גלעד | עמוד נופל

סרן דקל סויסה ז"ל

בן משה וגילה

נולד בירושלים

בכ"א באדר א' תש"ס 27/2/2000

התגורר בבר-גיורא

נפל בקרב

בכ"ב בתשרי תשפ"ד 7/10/2023

מקום אירוע: עוטף עזה

הובא למנוחת עולמים בירושלים - הר הרצל

הותיר: הורים אח ושתי אחיות

בן 23 בנפלו

קורות חיים:

בנם של גילה ומשה. נולד ביום כ"א באדר א' תש"ס (27.2.2000) במושב בר גיורא שבהרי יהודה. אח צעיר לליטל, עדן ונוי.

דקל גדל והתחנך במושב בר גיורא, למד בבית הספר היסודי האזורי "עין הרים" בעין כרם והמשיך לחטיבת ביניים בבית הספר "אור" ברנקו וייס בצור הדסה. בגיל חמש-עשרה החליט לעבור ללמוד ב"פנימייה הצבאית לפיקוד" בחיפה, השתלבותו הלימודית והחברתית במקום ובבית הספר התיכון "הריאלי העברי" הייתה מהירה.

נער נבון וחרוץ, סקרן מאוד, נהנה ללמוד ולחקור תחומים חדשים. בעל קסם אישי וכריזמה סוחפת, צנוע ועניו. בטקס הצטיינות בכיתה י"ב נאמר עליו: "המצוינות היא חלק מחייו, הוא לא חושש להתמודד עם קשיים ולהעמיס על עצמו משימות... לא ייתן לאף אחד לעמוד בדרכו אל ההצטיינות הבאה ולא משנה המסגרת – כושר גופני, בית הספר או בפנימייה. משימתי, אהוב ומוערך על ידי חבריו, עצמאי ויודע את דרכו, בעל אישיות לדוגמה."

חלק קשר חזק ואוהב עם בני משפחתו אשר סיפרו על השילוב המיוחד שהיה בו – היותו מנהיג דומיננטי אך גם צנוע ועדין. אימו סיפרה כי נהג להביא לה פרחים בכל שישי כשחזר הביתה, אחיו סיפרו כי תמיד מצאו בו אוזן קשבת ומקור לעצה ולתובנות טובות על אף פערי הגיל.

עם תום לימודיו התיכוניים התנדב לשנת שירות באטלנטה שבארצות הברית דרך הסוכנות היהודית, במטרה לשתף את הסיפור הישראלי ולקרב את קהילת היהודים לאהבת הארץ. הייתה זו תקופה קסומה עבורו, מלאה בהרפתקאות וחוויות ייחודיות.

במהלך שנת השירות חקר, למד והתעסק רבות בזהות יהודית. הוא לימד בבית הספר היהודי הגדול (AJA) בבקרים, ובפעילויות אחר הצהריים במרכזי הקהילה השונים. כל פעילות של דקל הייתה לאחר תהליך למידה עמוק על מנת להתמקצע ולהעביר את התכנים בצורה המיטבית שניתן.

בסיום שנת השירות, השתלב במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי, רואה בכך הזדמנות לחיזוק הרוחניות, הנפש והאמונה לקראת שירותו הצבאי. במכינה למד משנה, תלמוד וגמרא, וסיים שתי מסכתות. חבריו תיארו אותו כמי שפעל לאורם של ערכי הנתינה, הענווה והצניעות וסיפרו על האישיות המיוחדת שלו ועל השלווה שהקרין בכל סיטואציה.

ביום 29.3.2020 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות כלוחם ביחידת העילית "מגלן". סיים את ההכשרה ושימש כסמל בצוות הלוחמים. בהמשך יצא לקורס קציני חי״ר (חיל רגלים) אותו סיים בהצלחה רבה. עם סיום הקורס שובץ לשירות בגדוד 13 של חטיבת "גולני" כמפקד מחלקת טירונים. הוא שמח מאוד על שיבוצו לתפקיד וראה בכך הזדמנות פז להנחיל למתגייסים החדשים ערכים ונורמות שהאמין בהם.

אוהביו סיפרו על מפקד "מורעל" וחדור מוטיבציה, דלת חדרו עמוסה בסטיקרים רבים של היחידה. פקודיו סיפרו על מפקד מסור, קשוב ומלא תושייה אשר ערכי הרעות, החברות וההדדיות היוו נר לרגליו – "רצה שנהיה אחים. משפחה" תיארו.

בסיום ההכשרה של הטירונים עליהם פיקד, עם תום מסע הכומתה נשא נאום למשפחות ולחיילים שלו ובו סיפר על המוטו לאורו פעל - ״בחיים אתה יכול לבחור בין שני דברים, או להתעסק בעצמך או לעשות משהו טוב יותר. אני רוצה להגיד לכם שהילדים שלכם מהרגע שהם התגייסו עברו תהליך - לעבור מהאני העצמי להסתכלות על הכלל... זה לא מובן מאליו שהם פה. אני מבטיח לכם שאני אעשה הכול כדי להחזיר אותם בשלום הביתה". תיעוד של דקל במעמד זה זמין לצפייה באתר יוטיוב.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר המלחמה היה דקל המפקד היחיד במוצב "פגה" – מגן בארי הממוקם מדרום לנחל עוז, בגבול צפון רצועת עזה. את המוצב תקפו מאות מחבלים תוך שיגור בלתי פוסק של פצמ"רים (פצצות מרגמה) ורימונים. גם נוכח המצב המורכב לא היסס לרגע וברוח המנהיגות ובכריזמה האופיינית לו ניהל את הלחימה במוצב בצורה מופתית ומעוררת השראה. סיפרו חייליו: "כבר בדקות הראשונות הסמ"פ (סגן מפקד פלוגה) עלה מול דקל ואמר לו שהוא מפקד המוצב כקצין היחיד בו. מהרגע הזה הוא לא הפסיק לרוץ, לארגן את המוצב, עלה לכל עמדות ההגנה, לחמ"ל (חדר מלחמה), מוודא שהכול מסודר כמו שצריך. כל העת סחב פצועים ודאג לשמור על אחד החיילים שנהרג שלא ייחטף, והכול תוך כדי ירי והפגזה על המוצב. בכל רגע נתון היה יורה חזרה, מדלג, מחלק פקודות, מדבר בקשר ומסדר פצועים. הוא החזיק את כל המוצב. נלחם כמו אריה".

סגן דקל סויסה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

על מצבתו כתבה המשפחה: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהילים צ"ב, פסוק י"ג).

כתבו אוהביו: "דקל היה גיבור אמיתי, שנלחם עד הסוף והציל חיים רבים, אך מעבר לגבורה בשדה הקרב, הוא הותיר חותם עמוק בלב כל מי שהכיר אותו. חייליו מדברים עליו כעל מפקד נדיר, מודל לחיקוי שלא יישכח לעולם ואדם שידע לגעת בלבבות בצורה ייחודית. דקל היה גם איש משפחה מסור ואהוב – בן ואח נאמן, אחיין שמאחד את המשפחה המורחבת בכל הזדמנות, ודוד יוצא דופן, שהקדיש את עצמו לכל מי שיקר לו. בכל אינטראקציה, הצליח להעניק לכל אדם את התחושה שהוא הכי חשוב בעולם עבורו, מבלי לוותר על ערכיו ומטרותיו, גם ברגעים הקשים ביותר. תחושת החשיבות והקרבה שיצר עם כל אחד ואחת הייתה עדות לאישיותו המיוחדת והמרגשת".

דקל מונצח באתר ההנצחה remember.bio, שם ניתן למצוא תמונות מתחנות חייו השונות, קטעי וידאו ודברים שכתבו לזכרו. בני משפחתו הקימו דף הנצחה בשם rememberdekelswissa שם ניתן לקרוא את תמצית קורות חייו ולצפות בכתבות אודותיו.

באתר יוטיוב זמינים לצפייה סרטונים ובהם קטעי וידאו וראיונות אודות גבורתו בלחימה וסיפורים על האדם שהיה. בני משפחתו התראיינו על אודותיו בפודקסט "בשבע" הזמין לשמיעה ברשת.

אוהביו הקימו לזכרו מיזם בשם "ליקר קפה" כמחווה לאהבתו הגדולה לקפה. על בקבוקי הליקר יש מדבקה עם אחד המשפטים שכה אפיין אותו – "אל תשכחו לחייך כשאתם מתעוררים".