עשו תמיד היה ונשאר עשו, הכוחות הרעים והקשים של העולם, והבקשה שהם יהיו אלו שישלטו בכיפה וינהיגו את האנושות בכלל ויהיו הדומיננטיים בכל אדם בפרט. ולעומתו יעקב החל כיעקב ואחרי המאבק הלילי עם שרו של עשו הוא קיבל את השם ישראל. הגמרא[1] מלמדת שלעומת אחרים ששמם שונה, אצל יעקב השם ישראל לא בא להחליף את השם יעקב אלא הוא קומה נוספת ועיקרית, ויעקב הוא שם טפל לה. כלומר, ישנן בעצם שתי מדרגות זו על גב זו, האחת בסיס והשנייה עיקר הבניין שלשמה צריכות העיניים המגמתיות צריכות להיות נישאות. ונוסיף עוד שהעיקרון נכון הן באדם הפרטי והן באדם הכללי, אלא שכאן נדון בפרטי.

לכוחות ה"רעים" יש מקום לכתחילה במציאות, ובלעדיהם דברים רבים ועוצמות חיים רבות יהיו חסרים, וסדר ההופעה שלהם הוא לעולם ראשון ומצדם הוא בא ומתפרץ בכל כוח, ועל כן אע"פ שהמאבק מתחיל עוד בבטן, אי אפשר ולא נכון למנוע את היציאה שלהם לאוויר העולם, אבל מכל מקום המדרגה הראשונה היא האחיזה שלהם ב"עקב", תפקיד הכוחות ה"טובים" הוא לרסן את הכוחות השליליים באדם, לא לתת להם להחריב את החיים במה שהוא יחיה בצורה אלימה ורשעה, מלאת תאוות בלי שום חשבון וגבול, ולקרוא בקול גדול שהחיים צריכים להיות מלאי עדינות ושאיפות קודש, מידות טובות ומעשים טובים. בשלב הזה תוכן הקריאה היעקובית היא שאסור שהאדם יחיה בצורה של "השמדה עצמית" רוחנית ומעשית.

אבל גבוה ממנה באה מדרגה תכליתית של היות הכוחות ה"טובים" שוררים על ה"רעים", לא רק מרסנים אותם ומציבים גבולות, כי אם שולטים עליהם, אבל לא במובן המשבית אותם חלילה אלא בדיוק להיפך, מצליחים לגרום להם לסור למשמעת הטוב, פועלים בשרותו ואת כל עוצמתם הטוב מנצל לפעול טוב. כאן הטוב הוא כבר זה הקובע את המגמה, ושלטונו על הרע הוא גם במובן הראשון של ריסון הצד המתפרץ שבו, וגם ובעיקר במה שהוא נותן לו ערך חיובי ותפקיד המשמש את הטוב.[2]

וליעקב ישראל יש עוד שם, שם שלא כ"כ נהוג לשים אליו לב והוא "ישורון". זהו כבר שם המציין את התכלית של הכול ואת המדרגה שהיא כבר אחרי כל המאבק. המאבק תם ואין יותר התגוששות אלא ישרות של חיים, כל כוחות החיים לא רק פועלים טוב אלא חפצים בטוב מעצמם, לא צריך יותר לשלוט על הרע ולא בגלל שהוא נעלם מעל פני השטח אלא כי אף הוא עצמו חפץ בהופעת הטוב, הוא חוזר הביתה, ו"מאהבתך שאהבת אתו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון".
 
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.

[1] מסכת ברכות דף י"ב, ודברינו מבוססים על דברי הרב שם בספרו עין איה.
[2] עד כאן ע"פ דברי הרב, ומכאן מחשבות שלא מתוך הפיסקה.