אנחנו מתחילים פרשה חדשה, ספר חדש, ספר שמות. בלשון הרמב"ן ספר שמות נקרא ספר הגאולה.
מי לא מחכה לגאולה ממצרים אחרי שעבוד כל כך קשה, ועבדות, וגזרות נוראיות.
ובכל זאת כאשר הקב"ה שולח את משה להציל את בני ישראל,שאין דבר טבעי ואנושי מזה, בכל זאת שואל משה כאשר אני אבוא להציל את בני ישראל הם ישאלו אותי מה שמו של הקב"ה - מה אומר אליהם? הרבה עסקו בפרשיה הקצת סתומה הזאת, וכי זה מה שמטריד את בני ישראל ברגע שמישהו מוכן ומסוגל להציל אותם, מה שמו של הקב"ה? אלא שבאמת זו שאלת השאלות. כי גאולת ישראל אינה רק אירוע אנושי, זו לא רק הצלה מידי משעבד ואויב. אלא גאולת ישראל בראש ובראשונה קשורה לשמו של הקב"ה, גאולת ישראל תלויה במגמה, במטרה עליונה, כל פעם שישראל נושעים מידי צרה זה לא רק שהיינו במצוקה והשתחררנו ממנה, אלא משהו משמו של הקב"ה התגלה כאן, משהו מרצונו של הבורא, של מנהיג העולם. כשאנחנו עומדים מול תהליכי ישועה אנחנו תמיד כישראל, משייכים את הישועה, מכוונים את הישועה, אל השם הגבוה ביותר שרק אפשר, אל המטרה, אל המגמה העליונה ביותר האפשרית, אל שמו של הקב"ה.
"אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם אלוקינו נזכיר". גם אנחנו משתמשים ברכב ובסוסים, את הפרק הזה אמר דוד שידע היטב מה זה רכב ומה זה חרב ומה זה סוס, אבל הוא ידע שאת הישועה, "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב", הישועה נמדדת לפי שם ה' המתגלה בה, והצפייה היא לפי צפיית השם, המהות, המטרה הרוחנית. "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד", הקימה שלנו, העמידה שלנו, היא לפי אחיזתנו בשמות, בשמות של הקב"ה שהם בעצם השמות שלנו. ספר שמות, ספר השם שלנו, ספר המהות שלנו, ספר הגאולה שלנו.