אנחנו בן שתי שבתות של חנוכה, שתי שבתות של חלומות. שבת שעברה נפגשנו עם חלומותיו של יוסף וחלומות השרים. השבת נפגש עם חלומותיו של פרעה. יוסף הוא דמות שהחלום מאוד מרכזי אצלה.
חלום, היכולת להתנשא מעל ההווה, להתנשא אל עולם עליון, עולם שמביא הרבה רפואה והרבה החלמה לנפש. הנפש האנושית חבוטה ממאורעות ההווה ועלולה לראות במציאות העכשווית את חזות הכל. לא תמיד היא מסוגלת ליצר בעצמה תקוות וכוחות. החלום- החזון, מרפא את הנפש, משיב לה את עצמה.
בכלל, צריך לדעת שכל עולם האמונה שלנו מתחיל מחלום. כל עוצמתו של עולם האמונה באה ממציאות עליונה שמקרינה אלינו. ספר הכוזרי, למשל, ספר האמונה מתחיל בחלום של מלך הכוזרים. יעקב אבינו בצאתו לדרך מתחיל בחלום. ובעצם כל התורה כולה היא נבואה. וכשאנו יוצאים לגלות אנחנו יוצאים מתוך נבואה. הנביאים, חולמי החלומות, הם מקור התקווה והאמונה שלנו.
לפעמים שואלים מהיכן היה למכבים אומץ ותעוזה להלחם נגד אימפריה, המציאות לכאורה תופחת על פניהם, אבל הם שאבו את כוחם מחזון הנביאים, מחלומות. בסוף ספר זכריה ישנה נבואה כמעט מפורשת על ניצחון הכוהנים על בני יון. כל המפרשים מפרשים שם את הפסוקים כמתייחסים אל ימי בית שני, ובצורה מאוד מדויקת אל יון. החשמונאים באים מכוחה של נבואה, באים מכוחו של חלום, ועכשיו יש להם אמונה ותקווה. החלום, אינו לעג למציאות. החלום, אינו אויב החשיבה הריאלית, הוא מניע, מזין, מעודד, מחיה את כל החשיבה הריאלית.
יוסף הוא בן אדם מאוד ריאליסט, הוא יודע בדיוק מה לעשות ואיך לארגן. הוא לוקח אחריות כלכלית על כל העולם, ומנהל את הכל בתבונה ובמעשיות, החלום נותן לו שאר רוח, נותן לו כלים. כך גם כשאנחנו באים היום לבחון את צעדינו בארץ ישראל. קודם כל ובראש ובראשונה, אנחנו באים מתוך חלום. מתוך חלום של נביאים, מתוך חלומו של יעקב, מתוך חלומו של דוד, מתוך החלומות שלנו, רק מתוך החלומות. ורק מתוך כך באים לגשת אל המציאות העכשווית בחכמה, בתבונה, בסדר ובאומץ.
חנוכה שמח ושבת שלום.