ולאחר מכן, מוסיף משה כמה מילים של סיום לעם ישראל כולו, מילים אחרונות של מנהיג שהוא כאב: "אשריך ישראל, מי כמוך, עם נושע בה', מגן עזרך ואשר חרב גאוותך, ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך".

המסר האחרון של משה לעם הוא: זכור מי אתה, האמן בכוחותיך הפנימיים, היה דבוק תמיד בשורש הקיום שלך, ושם תמצא את אושרך, בטחונך והצלחתך.

דומה הדבר לאב זקן, שנפרד מבנו בטרם יאסף אל עמיו. האב יודע שצפויים לבן התמודדיות רבות, עליות ונפילות, משברים, מצבי שמחה ומצבי תוגה. אומר האב לבנו: מעתה, אני לא אהיה לידך, לא אוכל להוציא אותך מה"בוץ", לעזור לך לקום מכל נפילה או משבר. והם יבוא, הנפילות והקשיים. "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר ציויתי אתכם..." (סוף פרשת וילך). זכור יסוד אחד, והוא, ילווה אותך בכל העליות והמורדות. הנך מלא באוצר פנימי, בטוב ובטוהר. אל תתן לקשיים לטשטש את האמון בעצמך, בסגולותיך.

שורש הכשלונות הוא בשכחת עצמינו, והיסוד להצלחה הוא בזכרון עצמנו. ". טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של "אתה בחרתנו"..... אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל. רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים, ושכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו.". (אורות התחיה)

לאומה הישראלית נכונו תהליכים גדולים, ארוכים ומורכבים, והם כוללים סיבוכים ובירורים קשים. ההצלחה הלאומית תהיה בזכרון של "אשריך ישראל, מי כמוך, עם נושע בה'". הכוחות של עם ישראל נעוצים בראשית המציאות כולה: "מעונה אלוקי קדם ומתחת זרועות עולם, ויגרש מפניך אוייב ויאמר השמד". כך עלינו להתייחס לעצמנו, וכך עלינו להתייחס לכל אדם ואדם מישראל. " בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלהים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר, "והסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה, שנאמר מוקש אדם ילע קודש" (אורות ישראל). וביציאתנו את הקודש, מימי ירח האיתנים, אל ימי החול בשנה הבאה עלינו לטובה, עלינו לזכור תמיד את שייכותנו הפנימית לרצון ה', את רצוננו האמיתי, ואת שאיפותינו הטהורות, שהתגלו ונחשפו בימים הנפלאים הללו, והם שיהוו לנו מקור לעוז ותעצומות בכל המשימות שלפנינו.