תהליך הבירור של סיבת העולם ותכליתו מתגבר והולך. מצלם אלוקים שבאדם הראשון, עוד לא מבורר, עוד לא משפיע ועוד לא מצוי בכל רבדי האנושות, לצורת האיש של נח ומשם לאברהם, שהצליח לבטא ולהנחיל בעולם מושג של "גוף קדוש", לא רק צדדים מסוימים באדם שמסוגלים לחשוב, להעמיק, להיות מוסריים, אלא רוחב של אישיות שכ ו ל ה צדק ומוסר.
דרכו של אברהם מתחילה בוודאות של כיוון ותכלית ומשם לטיפוס ועלייה אישית, נסיון אחרי נסיון- הליכה בארץ, ירידה מצרימה, סיבוכים פנים משפחתיים עם לוט, מלחמות עולם. אברהם נבנה ברצף של הצלחות בדרך להגשמת הייעוד. ברור לו שיש לו תפקיד, ברורה לו הדרך להגשמתו, גם כל המציאות "מאירה לו פנים", מלכי עולם משתחווים לפניו, הפנייה האלוקית למציאות מקבלת פנים נעימות וחשובות בכוחו וזכותו של אברהם.
יש כאלה שכשהכול הולך חלק וטוב הם מתמלאים נחת- הכל זורם, אלוקים אוהב אותי, הגאולה קרובה מתמיד ובטח שאחרי מאמץ כזה וניצחון כזה- אוטוטו הכל מושלם.
אברהם מסתכל גם ב"צד האחר", המציאות מורכבת מ"זרם חליפין", מה שבאמת בונה פה דברים גדולים זה ההתנגשות שבין ההעדר להויה, המתח בין המטרה הגדולה והרחוקה לבין הדרך הארוכה שיש לה עוד הרבה תחנות לעבור. דווקא עכשיו, אחרי הניצחון הגדול על כוחות הרוע, ניצחון מופלא עם כל סממני ההכנעה והשלטון האמיתיים והכנים, מגיעה הבשורה המרה על עתידו המסובך של עם ישראל "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". אין נבואה קשה מזו, "ויהי דבר ה'..במחזה.." דיבור – לשון קשה, מחזה לשון ריחוק. רגע, מה קרה, הדרך אינה נכונה? לא פעלתי נכון? קרו דברים לא מוסריים בלחימה, או שמא תם תפקידי, כנח קודמי, ועליי לפנות את הדרך ל"כוכב" חדש, ל"ברית חדשה"? תהליך התקדמות העולם היה מורכב עד עכשיו מעלייה וירידה, כל עלייה גדולה מקודמתה, כל שינוי הוביל את העולם קדימה, אז אולי גם אנחנו- רוח חולפת, גם אם טובה וחיובית, בחללו של עולם?
"אל תירא אברם, אנכי מגן לך...".אחרי אדם ונח, אחרי מבול,קשת ומגדל, יש פה השלמה של תהליך, נקודת פתיחה לדרך שמכאן והלאה מבוססת על כוחו וזכותו של אברהם. יש משהו בדמותו של אברהם שמסיים את תהליך הבירור של מעשה בראשית. "אברהם נוטל שכר כולם". אחרי דורות של תהו ישנה דמות שהצליחה להתחקות אחרי יסוד הקיום של העולם, דמות שנאחזת בשורש וביסוד של הקיום ולכן אינה יכולה להיעקר. אכן יהיו עוד קשיים רבים, הענפים היוצאים מהשורש- בהם יכולים להיות קשיי לידה וצמיחה, אך השורש לא ייעקר ולא ייפגם. העולם נבנה בכח ה"חסד", ה"מוטו" של אברהם. גם אם יש שני צדדים של התנהגות בעולם- חסד- גיור, הליכה, לידה, התפתחות, הבטחות ובריתות, יש גם זמנים של "דין"- מלחמות, פירודים וגלויות. אברהם מתחיל להוציא לפועל חברה שלמה, שבהמשך תיהפך לאומה, שבה על ידי החסד והצדק, על ידי התורה- לימודה ועיבודה, מתוכם נעשים כל הפעולות המדיניות, החומריות ואף המלחמתיות. זה כבר ממש קרוב לציור של דבר שלם, רואים את המטרה הסופית וגם את הדרך, בראשית הדרך מופיעה דמות שמשלבת עיקרון- חסד, דרך- תורה ותכלית- בריתות והבטחות. זו דמות שהיא כמו סלע, מפה כבר לא יהיו שינויים, נוצרה הגנה לדורות שבכוחה לעמוד בכל מעקשי הזמן. "אנכי מגן לך", כמו בעשרת הדברות- שורשיות ועצמיות שאינה משתנה.
ועדיין הבן שואל: ואולי ההגנה והאמירה המוסרית הזו- "עולם חסד ייבנה", היא פעולת אברהם בעולם, ועל גביה יכולים עוד לבוא טיפוסים שונים ומשונים ולהמשיך עם אותה אמירה אבל עם זרע אחר, ואילו אברהם סיים את תפקידו, אולי ההגנה היא התוצאה הסופית של אברהם ובניצחון הגדול הוא קיבל את כל שכרו?
ועונה התורה- "...שכרך הרבה מאוד"- המגן הוא ב ח י נ ם (ויצאה חינם אין כסף= מגן בתרגום), מה שגילה אברהם הוא כבר עצמי ושורשי, ואם אנחנו זוכרים מה שנאמר למעלה, יש שני צדדים למציאות, זה לא מספיק העיקרון, גם בשביל ללכת לאור העיקרון, צריך דרך ברורה, צריך אישיות מבוררת, "אשר יצא ממעיך הוא יירשך". את עיקרון החסד מסוגלת רק שושלת אחת לבטא בצורה שלמה, חסד שיודע להלחם, במוסריות בצדקות, בנקיות- זה קיים רק במקום אחד. יש "מגן", עקרוני, נשא ונשגב, "אנכי", ויש "שכר"- על פעולות אנושיות, על המשכיות ועל דרך, על חיים של אידיאלים ולא על עצם האידיאליים- זה בחינם. את הזכות והטהרה, העמל של גילוי החסד והעמידה בניסיונות- לא יוכלו שום אמירות מיופייפות להחליף. האומר הישראלי אינו רק עקרוני, זה כל אחד יכול, הוא אומר של חיים, של יגיעה והתמסרות.
מכאן והלאה כבר יש לנו כיוון, התחלה, דרך ותכלית. נותר רק לאחוז בידי "הרעיון" ולראות את דרכו בחיים הישראליים, אבות, גלות, תורה, ארץ... עד ש"נדיבי עמים נאספו..כי לאלוקים מגיני ארץ..."