מה טובו אהליך יעקב / הרב עידו רוזנטל
"מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בדעתו לקלל".
בלעם לא שינה, ברגע האחרון, כיוון. הוא ביקש לקלל וגם פעל באותו כיוון. הוא בחר בקפידה את הנושאים עליהם ביקש להתמקד. יודע היה היטב בגאונות ההבחנה שלו בעניינים של טוב ורע, שאין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא. שהאדם, גם אם יגביה לרום פסגות הקדושה והפרישות, הריהו סוף- סוף כלוא בבית חומר. והגוף יש לו את צרכיו ודרישותיו. הוא ידע, יותר מכל חכם אחר, עד היכן מגיע כוחה של נפילה מוסרית וכל מחדל ורפיון שמחייבים החיים בעולם גופני. הגבר 'שתום העין', כוחו הגדול הוא 'עין רעה'. למקד את המבט אל הנקודות הללו, שאי אפשר לכל אדם, ויהי צדיק וקדוש ככל שיהיה, שלא יהיו בו.
וכבאדם, כן בהנהגה כולה. בתוך הים הגדול של החסד האלוקי, של "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו", צריכה גם להימסך טיפה אחת של ההיפך. של העדר, חורבן וסבל. כך הוא סדר העולם, כפי שמחייבת החכמה האלוקית, עד אשר יתוקן לגמרי באחרית הימים.
בלעם, באותה גאונות- רוע רוחנית, יודע 'לכוון' את הרגע שבו כועס הקב"ה. הוא מזהה בקלות את הנקודה הזעירה הנותנת את הקיום לחלקיק הרע הזה שמוכרח להיות במציאות. מכאן כשרון הקללה שלו. משם הוא שואב את עוצמות הרע וההשחתה ומצליח להפנות אותם לעבר המטרות שסימן לו, דרך זיהוי הנקודות החלשות שאצלם.
אולם הקב"ה הפך את קללותיו לברכות. אותם ימים לא כעס הקב"ה. ודווקא אותה התמקדות צולבת, למצוא את הסדק, בשעה שהיא סורקת לאורך ולרוחב, ואין כל סדק לחדור דרכו, הופכת להצהרה חגיגית המאשרת בתוקף רב את השלמות, הנקיון מכל רבב. "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" המקבלת תוקף אדיר כשאינה התרשמות כללית ממרחק, אלא באה אחרי חיפוש ובילוש אחר מומים ופגים.
או אז, אחרי התנפצות של העין הרעה מול החומה האטומה והאדירה של חסנם המוסרי של ישראל מול המבט מחפש החסרונות, באה לידי ביטוי גאונות ההבחנה המוסרית של בלעם ועימה, היותו נוכרי, זר, מתבונן מבחוץ, ממרחק של מקום וזמן.
כשנמצאים בתוככי ההויה החברתית, מתחככים בין אדם לחברו ביחסים השונים בעליות ובמורדות, קשה לעמוד מול הגודל. כשמתבוננים מבחוץ, יכולים להתבונן על הכל. כל העם, כל כוחותיו, כל כשרונותיו, כל סגנונות החיים ועבודת ד', כל דורותיו וכל מחשבותיו ומעשיו. רק בלעם הגוי המתבונן מרחוק, יכול לראות את המחזה הזה, ואכן הוא מתפעל ומשבח בביטויים ודימויים שכמוהם איננו יכולים למצוא במקום אחר.
פרשת בלעם קובעת לה, על כן, מקום לעצמה, כיחידה נפרדת הנסקרת לבדה: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (ב"ב יד:) וערכה רב מבחינה זו, שממנה עלינו ללמוד כיצד עלינו להתבונן על חיינו. באמת כך נכון לראות כל פרט קטן בחיי אדם מישראל. לא רק את הגבורה של מוסרי נפשם להצלחת ישראל עלינו להעלות על נס, אלא גם את הגבורה שבכל פעולה שעושה כל אחד ואחד מישראל לטובה ולברכה. את אותה התמקדות שלילית ברע ובקטן שבחיים, עלינו לאמץ ולהשתמש בה לחיוב. לראות את הפעולות הקטנות באור הגבהים שרואה בלעם. ולהבדיל ממנו, לא רק 'למות מות ישרים' אלא לקדש את החיים הישרים.