אולי רמז יש בדבר, עוד קודם שראויים אנו לגובה של תורה, עוד בטרם נזדככנו דיינו להיות בני קיבול לאור אינסוף הגנוז בתורה שיתגלה עלינו, כיון שטפסנו, רובה של הדרך, כיון שכבר פונים אנו אל ההתכוננות לקבל, וכבר ממשמש ועולה מתוכנו 'האור הגנוז' אור תורה שבע"ה, חיי עולם אשר נטע בתוכנו.
ודווקא משום כך, משום שהוא יוצא מתוכנו, מסברתם של חכמים, חייבת לבוא לפני הופעתו טהרה גדולה. מותם של תלמידי רבי עקיבא מפסח עד פרוס העצרת, שהותיר את העולם שמם מתורה עד שבא רבי עקיבא לדרום ושנאה לחמשה תלמידים חדשים. החליף כביכול את התורה שבעל פה. שהרי כל תלמידי רבי עקיבא הראשונים, שהיו המשך התורה בדור, כולם מתו בתקופה זו, על מנת לפתוח את הכל מחדש, ולהופיע דרך צינור נקי יותר, שאין בו שמץ של פניה עצמית ומשהו של יהירות והחשבה עצמית, הגורמות ל'לא נהגו כבוד זה בזה'.
וכשהלב נקי לגמרי, כשהתורה הנהגית בשכל החכמים היא 'לשמה' לחלוטין, אז כל סברא והכרעה, כל שאלה ותשובה ונטיית לב ופירוש מקראות, הרי הם גופה של תורה.
מכאן ואילך, מרבי עקיבא ואילך הופכת התורה להיות תורתם של ישראל, תורה הנובעת  מליבם של חכמים. לא רק פירוש לתורה שקיבלנו מלמעלה, אלא תורה הניתנת לנו מן החכמים. "דברים שלא נתגלו למשה, נתגלו לרבי עקיבא" (במדבר י"ט) הוא שמתארת הגמרא (מנחות כ"ט) את משה העולה למרום ומוצא את הקב"ה קושר כתרים לאותיות התורה, מפני שאדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. וכשמבקש משה לראותו ואינו יודע מה הוא מדבר עם תלמידיו, אומר משה לקב"ה: יש לך אדם כזה, ואתה נותן תורה על ידִי?
רבי עקיבא, בדומה למשה רבנו, הריהו הוא בבחינת 'מוסר תורה', הוא מעביר את התורה לשלב חדש, שלב שבו לא רק לומדים ומבינים, אלא גם מחדשים בתורה, מסברת החכמים, יוצרי התורה שבעל פה.
כוחם של רזי תורה, חכמת הקבלה, המתקשרת ליום ל"ג בעומר דרך רבי שמעון תלמידו הגדול, שיום זה הוא יום ההילולא שלו, היא כעין גילוי מילתא, לעמוד על גדלה ותפארתה של תורה שבעל פה.
כשעומדים על גודל היכולת של חכמים לחדור לדעת ולהעמיק, עד כדי גילוי וחשיפה של סודות היקום והבנת אשיות הבריאה. חקר שמות האלקים ודעת דרכי הנהגתו, אז משתומם הרואה ורעדה אוחזת אותו. עד היכן מגיע כחם של חכמים, עד מה גדלה תפיסתם וחדירת דעתם הרחבה, אשרי ילוד אשה שמלאכי השרת ונשמות צדיקים שבגן עדן באים לשמוע מפיו דברי חכמה. כל זה מעמידנו על הכרת ערכה של תורה שבעל פה, החוגגת את יומה בל"ג בעומר.