שלוש רגלים / הרב אליעזר קשתיאל
שלוש פעמים מתעתעת האתון בבלעם. בלעם הרשע שהולך נחוש רוכב על אתונו כדי לקלל את בני ישראל, נתקל שלוש פעמים בסירוב של האתון להתקדם לפי הדרך הראשית. פעם אחת היא הולכת לשדות, יוצאת אל השדות. פעם שנייה הולכת למקום צר, לוחצת את רגלו. ובפעם השלישית מתיישבת ולא רוצה לזוז.
שלושה רגלים, שלוש פעמים מכה בלעם את האתון. ודרשו חז"ל כנגד שלושת הרגלים, כנגד עם ישראל שעתיד לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה.
בלעם רוצה לקלל. לקלל את מי? לקלל את האומה שעולה לרגל. אומה שיש לה שלוש תכונות יסודיות, אומה שיש לה נטייה מרחבית מאד- מאד גדולה, יש לה רצון שלא להיות בנתיב מסיום מידי, היא רוצה את טוב כל האנושות, מתפללת על כל האנושות. ובאמת ובתמים יוצאת לשדה הרחב, כאברהם שנקרא אב המון גויים, שברכתו לכל בני האדמה, לכל משפחות האדמה.
מצד שני לאומה הזו יש מסירות נפש על הפרטים הטכניים, על דרכים מאוד מדויקות שרגל גסה נתקעת בהם, לא מבינה ולא מסתדרת עם פרטי הפרטים. זאת אומה שמוכנה לתת הכל על פרט קטן, על מצווה, על דקדוק קל של עבודת ה'.
ומצד שלישי לאומה הזאת יש איזו שהיא עצמאות אישית, וכוח עצמאי וכשהאומה רואה שהיא לא רוצה ללכת לאיזה שהוא מקום, היא מתיישבת ואי אפשר להזיז אותה. יש לה אופי משלה. אי אפשר לגרור אותה סתם לכל מיני הרפתקאות, יש לה ערכי יסוד והיא נאמנת להם.
בלעם לא יכול לעקור אומה שעולה לרגל שלוש פעמים, לא יכול לעקור אומה שדרכיה דרכים כל כך עליונות ואלוקיות ואומה שנוסדה על ידי שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב. בלעם רואה את אבות האומה שנקראים ישרים ורק מאחל לעצמו לזכות להיות דומה במידת האפשר במעלות העליונות של אבות האומה, אבותינו שלנו.
שנזכה להתדבק עוד ועוד בתכונות, בערכים ובדרכים של אבותינו, להיות נאמנים להם, נאמנים לעמנו.
שבת שלום ובשורות טובות