מנהג ישראל קדום הוא לסובב בסביבון בלילי חג החנוכה.
בשנים קדמוניות חרוטים היו על ארבעת צדדי הסביבון האותיות ג.ש.נ.ה.
בימינו אנו רגילים לסביבונים החרוטים באותיות נ.ג.ה.פ וכפי הפירוש המקובל: "נס גדול היה פה".
מסתבר שבדור ראשית העלייה, לאחר שנלאו עושי הסביבונים למצוא משמעות לצירוף ג.ש.נ.ה, שינו מעט את הסדר ל- נ.ג.ה.ש ופירשו על דעתם: "נס- גדול- היה- שם". שם, כלומר בארץ ישראל הרחוקה, בה התרחש נס החנוכה. אם כך הדבר, החליטו, עתה מששבנו לארצנו, לא עוד סביבונים גלותיים. עלינו לייצר "סביבון עברי" אשר ייסוב בגאון באותיות נ.ג.ה.פ לאמור נס גדול היה פה".
שמא ננסה לסובב שוב, את סביבוננו, עד ילחש לנו מסרים עמוקים יותר, עתיקים ומשומרים מני קדם.
את המילה "גשנה" אנו מוצאים בתורה בפרשה הנקראת סמוך לימי החנוכה- פרשת ויגש: "ואת יהודה שלח לפניו יוסף להורות לפניו גשנה יבואו ארצה גושן" (בראשית מ"ו, כ"ח). ומביא רש"י על המקום: "ומדרש אגדה: להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה".
כאשר נאלץ יעקב אבינו לרדת מצרימה ואיתו בית ישראל כולו, אנוס על פי הדיבור, לגלות ארוכה ונוראה, נשלח לפניו חיל חלוץ רוחני.
יהודה, הכח המרכזי של הקדושה הגלויה בישראל, יורד לתקן בית תלמוד שמשם תצא הוראה.
גם אם נגזרה הגזרה, וישראל סבא נאלץ ליטול את מקל הנדודים ולחיות בארץ המחשכים, בינות לסלעי מגור וחיתו יער, הריהו מקדים לירידתו זו את סוד הישרדותו- בית המדרש, הישיבה שלא פוסקת אף לא לרגע אחד. והריהי לו, בשעותיו אלו הקשות, סלע יסוד מוצק ומגדלור מבטחים, אשר שם לא יגעו ולא יקרבו כל משחיתים ומבליעים. שם יחוש את חייו בטוחים, משם יתמלא עוז ותעצומות לעמוד מול השפעות זרות, משם ישאב זכרונות עבר מפואר וציפיית עתיד מזהיר. בית המדרש הוא לאדם מישראל התקווה, הוא לו המולדת הגולה עמו, הוא בית חייו, הוא סוד קיומו הפלאי. דווקא יהודה- המלכות העתידה, אשר תתגלה במלוא עוזה והדרה בגאון שבט ומחוקק- כסאות לבית דוד, דווקא הוא מייסד את אבן הפינה למלכותו זו, שם, בעומק הגלות והמצוקה, משם היא אותה מלכות עתידית מפוארת, ועליה תיבנה.
"חנוכה- הכנה לימות המשיח, וזה עניין הדריידל (סביבון) נ.ג.ה.ש גי' משיח ואמר (הרבי ר' העניך מאלכסנדר) בשם הרבי ר' בונים (מפשיסחא) כתיב ואת יהודה שלח להורות לפניו גשנה. "גשנה" גי' משיח, ער זאל פריער משיחן" (-הוא יקדים המשיח) וזהו סוד הדריידל (סביבון)" (ספר "חשבה לטובה"- תורות בית אלכסנדר).
ניצחון החשמונאים, שאת זכרו אנו חוגגים בימי חנוכה, כמוהו כאותה שליחות של יהודה לפני הירידה לגלות מצרים. מלכות החשמונאים ובניין המקדש שחנכו אז, רחוקים היו ממחוז הגאולה השלמה. לא שרתה שכינה בבית שני, ולא נכון במלוא תפארתו גאון מלכותם. כמו תחנה קלה ערב הירידה למחשכי הגלות, נראית תקופת מלכות בית חשמונאי, אולם ערכה של תחנה זו בחיי עמנו חורג מהישגיה ההיסטוריים הממשיים. אור הגאולה החל לזרוח עוד בטרם יחשך ליל הגלות. הופיעה כבר ההכנה אשר בכוחה יגאלו ישראל. נוסדה הישיבה, אור תורה שבעל פה המופיע מתוך בית המדרש, רבנן ותלמידיהון עם כל אורח החיים המפורט המקיף חיי איש ישראלי, מהקיצו בבוקר ועד עלותו על יצועו ובכל אשר יפנה. כל אלו תנאי הם לתיקון ולגאולה, וגם הדרך להגיע עדיה. ונר החנוכה הדל, הזורח בתוקף בחושך הליל הארוך, מזכיר תפארת עבר ונוסך ביטחון העתיד הנאדר, מבשר את זריחת אור גאולתנו ההולך ואור עד נכון היום.