סוף פרשת בראשית אנחנו מתוודעים לאנושות שמלאה גזל, מלאה חמס, אנושות שעסוקה בלקחת, לקחת לעצמה. מצב שבו נפרצים כל הגבולות מכריח סידור מחדש של מהו האדם, מה תפקידו, מהי תבנית חייו.
נח, יחד עם בניו נמצאים בתיבה, בעולם סגור, ואיתם בעלי חיים. חכמים מרבים לספר איך כל תקופת היותם בתיבה, שנה ואחת עשר יום, הם היו עסוקים יום ולילה בדאגה לבעלי החיים, יום ולילה בדאגה לקיום, לטבע. שנה ואחת עשרה יום של חסד ללא גבול, של נתינה ללא הפסקה שאין בה קמצוץ של קבלת תמורה, רק נתינה, רק חסד.
"עולם חסד יבנה". לבנות את האנושות מחדש.
לבנות את האנושות מחדש כשברור לכולם שבאנו לכאן, אנחנו בני האדם, לא בשביל לקחת.
נח יצא מהתיבה ובדורות שאחריו יבוא נמרוד והוא הראשון שנקרא "איש ציד".
לצוד- אפשר לצוד אנשים, אפשר לצוד בעלי חיים, אפשר לצוד את הטבע. לעסוק בציד, לעסוק בלקיחה, לקיחה מתוחכמת, לקיחה בעלת עורמה. האנושות עלולה שוב ליפול למנטליות שבה הנושא המרכזי הוא כמה אתה צד, כמה הצלחת לחטוף ממשאבי העולם, על כמה בעלי חיים הצלחת להשתלט, על כמה אנשים הצלחת להערים.
נמרוד מצליח לצוד לבבות. הוא בונה מגדל, וכל המגדל כולו הוא ציד אחד גדול. חז"ל מתארים מצב שבו הלבֵנַה חשובה מהאדם, המגדל- המפעל חשוב מהנפשות, מהאנשים. כשלבנה היתה נופלת והורגת מישהו היו בוכים על הלבנה ולא על האדם.
בתוך החושך הזה אברהם צריך לחזור ולהזכיר את מה שהתגלה בתוך התיבה, בתוך הבועה של התיבה, ולהפוך את המסר למסר עולמי, כללי, כלל אנושי- לא באנו לכאן אלא בשביל לגמול חסד. "עולם חסד יבנה".
אברהם איש החסד, כדברי הנביא "חסד לאברהם". אנחנו עושים חסד עם האחרים, עם בעלי החיים, עם הצומח, עם הדומם, עם העולם כולו. וכך אנחנו מגשימים את מטרת הבריאה, את הכותרת של הפרק הראשון של בריאת העולם שבה מילת המפתח היא טוב, וירא אלוקים כי טוב", הכל טוב, הכל מתוך מגמת הטוּב.
חודש טוב, בשורות טובות ישועות ונחמות