפי מה שהבנתי שלימוד אמונה הוא מפתח את כל כוחות הנפש והוא הגורם ש"יצא מהאדם משהו" ומפתח את לימודו, א"כ הלימוד אמונה הוא רק אמצעי להצלחת הלימוד גמרא וכד', ולכן לא נראה לי שהבנתי כ"כ את הרב ואם הרב יוכל שיסביר לי שוב תודה
תשובה שלו' רב הבנת נכון - שאין הכוונה כפי שהבנת! כמובן שהאמת היא הפוכה: כי חכמת האמונה היא מבוא לחכמת הקבלה שכותב עליה בשו"ת הב"ח סי' ד: "שהיא מקור התורה ועיקרה". אמנם היא פועלת את כל הפעולות הטובות גם על מימדי האישיות והתורה האחרים להביא אותם אל מדרגתם הראויה יותר. השאלה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר.
אמונה		שאלתי מופנית לרב קלנר. שמעתי את שיעורך בכוזרי בנושא דרך הצגת הפילוסוף. הבנתי שהעניין אינו הויכוח וההצמדות לכל טענה של הפילוסוף, אלא התבוננות בו, ומכך בנטיית נפשו. ומתוך כך הבנה שאין זה "מתאים לי" "זו לא נפשי" ועזיבת טעונתיו ללא ויכוח איתו. שאלתי היא האם יוצא מכאן שאין עניינו של עם ישראל בתיקון דעות כוזבות? האם דרך תיקון עולם אינה עוברת גם בהתייחסות לדעות מקולקלות? אמנם גם יוצא, שאנו לא מנסים להיות דת מסיונרית. מה שמפריע לי הוא שהיכן מימד הקינאה ליהדותנו אם אין אנו נלחמים על אמונתנו מול כזבים ושקרים? תודה.
תשובה - לא יוצא מכאן שאין עניינו של עם ישראל בתיקון דעות כוזבות. - דרך תיקון העולם עוברת גם בהתייחסות לדעות מקולקלות. - יהדות אינה דת מסיונרית. - צריך להיות עם קינאה ליהדותנו ולהלחם על אמונתנו מול כזבים ושקרים - יש לעשות זאת בחכמה ולא בטפשות כך שננצח במלחמה ולא נפסיד במה שנסגל לעצמנו קנאות חשוכה. התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		אני טוען,בהתאם לעניות דעתי והכרותי עם כתבי הרב קוק בספריו, שלא תמצא שמץ של תמיכה ו\או כוונה בדבריו, למשקל שאותן ישיבות נותנות לעניין הממלכתיות. הרב לגמרי התכוון להקים מערכת המבוססת על דעת תורה, כאשר בכל מקרה של חיכוך, ממשיכי דרכו ילכו ע"פ דעת התורה באותו עניין ללא פשרות, כמו"פחד מאנרכיה" ושאר דמיונות...יש רצון ה', הוא ידאג שהכל יסתדר. אנחנו נמסור נפשינו לקיום רצונו ולא נטה ימין ושמאל. אם נתמצת את השאלה- אני רוצה לדעת בבירור, האם בדרכו של הרב קוק יש לתת משקל לעניין הממלכתיות (גם במקרה בו אותה מלכות נוקטת גישה הפוכה מדעת תורה ומנגד. או שמא העיקרון של קיום דעת תורה הוא מוחלט, מה שנקרא מסירות נפש. בדגש על העובדה שאנו לא נמצאים בגולה מבחינה פיזית ועל כן אין מדובר במצב בו המלכות עלולה להרוג אותך פיזית (על אך שגם בתקופות הללו מסרו נפש בפועל ממש).
תשובה בוודאי צריך ללכת תמיד בכל עניין על פי דעת תורה, ואבא או מלך שאומרים לאדם להפר דעת תורה - אין שומעים להם. הויכוח בנושא שאתה קורא לו 'ממלכתיות' אינו בשאלה האם דעת תורה גוברת או דעת הממלכה החילונית גוברת, כי מהי דעת תורה בשאלת ההתנהגות במציאות של מדינה חילונית. למשל - השאלה האם לסרב פקודה למעגל השני ואילך או לא אינה האם התורה קובעת - והיא אומרת לסרב (אתה קורא לזה מסירות נפש), או המדינה קובעת והיא אומרת לא לסרב. השאלה היא מהי דעת תורה במקרה זה, וכמו שהזכרתי, גדולי הרבנים - הרב מרדכי אליהו שליט"א, הרב צב"י טאו שליט"א, הרב אבינר שליט"א, הרב ליכטנשטיין שליט"א, הרב יעקב אריאל שליט"א ועוד רבנים רבים אחרים, ראשי ישיבות ומכינות אמרו לתלמידיהם שעל פי דעת תורה, חובה לשמור על הלכידות בצה"ל, וכיוון שהשתתפות (שעיקרה היא פסיבית) במעגל שני ואילך אינה עבירה!! - חובה לנשוך שפתיים ולא לסרב, כדי לא לפגוע בלכידות צה"ל שהיא פיקוח נפש של כלל ישראל. היו כמובן רבנים חשובים שסברו אחרת, כמו הגר"א שפירא ז"ל, וגם רבנים אחרים שיבדל"א כמו הרב דב ליאור שליט"א והרב מלמד שליט"א. אך על כל פנים הויכוח לא היה האם דעת תורה מחייבת מסירות נפש או ש'הגישה הממלכתית' מחייבת להיכנע למדינה ולעבור איסורים, אלא המחלוקת הייתה מה אומרת דעת תורה במקרה זה. ועל כן שאלתך כמובן אינה רלוונטית כלל. בכבוד רב אלי סדן.
אמונה		שלו' לכבוד הרב שליט"א!1 .האם ישנה אפשרות לחכמי ישראל כיום לגזור גזירה או הוראת שעה על איסור העסקת עובדים ערבים מצד איסור חתנות וקירוב הדעת (שו"ע יו"ד סימן קיב) הרי ל"ע הרבה ערבים עובדים היום במסעדות/אולמות ומגיעים בקרבה וקשר עם בנות ישראל. 2. האם דעת הרב לאסור זאת?תודה
תשובה יפתח בדורו כשמואל בדורו, ואילו הייתה לנו מועצה של רבנים המקובלת על כל ישראל, ברור שהיה אפשר לתקן תקנות ולגזור גזירות. דא עקא - שאין לנו! לצערנו - וזה חלק ממארת הגלות שעדיין אוכלת בנו - אין לנו בית דין של תורה שמקובל על כל ישראל. וכל אחד עושה לו רב. ובוודאי מרא דאתרא רשאי להורות לבני קהילתו את אשר יעשון אלא שאין זה מחייב אלא את מי שקיבלו כרב עליו. לא נכנסתי לעובי הקורה. לעניות דעתי יש גם סיבות נוספות כגון לא לחזק את אחיזתם בארץ וכן סיבות בטחוניות, דעתי נוטה שאכן יש בזה תיקון והוראת שעה להפסיק להעסיקם בכל סוג של עבודה, אלא שאין אני בר סמכא להורות בעניינים כלל ישראליים כאלו. וגם לא למדתי את הנושא מכל צדדיו, כראוי למי שבא לתקן תקנות ולגזור גזירות. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		שלום! שאלתי מופנית לרב אלי ששמעתי שיעור של הרב אלי שליט"א והרב הביא את הירושלמי שאומר שגדול קידוש ה' מחילול ה'(ביחס למ'דינת ישראל) רציתי לשאול, מה היחס בין זה לבין מצווה הבאה בעבירה? למה שלא נגיד שהקשר של אדם שומר תורה ומצוות כולל בתוכו גם כל מיני איסורים למינהם(החל מהכספי המיסים שהולכים למערכות המשפט, החינוך וכו' , או לגירושי יהודים וכדומה)-למה שלא נגיד שמצווה הבאה בעבירה שלא נעשינה?! ובאמת מה היחס בין המושגים
תשובה אכן, הערתך נכונה ודורשת אבחנה ודיוק. כאשר אדם עושה בעצמו עבירה כדי לקיים מצווה, כגון שגוזל לולב כדי לנטלו או שאוכל איסור כדי לקיים סעודת שבת וכיו"ב ודאי שזה אסור וזוהי מצווה הבאה בעבירה והיא אסורה ודאי. אמנם ביחס למדינה יש כאן קשר עקיף יותר - שאנו שותפים במדינה - משלמים מיסים, משרתים בצבא, משתתפים בבחירות ומקיימים חוקיה, ובזה אנו מחזקים אותה. והמדינה הזאת עושה דברים מופלאים וקדוש ה' גדול בעצם קיומה, קיום שלטון יהודי בחלקים גדולים של ארץ ישראל, מגינה ושומרת על יהודים, וגם משקיעה מיליארדים של שקלים לפיתוח חינוך תורני ולימוד תורה ועוד ועוד. ומאידך עושה דברים איומים ונוראים וחילול ה' גדול שכולנו יודעים ואין צורך לפרטו. ואכן יש חרדים שגרים בחו"ל בגלל סיבה זו - שלא להיות שותף כלל בחיזוק כוחה של מדינה זו. אך אין זו דרכנו. ורבנו, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שפסק לנו בענייני מדינה, לימדנו שעל כל פנים מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו. וזוהי המדינה שחיכינו לה - למרות כל חסרונותיה, וגדול קידוש ה' שיש בה על חילול ה'. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		בשו"ע או"ח ס' רל"ט מ"ב סק"ט, כתוב: "אמרו חכמינו ז"ל הישן בבית יחידי, והינו בלילה, אוחזתו לילית, ובית הינו חדר". אודה לרב אם יוכל להסביר מהי לילית ומדוע היא מופיעה בלילה כשאדם ישן יחידי בביתו (או בחדרו)
תשובה לילית היא אם השדים, והמזיקים. (אעתיק לך ממילון הראיה את הערכים הבאים, כדי שתהיה לך אוריינטציה במושג השדים: שדים, מזיקים, מלאכי חבלה וכיו"ב - כוחות חיים הדומים לאותו הזיוף וההפסד שהאדם מוכשר לקבלו <בהיותו נמשך אחרי דמיונות כוזבים, בהיותו גורם לזה בדרכיו הנלוזים, במוסרו הנפסד, בהתרשלו בידיעה אמתית, שהנהו מכין ציורו להיות נפעל מהם>. פועלי הכוחות הדמיוניים ואפילו הרעים שבהם [ע"א ב ז נג]. שד - כח פועל להוציא אל הפעל את סידור כחו המדמה? של האיש רק לפי ערך הפרטיות שאינו מתאים לסדר ומשטר כללי ואינו לובש מלאכות? [עפ"י ע"א ב ט סז]. שדים - דמיונות בלתי צודקים המעורים את עיני השכל מראות נכחה באור־ד'? [עפ"י שם ז מט]. כוחות השכליים המטעים וכוחות הדמיוניים [עפ"י שם נג]. בריות פגומות, (ש)נשתכללו בכל צדדי הרוח, אבל חסרים הם אותו הביסום? הגופני שהיו ראויים לו, שבפנימיותן מונחת תשוקה של איבוד והעברה מן העולם בעד עצמם, וממילא זוהי השקפתם ונטיית חפצם גם לגבי אחרים. ועל כן הם הם מזיקי עלמא [עפ"י קובץ ג שז]. כוחות החיים המזיקים בעולם, הבאים ממקור התוצאות המזיקות של הציורים הדמיוניים הבלתי נאגדים עם הכלל בציוריו? [עפ"י ע"א ב ז נז]. מזיקים - בעלי־חיים רוחניים המביאים את החוליים הרוחניים [עפ"י פנק' א מב]. הכוחות הדמיוניים והסבות? המסבבות אותם, שהם הכוחות הדמיוניים החצוניים שחוץ לנפש הפועלים על הנפש, כמו שהכוחות השכליים פועלים על השכל. וכמו שכל מקרי החוליים הגופניים נתבארו כבר שמרביתם מחוללים הם ע"י דברים שיש בהם כח חיים, כן הכוחות הדמיוניים, יש להם סבות שגם הנה חיות. אמנם יתגלו בפעולתם בעת יתאימו המקרים מצד המקום והזמן, ההרגל וההסכמה הכוללת, שאין היחיד יכול להפרד בהם מהשפעת הרבים, ואז הכוחות הדמיוניים מתחזקים בהכרת פעולתם. שכח דמיונו של אדם בהעזבו מהשכל הוא מקבל את רישומם, ובאים מזה נזקים, לפעמים נפשיים ולפעמים גופניים ג"כ, כפי ערך הפעלת הכוחות הנפשיים על הגוף [ע"א ב 348]. ? המזיקין לפי תכונתם הם רק דמיונות, הפועלים בתכונה מזקת בציור נפשי חזק, עד שפועל ג"כ על הגוף ומקריו [שם שם]. הפגעים הדמיוניים, שהם אבות כל נזק בין בציור? בין בפועל [שם ט רמז]. ? המתעמרים לרעה בכחות הדמיונות האנושיים [קבצ' א נא]. כוחות החיים הרוחניים? הפועלים על הדמיון שלא כדרכו. כוחות חיים דמיוניים הפועלים על הרוח? שנחלש שלא כטבעו. הכוחות הרוחניים החיים העלולים לפעול לרעה על רוח חלש. כוחות דמיוניים מבעיתים הבאים לרגלי חסרון סדר טבעי במהלך הרעיונות [עפ"י ע"א ב 6־255] . שלוחי ההפסד שעל כל פרטי ההפסדים שמסבות ההעדר וההיזק באדם. הכוחות הרעים? הפועלים בטבע? לקדר ולהחשיך אור אהבת התורה?, ולהרגיש עייפות בעסק המצוות? והטוב? והחסד?. הכוחות הרעים במציאות, המקיפים את האדם שמהם צומחות המדות הרעות, ומתרגשות ג"כ מניעות חיצוניות לכל דבר טוב. יסודם הוא הפירוד? ומניעת האחדות?, וסיבתם האמיתית היא שכחת ד' [עפ"י שם א א מד, מה, מו]. רוחות דלית להון גופין. המתחכמים בעיונים, ולא ישכילו להתנהג ע"פ עמקי הרחבת העיון בכל צדדי המעשים החומריים, הם באים למאסה של תורה ומחריבי עולם הם [פנק' א סג]. פועלי און המתפרדים [אג' א שג]. הנשמות המתהפכות לגופות. (שאז) אין בהם אותו האומץ החמרי של הגופים, ואותה הגבורה של הנשמה ודאי הן חסרות כ"ז שאינן יונקות משרשן עצמן, ע"כ הן נעשות קרח מכאן ומכאן [עפ"י כת"י]. ? מזיקים באים מכל כח של הפרעת המשקלות בנטייתם, המתפרנסים רק מן המותר של העדר שווי הערך של בני אדם, להשפיל הגבוה והשפלה להגביה [ע"ר ב רנח]. ) בדובר צדק לר' צדוק פרשת אחרי מות אות ד: ועל דרך הפשט בפסוק (ישעיה ל"ד, י"ד) "שם הרגיעה לילית" - הוא שם בעל חי. כמו שכתבו המפרשים הקדמונים [ואיתא בנדה (כ"ד ע"ב) בריה היא אלא שיש לו כנפים. פירוש לעוף באויר ולהתפשט מסוף עולם עד סופו. וזה החשק שבאדם שבו כח העפיפה וההתפשטות כנודע] ובלתי ספק הוא מצוי בארץ שבא אשר שם מכח האוירים דשם הוא תוקף הזימה וטבע אותה חיה [שהיא נקיבה וכו'] בזימה רבה לתבוע ולאחוז בכל בעל חי זכר. וכן נקרא כח האשת זנונים שבעולם. כמו שאמרו (שבת קנ"א ע"ב) הישן בבית יחידי אחזתו לילית. פירוש שרואה קרי שזה כל חשקה ותאוותה של אשת זנונים. וכח חשק זה בעולם היינו שמתפשט חשק זה בעולם היינו שמתפשט חשק זה באדם בשינתו. ומצד תוקף החשק בחלומו רואה קרי כידוע. ובעת השינה אז אינו בדעתו להתגבר על יצרו מצד חכמתו ואז עושה חשק זה פעולתו. וכשהוא יחידי יש חשש יותר כי באמת על איש יהודי חופף קדושה. כי שורשו ממקום קדוש וכל עומק מחשבותיו באמת הוא רק בקדושה וטהרה ולא בחשקות כאלו. וכששני יהודים ביחד אז הקדושה. כמו שאמרו (ברכות ו'.) תרי מכתבן מילייהו וכו' פירוש שעושים רושם יותר בקדושתן למעלה. ולכך לשנים נראה ואין מזיק כי אין לו כח. וכן אין כח למחשבה רעה להתפשט מצד הקדושה השוכנת בלבות בני ישראל. ומתתקפת כשהם שנים במקום אחד דמצא מין את מינו ונתקדש גם האויר שבינתים ואין התפשטות לאוירים המולידים מחשבות רעות באדם [כידוע שלאויר יש פעולה גדולה במחשבת האדם. כדרך שאמרו (בבא בתרא קנ"ח ע"ב) אוירא דארץ ישראל מחכים. וכיוצא בו ידוע] רק כשהוא יחידי ואז חשק האשת זנונים לו.
אמונה		נפגשתי עם אדם חרדי שהראה לי נתונים ופיסקות של הרב אבינר שכל גדולי הדור פוסלים אותו מלפסוק ביניהם הרב אליהו ,הרב דב ליאור וכן דברים נוספיםאודות הרב. היה לי קשה להאמין ומבחינתי זה היה הכל בגדר לשון הרע . אך הייתי רוצה האם יש מן האמת בדברים שהרי הרב אבינר הוא רב ודמות מוערצת עלי ומאוד מוערכת .תודה רבה
תשובה הרב אבינר שליט"א ת"ח גדול, גאון וצדיק. יש בינו ובין הרב ליאור שליט"א מחלוקת בהוראה בענייני מראות. הרב אבינר הולך בדרכו של הרב פישר ז"ל, מהפוסקים המובהקים בירושלים בעניינים אלו, שאותו הוא שימש, ועל פי דרכו הוא נוהג לפסוק. זה לגיטימי שיש מחלוקת בהורה בין ת"ח. אחרי הגירוש מגוש קטיף, כשהרב אבינר פירסם דעתו שאין לסרב פקודה - לפתע הופיעו נגדו כל מיני כתבי פלסתר מסוג זה שהזכרת. אין בהם ממש, ואין ראוי להתייחס אליהם. מטרתם ברורה, ואין בינה ובין אמיתה של תורה ולא כלום. והוא רחום יכפר עוון וכו'. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		שאלתי מופנית לרב קלנר. אני לא מצליח להבין מדוע נדרש דווקא להקריב קורבנות על מנת להתקרב לה'.האם לא קיימת דרך פחות "אלימה" לכך? אשמח אם הרב יסביר את ההגיון המוסרי שבשחיטת הקורבנות והקרבתם על המזבח. תודה רבה.
תשובה ב"ה לשואל שלו' אשר הלב חושק הזמן עושק ע"כ, לא אוכל להתייחס ישירות בכתב לשאלתך החשובה. כתחליף אעתיק לך (בהדבקת מחשב) כמה הגדרות ממילון הראיה ולקט של מקורות ביחס לקרבנות בכתבי הרב. אם לא תתעצל ותתאמץ ללמוד ותשתדל להבין את המקורות האלה ודאי תמצא בין הדברים המופלאים של הרב גם תשובה לשאלתך. אשמח אם תצליח לנסח את התשובה לשאלתך בצורה נאה ספרותית אך עם זה תמציתית ובהירה, ותשלח לי את עבודתך בעניין. אם זה לא יצריך השקעת זמן ארוכה אוכל לאשר או לפסול את הבנתך בדברים. ואם הם יהיו ברמה, אשתדל ללטש ולגמר אותם תוכנית וספרותית. בהצלחה יוסף נ.ב. אני ממליץ שתפתח ותעיין במקורות של ההגדרות. קרבנות - (ענינם בעבודת המקדש) - רוממות רוח האדם ורצונו, בהתעלות נפשו על ידי התעלות החלקים המאירים בנפש הבהמה <שערך החיים שלהם, בהיותם קשורים עם גויית הבהמה, אינו גדול כל כך עד כדי לגעל את הריסות החיים שלהם לשום מטרה נשגבה, בין גלויה בין סודית>. עילוי החיים בפועל, עילוי העולמים, התקשרות כל החיים באור חי־העולמים, בחיים האלהיים ההולכים ושופעים, המחיים כל חי, השולחים אורם מרום גובהם עד שפל תחתיות ארץ, המתפשטים על אדם ועל בהמה יחד. וכל האדם וכל החי אחוז הוא בחוברת. נפש הבהמה בנפש האדם היא קשורה. ובשחרור נפש הבהמה מאסור גוייתה על ידי המחשבה האנושית בקרבן לד', מתאחדת היא עם רוחניות מחשבה אצילית, ומרוממת עימה סכום עליון ועשיר מאד מכחות החיים, והעולם מתנועע למעלה למעלה. אין העילוי מורגש כי אם לחוזי קודש, ולהרגשת ההמון התמימה. עילויי חיים סגוליים איחודיים אלו, צריכים להיות קשורים עם שלטון ממלכת עולם כזאת, ששאיפת אחדות כל היקום, בהכרה וברגש, בהלך חיים ובנטייות הנפש האנושית, היא מגמתה [עפ"י ערפלי טוהר י־יא]. עליתה הנפלאה אשר לנפש הבהמית, ואוצרות כחותיה, המאוחדה עם נפש האדם וכחותיו בקשר שאיפת האדם להדבק בקדושה־העליונה, בהקרבתה לשם גבוה. וע"פ אותה התכונה, שהאדם מזכך ומעלה את נפשו ע"פ התשוקה הרעיונית התדירית, של מסירות־נפשו באהבה העליונה, בהשתוקקות קדושה לנעם־ד' ואור יחודו־העליון, ואותו צרור־החיים המקשר את נשמת האדם בהזדמנות יוצאת מן הרגיל של מסירות־נפש ממשית, בשביל כבודה של הקדושה, הקשורה בכבוד שמים, וקדושת דבר־ד' העליון; כמו כן נפש הבהמה, שיש לה יחש עם אותו האדם, הכללי או הפרטי, היא מתעלה בסדריה התדיריים, ע"י שחיטתה והעלאתה, בהסתלקה מחומרה לשם עבודת הקדש העליונה [עולת ראיה א קסז]. סוד הקרבנות - העלאת נפש הבהמית שבבהמה. ע"י קיום האומה וקביעותה הרוחנית והמעשית, מתהוה תכונה נשמתית אצלה במקום מרכזה. וכשמעלים ומקריבים בהמה וכל מיני קרבן הכשרים, מעלים את הכחות הללו להוסיף כח באוצר האומה בכחה לאלהים, ומתעלה רוחניותה וגשמיותה, <וע"י כן העולם כולו מתברך, מפני שכנסת ישראל היא המרכז העולמי הכללי> [אוצרות הראיה ד 47 (מהדורת תשס"ב ח"ב 517)]. ע"ע אוצרות הראיה 755-756 (אפיקים בנגב יא), ושם 757 (אפיקים בנגב יב). ע"ע עולת ראיה א רצב. מאמרי הראיה 25. אורות נט. בשמן רענן ח"א שמא־ב. הגדה של פסח רכה. אגרות הראיה ח"א קעו, ושם ד כד. גנזי הראיה 142. שמונה קבצים, קובץ ה קמא. ושם, קובץ ג רו קעו. ושם, קובץ א שצ, תשסג, תשצו. קבצים מכת"י קדשו א סד־ו (פנקסי הראיה א קנח־קס, סי' נא). קבצים מכת"י ב טו־ז. פנקסי הראיה א סא, סי' ל.
אמונה		כיצד יש לשמש ת"ח כשאול שהלך לדרוש את איש האלוקים כשחיפש את האתונות או כאשה השונמית שאפילו שלא היה לה בן לא בקשה דבר אלא" בתוך עמי אנוכי יושבת" כל השפע שאקבל אקבל מתוך השפע שישפיע הקב"ה על עמו. לסיכום השאלה :האם נכון לשאול ת"ח ולבקש ברכה על כל דבר או להיות כמו האשה השונמית שלמרות שהיתה עקרה הרבה שנים, לא ביקשה דבר מהנביא.(גם חנה עומדת בתפילה ולמולה עלי והיא לא מבקשת ממנו שיברכה ,אם כן כיצד עלינו לנהוג?
תשובה א. הקב"ה רוצה שנתפלל אליו ונבקש ממנו למלא את כל הדברים החשובים החסרים לנו. אחת מסיבות יצירת החסרון היא כדי שנבקש למלא אותו. אל תאמר: הקב"ה הרי יודע שעם ישראל [ואני בתוכו] חסרים והוא יטפל בענין. צריך להתפלל. ב. מי יתפלל - אנחנו צריכים להתפלל בעצמנו [כחנה] ואפשר גם ללכת לחכם שיתפלל עבורנו. [יתכן שחנה ביקשה גם מחכמים שיתפללו עליה. עכשיו כשלבה מר והיא מתפללת מעומק לבה, עדיפה התפילה שלה על תפילתו של עלי]. ג. מה תוכן התפילה - עיקר התפילה היא לבקש על מילוי החסרון הלאומי הכללי. אבל צריך למלא גם את החסרון האישי הפרטי. את הבקשה על ענין פרטי, צריך להבליע בתוך בקשה ציבורית. ד. בשעת דין [ראש השנה] אמרו חכמים שלא טוב להזכיר בקשה פרטית. רק בקשה לאומית. בתוך עמי אנכי יושבת. ה. השונמית לא ביקשה מאלישע להיפקד בבן, כי הוא רק הציע לה שיפנה במקומה לרשויות השלטון. התשובה נענתה על ידי הרב אברהם שילר
אמונה		כמה שאלות לרב קלנר- א. מהי "עין הרע" המוזכרת במקורות, ומדוע יש להיזהר ממנה (כפי שמובא בתפילתו של רבי שבברכות השחר:" שתצילני...מעין הרע")?ב.בשו"ע או"ח הלכות שבת ס' רס"א סעיף א', אומר הרמ"א שיש לגזור את הציפורניים קודם ביד שמאל בסדר דבהג"א, ולאחר מכן ביד ימין בסדר בדאג"ה. אשמח אם הרב יסביר את הטעם שבכך.ג. מדוע אסור לפתוח פה לשטן (כפי שמווזכר בגמרא בברכות דף י"ט ורמ"א על השו"ע יו"ד ס' שע"ו סעיף ב' )?
תשובה א. אומרים חז"ל - "שוריינא דעינא בליבא תלו". כלומר: שור העין (סקירת מבט העין) תלוי בלב. כאשר יש אדם עם לב רע, מבטו בהתאם לאופי אישיותו הרעה – מזיק. אדם בעל מדות רעות: אינפלציה בתחושתו את עצמו - גאוה, אגואיסט, שתלטן, שקנאה וציניות ממלאות אותו – אישיותו היא שלילית, ומבטו המקשר את לבו, מרכז כוחות נפשו והתעניינותו, למושא מבטו, מהוה צינור לעכירות זוהמת הלב הזה – ומזיק. ראוי שאדם יתרחק מאישיות שלילית כזו ומבטיה המעכירים את טוהר אווירת החיים. אמנם מסביר הרב בעין איה ח"ב ט סב. "כשימצא האדם את מטרתו בחיים ישר בעולמו הפנימי, ונפשו תדבק ביראת יוצרה ואהבתו. כשיהי' כל כבוד נפשו פנימה. מתוך שימצא את האושר האמיתי ומנוחת נפשו בעולמו הפנימי, לא יהי' משועבד לההשפעה החיצונה של הבריות הסובבות אותו, לשום את מבטיהן מרכז לחייו ודרכיו" בזאת ינצל מהשפעת העיניים הרעות. ב. הצפרניים הם ממותרי הגידול הטבעי שבקצוות כוחות המפעל (הידיים) והמהלכים הטבעיים (הרגליים). הגידול המותרי של הטבע החי, שהולך ומאבד את תחושת החיים ומתאבן בקושיו מציין את הצדדים ההפוכים מעניין לבת־החיים הפנימיים ההולכים ומעלים את החיות באיכותה מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר וכו'. וכאן, למרות תנועת הצמיחה של החיים ישנה סטייה מכיוונם הענייני הכללי. בניתוקם מכח החיים של האורגן החי הכללי, ישנה פעולה התוקפת את כח החיים הטבעיים. התקפה זו – ראוי לדעת הרמ"א שתהיה חתומה בחותם אי־הסיסתמתיות הפשוטה. בבחינת "יצר אשה וקטן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". למען הטמיע בנו שאין לפעול באופן סדרתי בבואנו לצמצם את הכוחות הטבעיים. כי אין להכחיד כוחות טבעיים ואין לזלזל בהם, אלא לתת להם מקום מסויים, לעצבם ולסננם. ועל כן ממליץ הרמ"א לא לגזור את הצפרניים אחת אחר השניה כסדרן, אלא בדילוג – השומר על מרחק היותר גדול כפי האפשר, מקציצת צפרניים באצבעות כסדרן. אמנם כמובא באליהו רבה האר"י הקדוש לא חשש לזה. ואמנם יש הגורסים להיפך שדוקא הוא כן היה נזהר בזה. מ"מ אם הכוונה היא בכוון הנזכר, הזהירות בכך ודאי תהיה לטובה. ג. ע' עין איה ברכות א פרק שלישי לג. עין איה ברכות ב פרק תשיעי קעז. התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		רציתי לדעת מדוע ישנו מצב של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". זו שאלה שלדעתי לא נותנים עליה מספיק את הדעת בבית מדרשנו של התורה הגואלת (גם לא ראיתי התייחסות רבה לכך בכתבי הרב קוק).-לרב קלנר....
תשובה ברצונך זה אתה מצטרף לרשימה נכבדה מאד של אנשים. הראשון שבהם – משה רבנו. הרמח"ל כותב שזו היתה כוונתו כאשר שאל מהקב"ה: "הראני נא את כבודך". וקבל תשובה ידועה בהתאם. ומ"מ חבר משה רבנו על הבעיה הזו ספר שלם בדיון מרתק. ועל ספרו זה נכתבו פירושים נפלאים רבים. אני ממליץ שתשיג את הספר עם הפירושים. שם הספר הוא: איוב. הפירוש היותר מוצלח לטעמי הוא של המלבי"ם. עכ"פ, אם תמצא את הספר הזה ותלמד את הפירוש הזה, תעמוד על יסודות חשובים ביותר בענין. כמו כן דן בסוגיה הזו שלמה המלך. בספרו המופלא: קהלת. ע"ש. וכן דן בספרו בסוגיה זו הנביא חבקוק. עיין גם שם. "בבית המדרש של התורה הגואלת" לא דנים בסוגיה. כנראה הם סבורים שמאחר שסביר שהחל מגיל חמש, שכזכור "בן חמש שנים למקרא", כבר החל האדם ללמוד את הסוגיה הזו, וע"כ מה שיש לומר בסוגיה נדושה זו מן הסתם כבר בורר ושגור על לשונו של כל מי שבא ללמוד בבית המדרש. וע"כ, לא כ"כ מצוי שדנים בה. ואולי יש להם טעם אחר, עכ"פ אינני בקיא כ"כ בדרכי חשיבתם של אנשי בית המדרש של "התורה הגואלת", והגון יותר היה לשאול אותם בעצמם לפשר העניין.
אמונה		לרב קלנר- הרב מרבה לדבר על חשיבות ההבנה שהעולם כולו על כל חטיבותיו (הדצח"מ+ ישראל) הוא מערכת אורגנית אחת שבה הכל משפיע על הכל. האם הרב יכול להסביר בצורה שכלית איך האדם הפרטי יכול לסגל לעצמו ראייה כזו על המציאות? (הבנתי שישנן כמה שיטות להגיע להסתכלות זו- אם הרב יוכל בבקשה לפרט את כולן, כולל את הסברתו של ר' שם טוב גפן בספרו "הממדים, הנבואה, האדמתנות)
תשובה מצורפות חלק משתי תשובות שנענו בעבר על ידי הרב יוסף קלנר לשאלה זו: 1. לראיית אחדות ההויה אפשר להגיע ע"י "הוכחה" אינטואיטיבית, וגם הוכחה לוגית פשוטה: את שתי ההוכחות הבאתי בספר 'כארי יתנשא'. את ה"הוכחה" האינטואיטיבית בעמ' 34 בתביעת הרציפות המחשבתית, המחילה את תחושת האחדות שבאורגנית האישית-הסובייקטיבית ש"בעולם הקטן" על חטיבת דצח"מ ש"באדם הגדול". ואת ההוכחה הלוגית במילואים להערות, בעמ' 90-1 בהערה לעמ' 34 מובא שם ציטוט תמצית דבריו של אליוס ריהל: "התודעה היא מקור האחדות של הכרת־העולם, ולפי שהתודעה היא אחת, הרי החלל הוא אחד, הזמן הוא אחד, והנסיון הוא אחד". בפשטות: אם המציאות מקבלת את ישותה וחוקיותה כפרויקציה של הנפש וקטגוריותיה, אזי ה"חומר" היסודי של הכל הוא אחד - הנפש. זו הסיבה, המוצדקת, להנחת העבודה של הקוסמולוגים על דבר 'רציפות החומר' וחוקיו גם במרחבי היקום הרחוקים, ואם יש - "במרחבי היקומים האחרים"; כי כל אלה - עם כל אין-סופיותם הפוטנציאלית - אינם אלא, פועל יוצא של ההכרה שלנו וקטגוריותיה שרק שם היא ישותם. אחרת הם אינם ברי השגה וממילא אינם ברי ישות לאפשרות כל דיון שלנו. 2. בניגוד לאוריינטציה של המטריאליזם החושני, שהגדרת היש היא בתחושות המיידיות והאינטואיציה הנגזרת מהם, סוברת התפיסה האורגנית שמקבילה הגישה הזו לשלבים הילדותיים בהתפתחות הפסיכולוגית של האדם – שם מגע החושים המיידי יוצר את תובנות היסוד בחיים, אך עם ההתבגרות האנושית הולכת הגישה ומחפשת הכללות, שיטתיות וסדר המובילים אותנו אל מעבר לרבדים הראשונים של האינטואיציה. את האוריינטציה האורגנית של האחדות הכוללת סיגלה לה המחשבה האנושית כבר בתקופות היותר קדומות בכנותה את האדם "עולם-קטן" ואת העולם "אדם-גדול". זו התפיסה במקורות הקדומים של היהדות, הן הנגלים הפילוסופיים והן הרזיים שבנקודה זו תפיסתם מאוחדת; זו התפיסה היוונית הקדומה בהכללותיה הקדומות. וכיום, בעת החדשה, במחשבה-הביקורתית, כתב אליוס ריהל שאם – על פי תורת ההכרה של קאנט – את המציאות אנו מקבלים דרך המערכת הקוגנטיבית של ההכרה וקטגוריותיה, כי אז מוכרחים אנו להודות שכשם שההכרה היא אחת; והמקום, הזמן והנסיון הוא אחד – המציאות היא אחת. הכרחיות מסקנה זו עולה גם מתוך הפיסיקה המודרנית של אינשטיין המדברת על ההויה כולה כעל "מרחב אחד בעל עיקומים". ואם הניסיון היותר פשוט מורה לנו על 'אחדות הגוף והנפש' – בהקשרים הפסיכוסומאטיים – כי אז מתחוור שההוויה כולה הנצפית בעינינו, היא עניין אחד עם הכח הנפשי החיוני שבאישיותנו. ובזאת חוזר מעגל החשיבה אל המסקנות היותר שיריות ועמוקות של האינסטינקט העתיק של רוח האדם – העולם כולו על כל מרקמיו הוא חטיבה אחת. הדומם, הצומח, החי והמדבר הם חטיבת חיים אחת. בלשונו של הרב קוק: "תלחש לי סוד ההויה כולה חיים לי יש". המסקנות הפילוסופיות הגבוהות והשיריות האלה מתגלמות ומתבטאות בתודעת העמים והתרבויות באופן אינסטינקטיבי – באינטואיציה קולקטיבית בריאה. זה פשר התופעה האַ-רציונלית שבתפקוד ההסטורי של עמים, השומרים על הטריטוריה שלהם – באותו אינסטינקט "מרחב המחיה" של חיות. מורה ההכרה הפנימית את העמים גם בטרם ילמדו מחכמיהם כל מושכל, שהמרחב הגאוגרפי הוא משׂרעת החיים שלהם ופריחת והתרחבות חיותם הקולקטיבית יונקת ותלויה בחבל הארץ המיוחדת לה. הקשר לארץ, לאדמה, היא מקור חיות האומה. הארץ אֵם-החיים הציבוריים היא – היא המולדת. וע"כ סכסוכי גבולות היו לאורך כל ההיסטוריה באלפי שנות קיומה עילה למלחמות. הדיון הוא, אם כן, על עצם אפשרות הקיום של עם. עם בעל אינסטינקט קיומי - ישרוד, ואילו עם המאבד את תודעתו הלאומית יתבולל, יתמסמס אל שפך זיכרונות ההיסטוריה. ויתור עם על ארצו מעשה לא-מוסרי הוא – מעשה של הכחדת חיות העם. מעין איבוד-לאום-לדעת. אמנם במקום שאין זכות לחיים הלאומיים להתקיים מצד אי-מוסריותם, יש, ואובדת אומה את רצון קיומה, בתחושה פנימית שאינה ראויה לו, ואז היא תדוכא או תיכבש, וגבולות ארצה יצומצמו בהתאמה למיעוט ערך חייה.
אמונה		לכבוד הרב קשתיאל. אני שומע הרבה שיעורים של הרב ובהקשרים שונים הרב מזכיר את העבודה שהגישה הענוונתנית כלפי החיים בכלל ובלימוד התורה בכלל היא לא לחפש הגדרות מוחלטות אלא תמיד להשאר פתוחים לספיגה של התוכן האלוקי ע"פ מידת הופעתו אלינו , ברצוני לשאול - כיצד אניו אמורים להתמוד עם העובדה שמצד אחד אין רוצים אנו להמנע עם הגדרות מוחלטות בלימודי האמונה , ומצד שני כל מהלך הלימוד הוא חיפוש הגדרות שהרי רואים אנו בכתבי הרב המון הגדרות וכן הרב (אתה) בשיעורך משתדל ללתת הגדרות כלפ מושגים (גבורה , אהבה , ענווה וכו') , ואם נאמר שיש לנתייחס להגדרה זו כהגדרה זמנית ותו לא אם כן יהיה קשה מאוד להשתייך להגדרה זו השתייכות אמיתית מכיוון שהיא ברת חלוף , ועל כן ברצוני לשאול כיצד להתייחס לסוגיה זו? בתודה מראש אביחי.
תשובה הגדרה שיוצרת שאיפה, שמסירה ערפל, שממקדת מאמץ - היא לתועלת. הגדרה שגורמת לסיום הלימוד והבירור, לשטחיות, לאי הקשבה כוללות, לחוסר התחדשות - היא מזיקה.
אמונה		לכבוד הרב קשתיאל!! שלום אני מקשיב למעט שיעורים של הרב ספרי מהר"ל וב"ה הדברים נפלאים ומאירים! יישר כח! ברצוני ללמוד גם לימוד עצמי בספרי המהר"ל מלבד שמיעת השעורים , אולם אינני יודע במדוייק כיצד ללמוד , כלומר - 1)איזה ספרים חשובים יויסודיים יותר ועלי להקדים ללומדם 2)האם ישנם ספרים שיותר קלים להבנה ולכן רצוי להתחיל איתם דווקא 3)אשמח אם הרב יתן עיצות וטיפים כיצד בדיוק ללמוד את ספרי המהר"ל , כלומר - איך לברר ולבאר את דבריו אני נורא מסתבך לעיתים בכתביו , האם יש איז הדרכה בדרכי הלימוד בכתביו אשמח לשמוע , איך להתייחס לחזרות ללכאורה על הדברים שבמהט שיטחי נראית בדבריו של המהר"ל? אשמח מאוד לתשובות בהקדם , זה יסייע לי מאוד , תודה רבה.
תשובה 1. נתיבות עולם - ספרי מוסר ראשוניים יותר. ואח"כ כדאי ללמוד את "תפארת ישראל". 2. באופן כללי ספר תפארת ישראל קצת יותר קל להבנה, אך אין הבדל מאוד גדול ברמת הקושי בין הספרים. 3. כדאי מאוד לקרוא את כל הפרק ברצף אחד בהתחלה ולסמן מילות מפתח בפרק, כמו מושגים החוזרים על עצמם, או נושא מרכזי בפרק. חשוב לתת מעין כותרת לפרק. אח"כ כדאי לחלק את הפרק לחלקי משנה, בדרך כלל ע"פ דרשה חדשה אותה המהר"ל מצטט ממדרש וכדומה. ולנסות להגדיר מה התווסף או התברר יותר בכל חלק בפרק. חשוב מאוד לעיין בהסברים שונים של המהר"ל לאותה דרשה או לאותה שאלה ולנסות לדייק היטב במילים במה שונים ההסברים זה מזה. באופן כללי, ככל שמרבים ללמוד בכתבי המהר"ל ובכתבי הראי"ה זצ"ל, יכולת ההסברה והמחשבה מתפתחת וכן הרעיונות בהבנת הכתבים. בהצלחה אליעזר קשתיאל.
אמונה		דיברת עם חבר בצבא וניסיתי להסביר לו את הבעיה האמונית שבהומוסקסואליות אך לא הצלחתי. כל מה שאמרתי לו שלדעתי זו סטייה נפשית אך לא ידעתי לענות לו יותר מזה. לרב יוסף קלנר אם תוכל להסביר את זה בצורה שכלית כדי שאוכל לענות לו. תודה.
תשובה הקשר המיני קיים על מנת ליצור את הדורות הבאים, ובזאת להתאחד עם "הנצח" – הערך האלהי הקדוש של החיים. המשיכה המינית קיימת על מנת שלא 'לסמוך' על הוולונטריות שלנו במטרה נעלה וקדושה זו של קיום המין האנושי למען תתעלה המציאות אל העתיד העדין והאצילי שהתרבות האנושית במהלך אבולוציוני הולכת ומתעלה אליו. השימוש בהנאת המשיכה המינית לשם ההנאה ותו לא, אינה אלא צלילה להדוניזם התאוותני המוותר על ערכה של המטרה הראשית של היש. זוהי נטייה אגואיסטית מכוערת הנקראת בלשון היהדות 'מידת סדום'. זה ההסבר לגועל הנפש הטבעי שחשות נפשות שפויות, בריאות בחוש המוסרי הטבעי שלהן, מן המחלה הזו. זו אמנם מחלה – והאינדיקציה לכך היא עובדת היותר הפגועים בהומוסקסואליות בחברות הנורמטיביות כ-3% ובחברות המטיפות ומעודדות ללגיטימיות של הענין הדברים מגיעים ל 5%-7% נתונים אלו מסר לי פסיכולוג העוסק בנושא מקצועית (אורן אמסילי) וזאת בניגוד לשקרים המופצים ע"י גאוותני המצעדים האומללים. ביום הכיפורים קורא כל עם ישראל את הכתוב בתורת משה בספר איש האלהים שערכי האנושות כולם מבוססים עליה: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה היא". (ויקרא פרק יח כב). דורות סוטים בעם ישראל היו כבר הרבה, אך ההיסטוריה של עם ישראל הזרימה אותם אל ביב השופכין של ההיסטוריה שלה. ובזאת למדה אותנו כמו בניסיון חייה הארוך, שתורת הנצח של עם ישראל וקביעותיה לא ישתנו ע"י שום מודות, ובוודאי לא מודות פרוורסיות של שום דור. התשובה נענתה על ידי ארנן מייסלס (התשובה נצפתה ואושרה על ידי הרב יוסף קלנר)
אמונה		לכבוד הרב! בגמ' במסכת בבא בתרא דף ז: מובא "רבנן לא צריכי נטירותא" - כלומר: חכמים אינם צריכים שמירה שהתורה שלהם שומרת עליהם, ומאוד קשה לי על שהרי אנו רואים שתלמידי חכמים שעוסקים בתורה כן נפגעים, התורה לא שומרת עליהם - הכלל הזה של הגמרא הוא לא נכון - הנה ראינו זאת בפיגוע במרכז הרב, ובעוד כל מיני מקומות, ואפילו אם נצליח להסביר - ש"רבנן לא צריכי נטירותא"- איך אפשר לסמוך על הנס?- אודה מאוד לרה אם יוכל להשיב לי לשאלתי זאת - תודה רבה!
תשובה החזון איש מבאר על דברי חז"ל אלו שודאי ת"ח צריכים שצירה כדרך הטבע, אך הינם שמורים מדברים יוצאי דופן וחריגים. ולכן יחסית לשאר העם יש להם קצת יותר שמירה והשגחה ממרומים. אך מ"מ ודאי שצריכים להשמר מדברים הרגילים להתרחש ולקרות. וודאי אין באמירה זו משום "לסמוך על הנס". התשובה נענתה על ידי הרב אליעזר קשתיאל
אמונה		ע"פ הדברים שמבאר מרן הרב ב"אורות" עמ' מד פרק כ"ט ועמ' קנ פרק ט מובן מעט ההבדל בין משה לאליהו,אולם ברצוני לשאול מהו ההבדל בין סגולת אליהו לסגולת האבות ? במה הן שונות? תודה.
תשובה אכן יש דמיון רב בין סגולת האבות לסגולת אליהו, אולם ההבדל הוא בכך שהאבות הם המקור לטבע הישראלי, המחצב שממנו נחצבנו - ואליהו בקנאתו חושף שהטבע שהוטבע על ידי האבות אכן פעל את פעולתו והפך לטבע הישראלי בפועל, ואפילו בזמנים קשים, זמנים של ירידה - הטבע לא משתנה. התשובה נענתה על ידי ארנן מייסלס ואושרה על ידי הרב אלי סדן
אמונה		בפרשת שלח מסופר על המרגלים שהלכו לתור את הארץ ועל כך שיהושע וכלב לא הוציאו את דיבת הארץ. אולם כאשר הם מגיעים לדבר אל העם רק כלב מוזכר כדובר וגם ה' מברך את עבדו כלב על התנהגותו לאן נעלם יהושע ומדוע הוא ולא כלב הפך לממשיכו של משה הרי כלב הוכיח את עצמו כעומד לפני כל העדה בעוז?
תשובה א. לפי הגמרא יהושע רצה להשיב והעם דחה דבריו בגלל שלא היו לו ילדים ולא אכפת לו מעתיד העם. ב. יהושע שיש את משה יום יום בתורתו, והכניסה לארץ ישראל הינה בראש ובראשונה בשביל לחיות את חיי התורה השלמים והמדוייקים, ויהושע הוא שהתמחה בכך יותר מכולם. התשובה נענתה על ידי הרב אליעזר קשתיאל.
אמונה		שלום, שמעתי את שיעורך לגבי ארץ ישראל. שאלתי היא: מה השוני בין הגדרתך לזכות של עם לארץ לבין הגישה האימפרייליסטית ? ואם אין הבדל האם גישה זו נכונה?בתודה מראש
תשובה שלום רב. ההבדל הוא פשוט. זכות עם על ארצו היא אכן זכות כאשר זו אכן ארצו. האימפריאליזם מתממש כאשר עם כובש ארץ זרה לו. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		לרב קלנר- בקשר ללימוד גמרא. א- מדוע לומדים גמרא, ב- מדוע היחס בין לימודי הגמרא לשאר הלימודים הוא ככה שהגמרא תופסת חלק הרבה יותר גדול ביום (זאת ההדרכה הכללית לפי מה שידוע לי).
תשובה א. במילון הראיה: תלמוד - התלמוד, ביחוד הבבלי - הספר היחידי שערכי החיים הכלליים והפרטיים של האומה מתבארים על ידו ומקבלים את צביונם על פיו. הספר הנושא עליו את האחריות של תמימות החיים הלאומיים של האומה [מ"ר 46]. מעוזן של ישראל בחיים ובמעשה. העמוד הימיני אשר כל בית ישראל נשען עליו בהליכות חייו הכלליים והפרטיים. בו נאצרו כל המכמנים כולם, כל הדעות וכל השיטות, <שהם אחודים במקורם העליון בתוכנם הנאצל, אשר על ידו רואים את חזון הקודש של "אלו ואלו דברי אלהים חיים"?> [עפ"י שם 312]. הגמרא היא האופן בו האומה מתרגמת את הערכים המוחלטים של התורה שבכתב אל חייה הממשיים על כל שדרותיהם. כמו כן הגמרא יוצרת יכולת בלומד למקד עקרונות מופשטים אל מעשים מוגדרים, כלומר לא להשאר 'מרחף'. אמנם לימודי האמונה הם העיקר משום שהם מהווים את נשמת התורה. בכל אופן לומדים יותר שעות גמרא ביום בבחינת היחס בין האיברים המרכזיים בגוף קרי הלב והמוח, אל שאר אברי הגוף שהם פחות חשובים אך תופסים יותר מקום. או במילים אחרות - החלק האיכותי אינו זקוק להבלטה כמותית רבה, מה שאין כן החלק הכמותי. התשובה נענתה על ידי ארנן מייסלס (התשובה נצפתה ואושרה על ידי הרב יוסף קלנר)
אמונה		לרב קלנר- יוצא לי לדבר רבות עם חברה חילונים, שלא נעים להגיד,שואלים שאלות "כפירה" שגם אני שאלתי בעבר. האם שייך להציג בפניהם את שיטתו של הרב, על מה זה הקב"ה, אמונה, וכמה המושגים שלהם מבולבלים(לצערנו כמו הרבה דתיים),כמה הם מאמינים באמת באלוהים, או שיש לחשוש שמא שיטה כזו שלוקחת זמן לעיכול, עלולה לצייר את את היהדות אצלם כדבר שהוא לגמרי בזוי(אפילו יותר ממה שהם ראו את הדת עד היום)?
תשובה שייך מאוד להציג בפני חילונים ששואלים שאלות כפירה את שיטתו של הרב על מה זה הקב"ה, אמונה וכו'. אמנם אם יש לך חשש שאם תסביר להם הם עלולים לצייר את היהדות בצורה מעוותת, עדיף שתעשה שיעורי בית יסודיים לפני ההסברים על מנת שלא יהיה חשש כזה. ואולי עדיף שפשוט תתן להם לקרוא את הספרים הוד הקרח, הקריטריון לאמת, וכארי יתנשא בכוחות עצמם. התשובה נענתה על ידי ארנן מייסלס (התשובה נצפתה ואושרה על ידי הרב יוסף קלנר)
אמונה		אני כרגע לומד בישיבה ועוד מעט אני צריך להתגייס לבי חשק בתורה ובלימוד רציתי לדעת אם זה בסדר שאני לא רוצה להיתגייס ולהמשיך בלימוד תורה כל חיי הרב אם אפשר מקורות בבקשה .עימך הסליחה
תשובה פשוט שאלו שחשקה נפשם להמית עצמם באהל של תורה ותהא תורתם אומנותם, יש בכך שליחות גדולה ולשם זה חוקקה המדינה את פטור הגיוס. אם כן ראוי על כל פנים לעשות שרות מקוצר לפי הסידור של "הסדר מרכז". מקורות וביאורים ואריכות דברים בוודאי תוכל להשיג בישיבה בה הינך לומד. התשובה נענה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		ב"נושא למוד זכות על עמ"י" מבינים אנו מן המשפט שאין זה לטייח את המציאות שהרי נאמר ללמד. ושאלתי היא איזה למוד צריך ללמוד? ואם יורשה לי להעיר כי נראה לי זה לא מה שכתב הרב באגרת תקנ"ה שהרי כבר כתב הרב בעולת ראיה בענין אליהו הנביא את הדברים כדברים נפרדים,לימוד זכות והתבוננות בגודל קדושת ישראל?
תשובה לא הבנתי שאלתך. הרב מלא ממאמרים וסברות ללמד זכות על עם ישראל (ובלי לטייח). צריך ללמוד את דבריו. והקודם לכל - מאמר הדור, איגרות לרב מילשטיין, איגרת תקנ"ה ועוד. עיין באורות ישראל, פרק ד', סעיף א'. התשובה נענה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		שאלתי לרב קלנר. מהי הגדרת "השכל הפועל" המופיע בדברי הפילוסוף בספר הכוזרי?
תשובה ע' מורה נבוכים, מהדורת שטרן, ח"א פרק לז הערה 10. כל טוב יוסף נ.ב. (העתקה ממילון הראיה): "שכל הפועל" - השכל הפועל - השכל הכללי הפועל את הדבריות וסולל לה את מסילתה [אג' א רלד]. שכל פועל עומד ונבדל, שהשכליות יוצאת אל הפועל על ידו [ע"א ב ט כא]. סיבה שכלית מוציאה שכל האדם מן הכח אל הפועל [שם ב ז נג]. השכל הכללי של העולם [נ"א ה 28]. ע"ע ע"א ב ט כא, ובבאורי הגר"א, תיקונים מז"ח, נ. ד"ה בריש הורמנותא דמלכא. ובפירוש אור הגנוז לאור החיים עה"ת, תחילת אחרי מות. הר"מ בוטריל בפי' לס"י פ"ה מ"ג, מביא דברי רבינו האי "נותן הצורות שבלשון רז"ל נקרא מטטרון והפילוסופים קראוהו שכל הפועל, (ע' מורה נבוכים, ח"ב פ"ו, וע' חגיגה טו. וקבצ' ב טז) ובעלי הקבלה יקראו ספירה שניה... כי כבר התבאר בפילוסופיא כי באדם צריך לשכל נפרד בנתינת צורתו לא בשאר הנבראים". בשיחות על אהבה לר"י אברבנאל, מוסד ביאליק, תשמ"ג, עמ' 5־214 "השכל בפועל - הוויה טהורה וצורה טהורה - מכיל בתוכו את כל ההוויה ואת כל הצורות והפעולות של היקום: הוא מכיל כולן יחד במציאות, באחדות ובפשטות גמורה, כך שמי שיכירו וישיג מציאותו, מכיר בראייה אחת ובמעשה־הכרה פשוט את הווית כל הנמצאים ביקום יחד, וזאת בשלמות נעלה יותר ובטוהר שכלי, שאין כמותם: כי לדברים הגשמיים מציאות שלימה יותר בשכל הפועל משיש להם בפני עצמם. כך שעל־ידי הכרת השכל הפועל בלבד מכיר האדם את כל המדעים של כל הדברים והוא זוכה לאושר". עש"ע. ע"ע מאמר הנפש לרמ"ע, חלק ראשון, פרק שביעי ותשיעי, ושם חלק שני, סוף פרק שני. ובחוברת בסתר המדרגה, דברים מתוך משנת הרד"ך, ירושלים תשמ"ה, עמ' קלא־ז. מטפחת ספרים ליעב"ץ, פרק ח לא, עמ' צג־ד. פרק ט נ, עמ' קכ. לשב"ו, ס' הדע"ה, ח"ב דף כד. תולדות אדם לט. ובממדים, הנבואה והאדמתנות לרש"ט גפן, עמ' 117. ומענין להשוות את הנ"ל עם דבריהם של הפרופ' ש.ה. ברגמן ונ. רוטנשטרייך בפרק המבוא לבקורת התבונה הטהורה, עמ' כא, שם הם מתמצתים מתורת ההכרה הקנטית: "הנסיון עוגן בתוך התבונה. התבונה היא אמנם סובייקטיביות, אך סובייקטיביות זו היא זהה עם ההנחות ההכרחיות, בעלות התוקף הכללי, של כל המדע. נקודת האחדות שבה ועל ידה מתלכדים התכנים החושניים השונים לעולם אובייקטיבי אחד. התבונה היא ה"אני" הכולל האחד, הטרנסצדנטאלי. כל "אני" פרטי אינו אלא ביטוי מיוחד של התבונה האחת, החיה בכל הסובייקטים". (נלע"ד שכלולים דבריהם אלו במלחמות השם לרלב"ג, מאמר ראשון, סוף הפרק הששי). אך ע' מהר"ל, נצח ישראל, פרק ג. ס' הברית, ח"א מאמר כא, פרק ה. ובצמח צבי עמ' קלא־ב, צט, קי. התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר
אמונה		אם המצב הוא כזה ששחרור מחבלים מביא לודאי סכנה לציבור וגם "אין פודין יתר על כדי דמיהן" הוא מפני "דוחק הציבור" אז מותר לציבור לוותר על התקנה לפדות שבויים תמורת מחבלים רבים?
תשובה א. זה אינו המצב כיום, אלא הסכנה היא וודאית והלחץ לפדות הוא רק מתוך הרצון להציל, ואין מצילים את היחיד על חשבון הרבים. ב. את המהר"ם מרוטנבורג רצו לפדות יותר מכדי דמיו, ולוותר על התקנה, והוא לא הסכים. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן
אמונה		אשמח אם אחד מרבני המכינה\ישיבה יוכל לעזור לי בהגדרת מושגים שבספרי המהר"ל על מנת שאוכל להבין אותם טוב יותר. אם ישנן מספר משמעויות לאותו מושג, אשמח אם הרב יביא את מספר האפשרויות שניתן להבין את אותו מושג. המושגים הם: פשוט, מורכב, שכלי, סיבה ומסובב, עילה ועלול, נבדל, וכו' אם ישנם עוד מושגי יסוד שלא הגעתי אליהם עדיין- אם יהיה אפשר בבקשה להביא גם אותם. אשמח גם אם יהיה אפשר להסביר את עניין המספרים, שהרבה פעמים נראה שהמהר"ל מייחס לאותו מספר גם משמעות טובה וגם משמעות רעה (לדוגמא- המספר 2).
תשובה שלו' רב. אי אפשר לי בכתב זה מצריך שימוש ע"י שמיעת שיעורים. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		האם אפשר בבקשה להסביר את העניין האמוני שבאיסור המתת חסד של חולה סופני, דבר שלעיתים מקשה מאוד על חיי החולה שהיה מעדיף כבר למות והמשך החיים גורם לו סבל רב?
תשובה המושג המתת חסד כפשוטו הוא איסור דאורייתא של "לא תרצח". ולא מצאנו שום היתר ליטול חיים מן האדם גם כשחייו מלאי סבל. הפוסקים דנים האם צריך לעשות באופן חיובי טיפול החייאה לחולה סופני שסובל, ובזה יש שיטות שונות. והעיקר, כנראה שהדבר תלוי במצב של החולה, ויש להתייעץ עם פוסק מובהק בכל מקרה לגופו. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		מהמקורות עולה שמקור ברכת החמה הוא בהנחה שהשמש מקיפה את כדור הארץ ב 28 שנה ( רש"י בברכות נח ,ורמב"ם שם ) למה שלא נבטל ברכה זו מכח המחקר המדעי שהשמש עומדת ביחס לכדור הארץ וגם מכח הדעה הגמרא שם שברכתה שלא בזמנה זה כעבודה זרה
תשובה השאלה צריכה להישאל גם על ברכת הלבנה, שהרי הלבנה לא מתחדשת אל הצד המואר שלה חשוף בכל יום קצת יותר. אולם למעשה כל היחס למאורות אינו מצד מיקומם האובייקטיבי של המאורות אלא מצד מה שמתחולל אצל האדם כתוצאה מהמפגש עם המאורות. גם בשפה היומיומית אנו משתמשים בביטויים השמש "שוקעת" או "זורחת" אע"פ שמצד האמת המדעית כדור הארץ הוא זה ששוקע או זורח לשמש. מכל מקום, לעולם אנו מדברים מצד המפגש שלנו עם הדברים. גם ברכת החמה וגם ברכת הלבנה מתייחסות לכך שהאדם מוצא בקרבו כוחות להתחדשות כתוצאה מהמפגש שלו עם המחזוריות שבטבע. התשובה נענתה על ידי ארנן מייסלס ואושרה על ידי הרב אלי סדן
אמונה		מה עניינו של יואב בן צרויה? האם נהג כדין כשהרג את אבשלום, את אבנר ואת עמשא? האם שלמה פעל כראוי כשהרגו? ובכלל, מה היחס אל דמותו?
תשובה יואב בן צרויה הוא שר צבא מלכות ישראל הנצחית הראשון. בירושלמי מכות: "כיון שמת יואב שר צבא ישראל נעשו ישראל כמדבר. אין תימר שהיה בוזז ובונה להן דימוסיות ומרחצאות – שבח, ואין תימר שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם – שבח שבחים". ובתענית (כח. וברש"י שם) לדעת רבי יוסי הוא "עדינו העצני" – המעדן עצמו כתולעת כאשר עוסק בתורה, וקשה כעץ במלחמה. עניינו – מסירות בלתי מוגבלת לכינון מלכות דוד. אמנם שיקוליו, בניגוד לשיקולי המלך דוד[1], הם מיידיים בחשבונות אקטואליים. שעניינם לאזן ולמתן את הסכנות והנזקים שעלולה מדיניות דוד, עם כל ענקיותה, ובגללה, להביא. שכן מדיניות דוד מוכנה להיכנס לסיכוני ההווה ולספוג את נזקיו בשביל מטרות הנצח. ובזאת מתגלות סטיותיו מהוראות דוד. על פי חשבונותיו האקטואליים הוא היה נאמן לדוד יותר ממה שדוד היה נאמן לעצמו, ובהתאם לכך הוא הרג את אבשלום, אבנר ועמשא. אמנם בפרספקטיבה הנצחית של דוד ובחשבונותיה הוא מרד בזאת במלכות. דוד הבין היטב את כוונותיו אלה של יואב, ועל כן הוא לא דן אותו בפשטות ובמיידית כמורד במלכות. אמנם בהנחלתו את מלכותו להמשך הדורות, ובהתעלות מצב המלוכה לשלמות מעמדה לקראת ישיבת שלמה בנו "על כסא ד'" "ותיכון מלכותו מאד" אז צריכה, וגם באה, ביאת-החשבון של מגמות הנצח של מלכות דוד, עם חברו הטוב – יואב. ושלמה בחכמתו ממלא את צואת אביו כראוי. כל הנאמר כאן הוא היחס אל דמותו. -------------------------------------------------------------------------------- [1] עולת ראיה ח"א תל: "מלכות בית דוד היא יסוד לאומה הישראלית, בזה שהיא הולכת עם הנהגת מלכות שמים הדבוקה באומה בכללה לדורותיה, והיא נושאת עיניה למרחוק ליסודו של עולם, וגם את הליכות הצדק והמשרים היא דנה ע"פ מדת הנצח והאחרית הגדול שיש לכללות כנסת ישראל בעולם, לא ע"פ ההוה בלבדו, המרכך לפעמים את הלב מפני המראה של השעה, מפני שאינו יודע אחרית דבר. זאת היתה המעלה העליונה של דוד, שהיה לבבו שלם עם ד', ועל כן היתה מלכות בית דוד ביסודה דבקה לנבואה, ועשה כל מעשה ע"פ עצת ד' הנשגבה, כי לא ממלכת שעה היא כי-אם ממלכת עולמים, ששינויי הזמנים והדורות לא ישלטו עליה. "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"". התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר.
אמונה		בס"ד,אם הרב יוכל להסביר לי איך אנו יכולים לדעת בוודאות שהקב"ה לא "מסתלבט" עלינו,ז"א,ברור שאין לנו תפיסה באלוקות ודווקא בגלל זה אנו לא יכולים לדעת באמת מדוע הדברים מתרחשים בעולם,אולי בת'אכלס יושב מישהו למעלה וצוחק על כל העולם.
תשובה "טוב ה' לכל", "עולם חסד יבנה" - אמון בטוב ובחסד ה' עלינו.
אמונה		מה מחייב את האדם לקיים תורה ומצוות? מובן לי שזה לטובת האדם,שאם יקיים חייו יוטבו הן בעולם הזה והן בעולם הבא,אך,האם יש חיוב יותר מהותי מדוע אני מוכרח לקיים ציווי ה'? הרי על כורחנו ניכנסו לעולם ולמרות שכעת אין אנו רוצים לצאת ממנו,לא מבחירה באנו ולכן מה מחייב אותנו לציית לציווי ה'?
תשובה המצוות הם החיים - "אשר יעשה אותם האדם וחי" - הרצון לחיות יותר חזק מכוח חיצוני ומחשבון של כדאיות. זהו הכח האדיר ביותר שקיים. ומתוך תביעת החיים הגדולה העשירה והרוממה שבנו, אנו ממשיכים אליה. התשובה נענתה על ידי הרב אליעזר קשתיאל.
אמונה		שלום. במעבדה בה אני עובד כסטודנט לתואר שני, עובד גם פוסט דוקטורנט ערבי. מה צריך להיות טיב היחסים שלי עימו- יחסי עבודה קרירים או שמא יחסים חבריים רגילים לחלוטין?
תשובה ודאי שיש הבדל בין יחס ליהודי ובין יחס לגוי. כלפי יהודי יש חיוב של ואהבת לרעך כמוך, עם כל הנגזרות מצווי זה, וכלפי גוי אין חיוב זה (אלא כהליכה של לפני משורת הדין, וכמו שכותב ר' חיים ויטאל בספרו שערי קדושה, והוא הדרכה להכנה לרוה"ק), נוסף לזה חז"ל גזרו על יינם ופתם משום בנותיהם, היינו שהרחיקו קירבה יתרה שעשויה להגיע לידי חיתון. "יחסים חבריים רגילים" כמו שאתה כותב כוללים גם ביקור בביתו של החבר וגם יכולים לכלול פגישה עם משפחתו, עם אחותו הצעירה וכיו"ב... א"כ ודאי שמערכת היחסים בין שני יהודים שונה ממערכת היחסים בין יהודי לגוי. מאידך, ודאי שיש ציווי כללי על אהבת הבריות, ועין טובה על כל מי שנברא בצלם. ועל כן איני רואה סיבה לקרירות יתרה. ועם כל זה, לצערי, צריך גם כבדהו וחשדהו. במנטליות והתרבות הערבית של ימינו, צריך לבחון בזהירות כל אחד מהם. התשובה נענתה על ידי הרב אלי סדן.
אמונה		ידוע הדבר שחלוקת התנ"ך לפרקים ומספור הפרקים והפסוקים נעשו בידי נוצרי (לעניות דעתי הוא אפילו היה בעל מעמד כמורה כלשהו). אם כן, כיצד חלוקה זו התקבלה בקרב חוג היהדות? ישנם אפילו תנ"כים שעד היום ממוספרים במספרים ולא באותיות עבריות. לעניות דעתי אין לטעון שזה מטעמי נוחיות גרידא ושאין בכך שום בעיה של "נגיעה דתית-אלילית" בתנ"ך. ברור לי שחלוקה זו יש בה מן הסתם גם אינטרסים נוצריים (למשל שהפרק הראשון מסתיים לפני "ויכולו" וכו'....
תשובה אמנם נוצרי הוא אבי החלוקה זו ועל כן לא בהכרח יש בה קדושה, ועם זאת מאחר והחלוקה הזו התקבלה על ידי כלל ישראל קשה לזלזל בה. התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר.
אמונה		לרב קלנר- הבנתי שהרב מסביר את נושא ההשגחה כהגעת מגמת היש לתכלית הסופית שלה וההשגחה הפרטית היא- כיצד האירוע הפרטי הנוכחי משתלב בתכלית הכללית. מה המקורות להסברה הזאת? האם ישנם מקורות שחולקים על ההבנה הזאת?
תשובה לא הבנת מספיק טוב. להבנה טובה יותר אנא עיין במילון הראיה ערך "השגחה". אם תצליח להבין, תוכל למצוא בכתוב שם את המקור לדברי. לא סביר שנמצאים מקורות מגדולי ישראל המובהקים שחולקים על הרב. לי, עכ"פ, לא ידועים לי כאלה. כל טוב התשובה נענתה על ידי הרב יוסף קלנר.
אמונה		בכתובות דף ט', הגמרא מביאה דעה לפיה מעשה דוד היה באונס כשבת שבע היתה אשת איש. לכאורה נראה שדוד עשה זאת מתוך תאוה לדעה זו. האם נכון לומר כך? ואם לא -מדוע?
תשובה לא נכון לומר כך מכמה טעמים: א. הגמרא עצמה אומרת שבת שבע הייתה מגורשת על תנאי. ב. הגמרא בשבת מציינת שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. יש להבין שאכן דוד בא על בת שבע באונס (לחלק מהדעות), אך לא בתאווה. לקיחתה של בת שבע על ידי דוד הייתה על מנת להעמיד את מלכות ישראל כפי שדוד ידע ברוח קודשו שבת שבע הייתה ראויה לו מששת ימי בראשית. אולם חטאו היה לקיחתה טרם זמנה - בלשון הגמרא: "אכלה פגה". להרחבת הסוגיה מומלץ לעיין בספר "לאמונת עיתנו" חלק ו' עמ' ק"ה והלאה. התשובה נענתה על ידי ארנן מייסלס ואושרה על ידי הרב אלי סדן
אמונה		לרב קשתיאל שלום, 1. המספרים שהמהר"ל מביא, אפשר להבין במובן המופשט. כמו למשל שארבע זה ארבע רוחות השמים והתפשטות לכל המרחבים. אבל סוף סוף אח"כ הוא גם משליך את זה לרמה הקונקרטית, שבאה לידי ביטוי בארבע מלכויות או בארבע המלכים נגד אברהם ועוד רבות ולא ברור איך מהרעיון המופשט הגענו לנקודה הקונקרטית. כאילו לכאורה קשה לעשות את הקשר בין הרעיון שמייצג "ארבע" לבין המימוש של זה אח"כ בדברי המהר"ל וכן בשאר המספרים. לענ"ד אני מניח שהמהר"ל, לא אומר שזה רק סימבול אלא יש כאן משהו יותר עקרוני תודה. אשמח אם הרב יוכל לבאר לי זאת 2. מובן הדבר שעבודת המידות אינה דבר שבה מתוך התורה. "דרך ארץ קדמה לתורה". אבל האם זה כולל את כל המידות למשל, מידת הביטחון, שזה הבנת האדם שכל מהלך חייו הוא אלוהי. האם זה גם שייך לגויים? או שמא רק לעם ישראל כי "דרך אמת ואמונה נולדנו"?
תשובה 1. ודאי שאין כאן רק סמל. חוק פיזיקלי אמיתי יבוא לידי ביטוי בכל הרמות שקיימות בטבע, ולכן גם עקרון רוחני החי בעולם ומגולם במספר יבוא לידי ביטוי במישורי החיים השונים סביב מספר זה. 2. ודאי שאלמלא התורה אי אפשר להגיע לתיקון שלם ומלא של כל המידות (עי' שמונה פרקים פרק ד'). אבל עקרונות המידות שייכים גם לגויים. למשל - אדם שהוא מלא חסד - מפתח תפיסה שהחסד עומד ביסוד המציאות וזה מוליד לו בטחון בכך שהחסד ינצח, ומבטו לעתיד תמיד אופטימי. התשובה נענתה על ידי הרב אליעזר קשתיאל
אמונה		לרב קלנר- שאלתי היא – מהו ההסבר המוסרי של שבמלחמת רשות. הרי במלחמה זו לא צריך להשמיד את הרוע בניגוד למלחמת 7 עממים ומלחמת עמלק ולא צריך לכבוש את ארץ ישראל. המלחמה הזאת יכולה לנבוע ממניעים כלכליים בלבד. אם כך- היא לכאורה פחות מוסרית. תודה!
תשובה כאשר עם ישראל מרחיב את כוחו הפיזי ואת גבולותיו הגיאוגרפיים ממילא (מתוך אחדות החומר והרוח בעם) [כשמתרבה כח החומרי של האומה, נשמתה מתפשטת ומתגדלת יותר - אורות עמ' קיא, קמה] מתרחבת גם נשמתו. ואם מתרחבת הנשמה ש'עצמות חפצה הוא היות טוב לכל' [אורות עמ' קלט], אזי אין לך דבר מוסרי מזה. אמנם זו הסיבה שאין לצאת למלחמה כזו אלא עפ"י סנהדרין ועפ"י אורים ותומים, שיוודאו שהיציאה לקרב אמנם צודקת מבחינה מוסרית ואלהית. התשובה נענתה על ידי ארנן מייסלס (התשובה נצפתה ואושרה על ידי הרב יוסף קלנר)
אמונה		שלום. ראשית, אני מתנצל על השאלה החריגה אך אני זקוק לייעוץ. אני מתגורר בחו"ל עם משפחתי כרגע וחבר ילדות (בחור דתי) שלי התגלה כהומוסקסואל. אותו חבר מגיע בקרוב לביקור בעיר בו אני מתגורר בליווי בן הזוג שלו ומעוניין ללון אצלנו. מצד אחד מדובר בחבר קרוב למרות מצבו המצער, מנגד בכך שאני פותח את ביתי לפניהם אני מרגיש לא בנח ואפילו כשותף לדבר עבירה. כאמור אני מתנצל על השאלה החריגה אך זקוק לייעוץ באיך להתמודד עם הנושא. תודה
תשובה למאיר שלו' לו אני הייתי במקומך, הייתי אומר לחברי זה שהוא יכול להתארח בביתי, אך אינני יכול להתגבר על רגשות התיעוב הטבעי שיש לי משהותו עם "חברו" זה, תיעוב טבעי שהתעצם מן הרושם העמוק שהוטבע בי מקריאת התורה במנחה של יום הכיפורים האחרון (כמו בכל ימי הכיפורים של עם ישראל) בו נאמר: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה היא". ומאחר אתה חבר טוב לי, ודאי שאינך מעוניין לגרום לי תחושת גועל שכזו בתוך ביתי. לא הייתי מפתח איתו "פילוסופיות" רבות בעניין, והייתי חוזר רק על אחת: לך לטיפול פסיכולוגי! - ואם לא יעזור לך - תתגבר על ייצרך. זה שאתה הומו, זה לא באשמתך, להתפרק על פי יצרך המופרע -זה עניין הנתון בידך להתגבר עליו. וד' יעזור לך. כל טוב יוסף קלנר
אמונה		לרב שלום! אני סטודנט, נשוי+ ב"ה בוגר בית המדרש לבוגרים. קביעת העיתים שלי מבוססת על לימוד יומי של כחצי שעה עד שעה בכל בוקר הכולל : בעיקר הלכה (אני עוד עסוק בלהשלים ידיעות בסיסיות בחיים בנושא שבת,ברכות ומועדים..), אמונה (עין איה ואורות התשובה) ופרשת שבוע (כולל שמו"ת). אני חש כי הלימוד אינו באמת משפיע עליי שום רושם ובכל זאת אני משתדל לא להרפות. בגמרא אני חלש מאוד ולכן בחרתי להשקיע את מעט הזמן שיש ברשותי ללימוד הנושאים הנ"ל. אשמח לקבל את דעת הרב באם עלי לשנות וכיצד את אופן ותוכן הלימוד.
תשובה יישר כחך על המאבק. כשמפגינים נחישות, אורך רוח והתמדה מגיעים לנצחון. זה נכון בכל התחומים. אתה צודק שלהלכה יש קדימות על הגמרא וכן צריך מזון רוחני במוסר ואמונה. אם אין לך סיפוק והנאה, יש לבחון אולי לימוד דרך ספרים אחרים. כמו כן יש באתר האינטרנט שיעורים רבים, אולי תוכל להוסיף שמיעת שיעורים, אפילו בזמני נסיעות וכיו"ב. אשמח לשוחח עמך בפרוטרוט בטלפון או בפגישה. כל טוב. חזק ואמץ. התשובה נענה על ידי הרב אלי סדן.