בפרשתנו, פרשת נשא, מופיעים פסוקי ברכת הכהנים. אנו מתברכים בכל יום מפיהם של הכהנים בפסוקים אלו, וגם את ילדינו אנו מברכים באותם מילים בכל ליל שבת.
ננסה להתבונן מעט, בתמציתיות, בשלושת הפסוקים שבברכה:
בכל אחד משלושת הפסוקים בולטת חלוקה לשני שלבים:
יברכך ד'- וישמרך
יאר ד' פניו אליך- ויחונך
ישא ד' פניו אליך- וישם לך שלום.
אפשר להגדיר את השלבים כהשפעה הבאה ממרומים בשלב ראשון, ותוצאתה בחיי האדם בשלב שני.
א. יברכך ד'- ההתחלה בכח הברכה. התמשכות של חיים, בכל המובנים. הביטוי הראשוני של השפעת הטוב ממרומים הוא בברכה השורה בחיים. הכח השולט בחיים איננו הכח המגביל, המצמצם והממית, אלא הכח המחיה, המפרה והמרבה.
וישמרך- הברכה צריכה שמירה. כל ריבוי צריך שמירה. ישנם מזיקים שונים. כפי אופיה של הברכה- כך אופיים של המזיקים הסובבים אותה. מפריעים, עיכובים, יצרי ומעללי איש- כל אלה עלולים לפגוע בברכה ולהוביל אותה למקומות לא רצויים. לכן יש צורך בשמירה.
ב. יאר ד' פניו אליך- הארת פנים היא כבר השפעה ברמה חדשה. אין כאן רק הבנה השורה בחיים אלא הארה לחיים, הבאה מפני ד'. הפנים מבטאים את ההיכרות האישית. ראיה מאחור איננה מפגישה אותנו עם הכוונות, המטרות, התכונות, עם עומק האישיות. הארת פנים מד' היא גילוי של חכמה והדרכה. ממרומים שולח לנו ד' לא רק ברכה לחיים אלא גם כיוון ומטרה. "כי באור פניך נתת לנו ד' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד...". תפילתנו- ברכתנו שנזכה להארה של תורה, הנותנת משמעות ומגמה לכל פינה בחיים. "יאר-זה מאור תורה, שנאמר: כי נר מצוה ותרה אור" (ספרי).
ויחונך- הארת הפנים מעצבת את אופיינו. "יתן לך חן" (רש"י מספרי). החיים מקבלים אופי, האדם מתמלא בחן. חן הוא אות למשהו פנימי ששרוי בתוך האדם. חייו מלאי ערך, משמעות, יופי וחכמה. מציאת חן היא חדירת התורה לתוככי האישיות, שאיננה רק מהוה קיום סתמי, אלא מגלה בחייה בפועל ערכים ומידות רבים. "ויחונך- בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה" (ספרי).
ג. ישא ד' פניו אליך- נשיאת פנים היא תיאור מיוחד, חריף במשמעותו. בד"כ יש בתיאור זה צליל לא חיובי. ריבונו של עולם הוא "אשר לא ישר פנים". נשיאת פנים היא פנייה של הפנים לכיוון המבוקש. "יהפוך פני כלפי אצלך, כמה דתימא (ויקרא כ"ו,ט')- ופניתי אליכם" (מדרש רבה). יש רק שיא חדש בדרגת הקרבה. הארת פנים היא השפעה של החכמה שבבורא אלינו, ואילו נשיאת פנים היא פנייה ישירה של הבורא אלינו. הפנייה הזו היא ההשגחה האישית, המתעלה מכל מגבלות וחוקים. ד' פונה אלינו, הוא משגיח ודואג, וחיינו מנוהלים על- פיו. אין מזלות ואין מגבלות טבעיים. כאן מסתתר כח הנס, פריצת הטבע, החופש האלוקי. נשיאת פנים אלינו היא הזכות להיות שייכים בחיינו אל אותו חופש. ריבונו של עולם יכוון ויסדר את הטבע ואת תהליכי ההיסטוריה לפי השגחתו אלינו (וראה בפירושו של הרש"ר הירש כאן).
וישם לך שלום- הביטוי "וישם לך" מדגיש שיש כאן מציאות שמחוץ לאדם, והוא זוכה לה. אין זה כמו "ויחונך", שהוא התעלות של האדם מתוכו פנימה. אלא- "וישם לך שלום". יש מציאות של "שלום", מדריגה של חיים שלמים. זהו משהו מקיף הרבה יותר, כללי הרבה יותר. שלום זו השראה מלמעלה. שלום אלו חיים המאחדים בתוכם הפכים, כוחות ונטיות, פרטים וגוונים. אין בידי האדם ליצור "שלום" מעצמו. ברכת השלום תושם עלינו, מתוך שאנו מונהגים בפועל בחיינו על- פי השגחת ד' העליונה. "ישא ד' פניו אליך"- חיינו אינם מונהגים על- פי חוק כזה או אחר. מהלכינו- ההיסטוריים הכלליים והמעשיים הפרטיים- מתנהלים כולם על- פי השגחה עליונה, על- פי נוכחות ד' בתוכנו. ומתוך נוכחות זו תבוא ותתגלה ברכת השלום, שכפי שבמחשבתו יתברך מאוחדת המציאות כולה, כך תתגלה הרמוניה זו גם בנבראים, ובכל אחד ואחד מתוך חלקי נפשו. שבת שלום.