כבדרך אגב, זוכים אנו בפרשיות אלו לפגוש כמה פעמים את נושא הכרת הטוב. משה לא מכה במים, שהצילוהו מגזירת פרעה, ואינו מכה בעפר שסייע לו בהריגת האיש המצרי. גם יתרו, השומע על עזרת משה לבנותיו, שואל "ואיו" ומבקש להשיב לו גמול על מעשיו.
לפי דעה ייחודית במדרש, גם אצל פרעה אנו מוצאים תכונה זו. ידועה המחלוקת בגמרא האם המילים "ויקם מלך חדש על מצרים" מתארת מלך חדש או שמא זהו פרעה עצמו אלא ש"נתחדשו גזרותיו". במדרש מופיעה דעה שלילית- זהו אותו פרעה, אבל הוא גם מלך חדש. הכיצד? כשנפטר יוסף, באו המצרים אל פרעה בהצעה להחל בשעבוד על ישראל. פרעה לא יכל להרשות לעצמו לעשות זאת, וכי ישכח את הטובה שעשה יוסף לו ולכל מצרים. בלעדיו ספק אם היו שורדים, ובודאי לא היו ממשיכים להצליח ולשלוט בכיפה. פרעה סרב. כתוצאה מסירובו זה, הורד מכסאו. שלושה חדשים החזיק מעמד, ולאחר תקופה זו לא יכל לעמוד במצבו החדש, וחזר אל ה"כסא" לאחר שהסכים לבקשת העם. ראו עד היכן מגיעה תכונה זו של הכרת הטוב. פרעה המלך, השולט בממלכה הגדולה ביותר, מרגיש חייב טובה ליוסף, שכבר איננו בין החיים, ורגש זו דוחפו ומכריחו אפילו לוותר על מקומו הנכבד. הלא דבר הוא! (הרחבה ומקורות על כך בספר "אור הצפן"- שיחות מאת "הסבא מסלבודקה", ר' נתן צבי פינקל זצ"ל).
ועינינו רואות, עד כמה חזקה תכונה זו, המביאה למעשים מופלאים של הכרת טובה גם למי שכבר איננו, לאב זקן וכדומה. כל כך חזקה הנטיה הזו בנפש, עד שמי שאינו מכיר טובה אינו מוחזק כ"בן אדם" כלל.
שורש התכונה הנפלא הזו היא הפעולה שפעלה הנתינה בנפש המקבל. המקבל את הטובה- נזרעה בנפשו אותה טובה, אותו קשר והבעת רצון שבאו מהנותן אליו. הנתינה הזו היא כבר חלק ממנו. הוא חייב לבטאה. למדנו מכאן מה אנו פועלים בשעת הנתינה. אנחנו זורעים, חודרים לנפש המקבל, וזורעים בתוכה זרעים מאותו רצון טוב שהיה בנו. הכרת טובה היא חיים אמיתיים, היא הפרחת הזרעים שנזרעו בנפש. להכיר טובה פירושו לתת לנפש לפעול לפי מה שנפעל בתוכה, לא להיות אטומים לזרעים החדשים, לא להיות כפוי טובה. (הסבר זה ע"פ ביאורו של הרב יצחק הוטנר בספר "פחד יצחק")
לאחר שנים לא רבות, יצטוו ישראל לא לתעב מצרי, "כי גר היית בארצו". הגירות במצרים לא היתה כל כך "ידידותית", ולא היתה רצופה אהבה וכוונות טובות. ועם כל זה אנחנו נדרשים להכיר טובה, כי גר היית בארצו.
להכיר טובה- להיות מחובר, לא בתוך עצמו, להתקשר, להתגדל.
להיות כללי- ללמוד מכל פינה וזוית, להכיר בטובה, ללמוד את הטוב שאני מקבל מכל אדם, פלג חברתי, ייצור, חי צומח או דומם. להכיר טובה זה גם להתבונן ולהעמיק, לראות כיצד טוב ד' שופע אלי דרך כל כך הרבה צינורות, ברמות וגוונים שונים, ולהכיר בטובה הגדולה, ב-"הטובה", הטובה הכללית שבמקור כל הטובות, הודו לד' כי טוב.