המהירות שבה אנו מגיעים אל הכשלון מסחררת ומצמררת. דקות ספורות הספקנו לטעום מהציור האידיאלי של "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", מעולם שנברא מכוון ומתוכנן לפי רצון בוראו. "כל הנקרא בשמי, לכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו". אך הדקות היו ספורות, ומהר מאד נפלנו לתוך המשבר, ובירידה תלולה ותהומית הגענו עד ל"קץ כל בשר בא לפני", ו"הינני משחיתם את הארץ".
אמנם, למעשה המתח והסיכון נמצאים כבר בראשית הבריאה. כידוע, האדם נברא ביום שישי, לפני השבת. אך עוד דברים נבראו ביום זה, ולפעמים עובדה זו נשכחת מאתנו. לפני האדם, נבראו ביום השישי "חית הארץ למינה, והבהמה למינה, ורמש האדמה למינהו". ואנו שואלים את עצמנו, וכי לא טוב היה שיברֵא האדם ביום נפרד מהחיות. מדוע לא נבראו אלה יחד עם דגי הים ועופות השמים ביום החמישי? לאלוקים פתרונים.
אבל אולי רמז ואתגר, או לחלופין- מתח וסיכון, יש כאן.
יש באדם צד חייתי. האדם נברא עם בעלי- החיים ביום שישי, אבל סמוך לשבת. וכאן באה הקריאה אל האדם- בידך הבחירה, להיכן אתה משייך את עצמך: לתחילתו של יום שישי או לסופו. האם אתה מבליט את ה"חיה" שבך, ומרדים את ייחודיותך ועצמיותך האמיתית, את "צלמנו כדמותנו", או שאתה מתעלה ומזדכך מהמשיכה העיורת של החיתיות ומרים את עצמך להרגשת האני האמיתי. אכן, בקלות יכול האדם ליפול לתוך "החיה" שבו. הוא נמצא בתוכו, חלק מתהליכי נפשו ורגשותיו. כיצד אמרנו בדמעות לא מכבר: "חבוי אורבו בקרבו מעת הולדו, טמון הוא ברשת לרגליו, יסיתהו בכל יום לשחת להפילו" (סליחות לערב ר"ה ויו"כ). ההתדרדרות התהומית של האנושות לא העמידה את הייחודיות של האדם במקומה, ובמקום להעלות את כל החי איתו ירד האדם למדרגת החי. (בהרחבה כדאי לעיין על כך בספר העיקרים לר' יוסף אלבו במאמר ג', ובחזון הצמחונות והשלום לראי"ה קוק). המבול בא לשים קץ לבשריות של האדם הוא בא להפריד בינו לשאר בעלי- החיים (ולכן הותרה אכילת בשר בע"ח לאחר המבול, לפי דברי ספר העקרים שם).
אך האדם החופשי יש לו צלם אלוקים. הוא תמיד מסוגל- וממילא נדרש- להשתחרר מכל שעבוד נמוך ומשפיל. העבודה היא קשה, המשיכה הטבעית אל נמיכות החומר מעורר ת התנגדות, אך היא אפשרית והכרחית. על האדם להכיר את עצמו.מי אתה. אתה ביסודך נשמה, נשמת חיים מן העליונים. הגוף הוא הלבוש של הנשמה, וגם סופו להתעלות ולהזדכך. אתה שייך אל השבת, אל המנוחה, אל הקדושה. אחיזה יש לך גם ביום השישי, בעולם העשיה. מתוך יניקתך מהשבת תדע לרומם גם את ימי המעשה. יש לכך דרך, יש תורה. "יום השישי"- הלא הוא יום שישי בסיון, כדברי רש"י המפורסמים. התורה מוליכה אותנו לתוך מי המעשה, וממשיכה לשם את אור השבת.
המסקנה מהנפילה המהירה והמשבר הקשה איננה יאוש ודיכאון. המסקנה היא הבנה אמיתית של חיי האדם והאתגר שבהם. ובפרשה הבאה, יבוא האדם הגדול, שמסוגל להשתחרר מכל השתייכויות והזהויות הנמוכות, ולדבוק בעצמיותו האמיתית: "לך לך, מארצך, וממולדתך, ומבית אביך, אל הרץ אשר אראך".