"ואשר חרב גאותך" / הרב עידו רוזנטל
פעמים שמחמת רוב ההרגל, ומחמת הביקורת שמוצאת לה מקום בלבנו על אנשים ועל מעשים השכיחים בחיי עמנו, נתפסים אנו למבט של קטנות הרואה ערבוביא של טוב ורע, מבט המזהה את הטוב והאצילות אך מביט גם אוון ורואה גם עמל ביעקב.
אשר על כן כה נפלאה ומרוממת היא פרשת בלעם, זה הגוי הטמא אשר מנקודת מבט של רוע, רשע וטומאה מבקש לו איזו אחיזה של ביקורת ושליטה בחיי ישראל, אך עם כל החיטוט ועם כל הכשרון הגאוני, לא זו בלבד שאינו מוצא אותה שליטה, אדרבה, ראשו מסתחרר מחזיון השחקים שלפניו- חיי ישראל, מגמותיו, שאיפותיו ומעשיו.
בין שאר שבחי העם, מתייחס בלעם גם ליכולתו הצבאית ונצחונותיו על אויביו סביב: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף נצח חללים ישתק..." התיאור, רוי הדם והאכזריות, תואם את הרוח הגויית של אומרו, אך לאוזן בן ישראל הוא מעט צורם. האומנם עד כדי כך בוערת בנו תאות שפיכת הדם והטרף?! האומנם תאבי מלחמו אנו?! הכרתנו את עצמנו יודעת בבהירות לענות בשלילה מוחלטת. על מה מתבססת, איפה, קביעתו זו של בלעם?
שוב נפגשים אנו כאן עם ההתיחסות הכפולה: ישראל ענינם וערכם מצד עצמותם, וענינם מצד התייחסותם לאומות העולם. בסוגיות רבות אנו מוצאים חלוקה זו.
אף המלחמות, שנאלצים אנו לעסוק בהן לעיתים קרובות, עשויות היו להראות אחרת לגמרי. הן לא יפלא מאלוקים דבר, ואין מעצור בידו מלכלות את כל אויביו ללא חרב וגבורת מלחמה, בנגף בדבר ובסנוורים. אומנם אז לא היתה ניכרת לעיני העמים גבורתם של ישראל. ואף על פי שלא בזה דווקא, בגבורת הרג וניצחון, תפארתנו, אך העמים, לפי מדרגתם, רק כך מתעוררים להתפעל ולהעריץ את ישראל, ומתוך כך לדבוק בהם וללכת באורחותיהם.
הוא שאמר להם משה בדבריו האחרונים: אשריך ישראל עם נושע בד'- אינך צריך גבורתך במלחמה, אך "ואשר חרב גאותך" – לעיני העמים גאה תגאה רק בחרב, על כן אתה על במותימו תדרוך, בתפארת מנצחים.
זהו עומק דברי בלעם כאן. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, מצד עצמם אינם זקוקים לקרבות. גבורתם, כגבורת הארי היא בהרתעה שקטה ותקיפה, אולם בעיני העמים פעמים שהדבר נתפס כחולשה. את נפילתם ותבוסתם שלא בקרב עלולים הם לפרש כמקרה. על כן אף על פי שיכולים הם לעלות על יצועם בשקט ושלוה, לא ישכב, עד יאכל טרף ודם חללים ישתה, אם זוהי השפה, הרי אנו יודעים לדבר בה.
ואכן במלחמותינו, גם בימינו אלו, אחר כל ההשתדלות הנכונה והנצרכת, בבניית הכח ואימון מעולה, בבוא הקרב, התחושה היא שהעבודה נעשת כאילו מאליה, האויב נס מבלי שנצטרך להפעיל את מלא הכח ולהתאמץ.
כה יוסיף ד' לנו נצחון ותרועה.