דרך כוכב מיעקב / הרב אליעזר קשתיאל
לדעת הרמב"ם, אחד המקורות המרכזים בתורה לעובדה שאנחנו מאמינים בימות המשיח, נמצאת בפרשתנו, פרשת בלק. הרמב"ם בהלכות מלכים דורש את נבואתו האחרונה של בלעם, ע"פ חז"ל, כנבואה שמכונת לגאולה האחרונה. "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" כך מנבא בלעם את הופעתו של המשיח.
המשיח, הגאולה העתידית, מתוארת ככוכב. לא סתם כוכב. "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" כלשון בלעם, שלפי חלק מהפרשנים זה לשון כוכב שביט.
למה משיח מתואר ככוכב? למה הגאולה קשורה דווקא לסמל הזה שנקרא כוכב?
אומר המהר"ל, שלכוכב יש השפעה מאוד מרחיקת לכת על המון גורמים. אנחנו יודעים שהכוכבים משפעים על התנועה האסטרונומית, על כל מערכת הכוחות. שלא לדבר על השפעות אסטרולוגיות כאלו או אחרות. כוכב בא לתאר גורם שיש לו השפעה רב מערכית, רב זרועית, רב תחומית, השפעה עולמית.
ומצד שני, כוכב מתאר משהוא רחוק, נשגב, עליון, שלא מהעולם שלנו המאיר ממרחקים.
ימות המשיח, הם ימים של תקווה לעולם חדש, אחר ושונה. עם השלכות מגוונות מאוד בכל תחומי החיים שלנו.
כשימות המשיח הולכים ומתקרבים, יש גם כוחות שמתקוממים, בלעם מתאר שמיד אחרי דריכת הכוכב מיעקב יש מאבקים. יש את מואב, עמלק ובני שת שבאים להלחם בנו. לא קל, לא קל לחיים האנושים להיפתח למשהו חדש לגמרי, משהוא שנראה אפילו קצת רחוק, עליון ונבדל. לא קל לחיים האנושים להשתנות בכל כך הרבה תחומים.
יש התמודדות לא קלה של החברה אנושית "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל". אסור לאנושות, אומר המהר"ל, שתשים את עצמה כאל, שתחשוב שהיא מושלמת. אין חיים אלא מתוך ההכרה והידיעה שיש לנו עוד במה להשתלם, מה להתעלות ולעלות.
שבת שלום ובשורות טובות
לגרסת הדפסה לחץ כאן