יש כאלו המאמינים כי יש בורא, הכול כאן הוא פרי רצונו העליון, אלא שמרגע הבריאה והלאה, אותו בורא "ניתק מגע" עם אותה מערכת שהוא משום מה ברא, אין לא עניין בה, זה ממש "לא מכבודו" להיות קשור במציאות חומרית בשום אופן שהוא, פרוטות קטנות של מציאות סופית ועלובה למול השגב האלוקי האינסופי והבהחלט בלתי מוגדר ונתפס. מאז ולעולם תהיה כאן מערכת סגורה אוטונומית, המתנהלת בהתאמה לחוקיות שנטבעה בה, וללא כל קשר עם בוראה.

יש המאמינים כי באיזה שהוא אופן יש לבורא עניין בבריאתו, הוא מושל (שלא נאמר רודה) בה, העניין שלו בה הוא להראות את ידו החזקה, את גבורתו העצומה. עולם נלעג ועלוב, מציאות מגוחכת וצינית, מעין מגרש משחקים של בורא אלים ביצורים קטנים הנתונים בה בעל כורחם ובטח שלא בטובתם ושלא לטובתם. עליהם להיות צייתנים להפליא למלכם, כל סטייה מרצונו לא ייתברך מסוכנת וכמובן תיענה בתגובה בהתאם, מוסר הוא הדרך הנכונה לחיות ולשרוד ע"פ הקוד האלוקי, מה טוב ומה נעים להיות חייל טוב, ממושמע ומינימאליסט, ולעבור את החיים האלו כמצופה.

ויש המאמינים כי הבורא ייתברך למרבית הפלא, מעולם לא עזב את הארץ. הוא לא רק בחר ברצון הכי חופשי לברוא כול אלא מקיים כול ברחמיו הרבים בכול רגע ורגע, מגמתו היא החסד המוחלט, חסד כרצון לתת ולהעניק ללא גבול, לכל נברא, למלא את הכלי של המציאות המוגבלת בטוב אלוקי בלתי מוגבל, וכול זאת בזמן שהכלים העולמיים לא רק שלא מתפרקים ומתאיינים למול השפע האלוקי, אלא מתחזקים ומתחסנים ממנו. חסד שכזה מבקש דווקא מציאות המתחילה כחלקית וחסרה, חומרית ויצריית, כזו שגם יש בה אפילו את היכולת ללכת לעיתים נגד רצונו. בעולם שכזה החיים הם לא משחק של הבורא, אלא חיים שכול הטוב ראוי להם מלכתחילה, הוא וודאי כוודאות הבורא, יש להם את כל הפוטנציה להגשים אותו במלואו, ובקרבם נטוע איזה אלמנט שבכוחו ומתפקידו להיות מרכז ולב לכול ההתרחשות הנפלאה הזו. כמובן, גם לו תהיה בחירה חופשית, הוא לא סגור בכלא העולמי, הוא כאן ממש למטה ובו בזמן קשור למחצב האלוקי שלו, כל המגמות היותר מתקדמות ונהדרות תלויות בהיענות שלו אליהן, בהתרכזותו בהן ובעמל האחראי שלו להביאן לידי המיצוי היותר מתקדם שלהן. כל זה לטוב לו וליש כולו, הוא זה שחייו יהוו את החיבור המוחלט בין שמיים וארץ.

"בראשית ברא אלוקים… נעשה אדם בצלמנו כדמותנו… ויהי האדם לנפש חיה (לכול העולמות)".