מי שקורע את שפת המעיל עובר על לאו. המעיל, אומרים חז"ל, בא לכפר על קולות אסורים. המעיל משמיע קול בבואו אל הקודש, הפעמונים מצלצלים, כדי לכפר על קולות לא ראויים שאנחנו לפעמים משמיעים, קולות של לשון הרע, קולות של דיבורים אסורים. לפעמון שמצלצל יש מין לשון קטנה, ענבל, כמו הלשון שלנו כדי שהצלצולים יראו וישמעו צלצולי קודש, ונשמע קולו בבואו אל הקודש. אבל הדרך ליצור את הצלצולים האלו עוברת דרך בגד תכלת, המעיל כולו תכלת, תכלת לשון תכלית. החשיבה על התכלית, על המטרה מאזנת את עולם הדיבורים. להיכן הדיבור אמור להגיע, מה מטרתו מה תכליתו. שפת הצווארון של המעיל אסור שהוא יקרע, ועשית שפה לפיו, אומרת התורה, לא יקרע. אסור שהפה יהיה קרוע, פתוח בצורה לא מסודרת, לא אחראית. זאת שפה, קצה. השפה צריכה להדגיש את השליטה את המטרה את התכלית של כל הדיבור כולו.

אין מי שהיה מומחה יותר גדול ללשון הרע, אומרת הגמרא, מאשר המן הרשע. לשון הרע של המן הרשע על כל ישראל ולעומתו קולות של תפילה קולות של חכמה קולות של זהירות שנאמרו על ידי מרדכי ועל ידי אסתר המלכה. ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו'. לבוש מלכות אמיתית הוא לבוש תכלת, לבוש שזוכר את התכלית לבוש שיש בו אחריות על מוצא פי האדם. אם המן הוא מומחה גדול ללשון הרע, אז מחיית המן מעבר לזה שמרביצים עם פטישים זה בוודאי שמירה על קול הזהב, קול פעמוני זהב אמיתיים צלצולים יפים שנשמעים בבואנו אל הקודש.