"שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו" (גמרא שבת, קי"ט).
על יסוד מאמר זה, הונהג בבתי ישראל לומר את הפיוט "שלום עליכם" עם הכניסה לבית בליל שבת- קודש.
מדוע גם המלאך הרע מגיע בשבת, ומדוע כל אחד מהמלאכים עונה לחברו אמן.
המלאכים הם הכוחות המופשטים- הכלליים שמהם האדם סולל את דרכיו. באופן כללי, דרכי האדם מחולקים לשניים- לטוב ולרע. שתי הנטיות הכלליות של "יצר טוב" ו"יצר רע" מלוים את האדם בכל ימי חייו.
בימי חז"ל, נהוג היה לומר עם הכניסה לבית הכסא: "התכבדו מכובדים", שהיא אמירה למלאכים המלוים אותנו שימתינו עד שנצא מבית הכסא (ברכות ס'). אמנם, "עכשיו לא נהוג לאומרו", כי "אין אנו מוחזקים ליראי שמים שמלאכים מלוים אותנו..."(שו"ע וב"י, או"ח סי' ג').
אמנם, בשבת קודש זוכה כ"א לשייכות אל אותה מדרגה בה ניתן לפנות אל המלאכים המלוים אותנו (מור וקציעה להיעב"ץ סי' ג', ובסידור עולת- ראיה, ח"ב עמ' ל"ט).
האור הרוחני של החיים, שמאיר בשבת, מרומם אותנו להתקרב אל הממשיות של עולם הרוח. בימי החול, השפעת חיי החומר גורמת לנו שלא לחוש כ"כ את הממשיות של עולם הרוח. ה"ממש" מבחינתנו הוא מה שנגלה לעין בעולם העשיה. אך לא זו המציאות לאמיתתה. פני המציאות האמיתיים מתגלים אלינו יותר ביום השבת, בה אנו מרגישים את הכח הרוחני שבמציאות. ה"ממש" של המציאות אלה הם הכוחות הרוחניים הפועלים בה, וזוהי גם הממשיות של חיי האדם. שני המלאכים המלווים אותו.
אומנם, מלבד סגולת השבת המאירה את חיי הרוח, סגולתה היא גם סגולת האחדות. ימי המעשה הם ימי המלחמה, הקרב וההתמודדות. שבת שייכת אל "יום שכולו שבת", היא מעין העתיד לבוא. בקדושת השבת אין מלחמות ואין ניגודים, יש שלימות.
המנוחה של היום השביעי היא הכח המקיים והמאחד את כל ששת הימים יחד. זוהי נקודת הקודש שבבריאה. ועל כן, מגיעים שני המלאכים יחד ואינם נלחמים. הכח הגובר מוביל, והשני עונה אחריו אמן.
בשבת אין מחלוקות. (על יסוד דברי המהר"ל בחידושי אגדות לגמ' שבת שם). ימי המעשה שייכים אל עבודת העולם הזה. כאן, בעולם הזה, אנו עסוקים ברכישה. איזהו גיבור הכובש את יצרו. הכח החיובי צריך לכבוש תחתיו את השלילי, ולא להיפך ח"ו. בלשון חסידים מפורסמת עבודה זו בשם "אתכפיא", לכפוף ולהכניע. עבודה זו כוללת לימוד, העמקה, גבורה מעשית והחדרה של יסודות הטוב אל הנפש פנימה.
קדושת השבת שייכת אל העולם העתידי. שם אין "אתכפיא". יש "אתהפכא". כל כוחות הרע צריכים להתהפך ולסייע לכוחות הטוב. כשהבית מכין עצמו לקבל אל תוכו את קדושת השבת, בנר דלוק, שולחן ערוך ומיטה מוצעת, ממילא חלה עלינו הקדושה ושורה בנו הברכה, לא מכוחנו אלא מאיתו, לא ממעשה ידינו אלא מברכת ד' עלינו. ובהתעוררות נקודה עליונה זו, המלאך הרע עונה אמן, גם כוחות הרע משלימים ומשרתים את הטוב. "ברצות ד' דרכי איש גם אויבו ישלים איתו- זה יצר הרע" (משלי טז', ז' וילקוט שמעוני, שם).
שבת שלום!