פרשת כי תצא פותחת במלחמה ומסיימת במלחמה "כי תצא למלחמה על אויבך" ומסיימת במלחמה, מלחמת ישראל בעמלק.
השפת אמת עומד על כך שיש מכנה משותף בין שני המלחמות, הפותחת והמסיימת. שתי המלחמות הן מלחמות שבאות אחרי שעם ישראל מבוסס בארצו, לא מדובר על מלחמות הגנה ולא מדובר על מלחמות קיומיות אלא על מלחמות יזומות כשהעם כבר יושב בבטחה באדמתו ומלכותו שלמה הוא יוזם ופותח בהן מדעתו. המלחמה של תחילת פרשה נקראת "מלחמת רשות" כי תצא למלחמה על אויבך החלטה שלנו לצאת לא כי צריך, לא כי אין ברירה, במלחמת עמלק עוד יותר מפורש "והיה בהניח ה' אלוקיך מכל אויבך מסביב" רק אחרי שיש מנוחה ושלווה בארץ ויש פה מלך וכל האויבים עשו איתנו שלום רק אז "תמחה את זכר עמלק". צריך לדעת שישנם מאבקים רוחניים שנכפים עלינו, אבל יש מאבקים רוחניים שטוב שניזום אותם, וטוב שניזום אותם דווקא במצב של הצלחה, במצב של מנוחה וביטחון. ישנם יעדים רוחניים, אתגרים רוחניים שהזמן המתאים ביותר לתקוף ולנסות להשיג אותם זה דווקא כשהכל טוב. כשאדם מרגיש שהוא מאוד מתקדם, דווקא אז נכון יותר לא להשתקע במנוחה אלא ליזום מעצמו. לעולם אומרת הגמרא בברכות ירגיז האדם יצר טוב על יצר הרע. על האדם ליצור תנועה קדימה, להרגיז, ליצור תסיסה. לא להשתקע במנוחה. הגמרא שם דורשת את המילים הללו בהקשר של קריאת שמע שעל המיטה, רגע לפני המנוחה לא לשכוח שדווקא המנוחה צריכה להוביל אותנו לאתגר חדש. "כי תצא למלחמה" כדאי שתצא למלחמה גם אם האויב לא מתקיף אותך, גם אם סכנה רוחנית לא עומדת עליך. דווקא כשאתה במיטבך, זה הזמן לכבוש יעדים חדשים.