בפרשת השבוע אנחנו קוראים על לידתם של תאומים, פרץ וזרח בניו של יהודה. חז"ל במדרש מבררים שהלידה הזאת מבשרת על תחילתו של תהליך ארוך שיביא בסופו של דבר את הופעתו של דוד מלך ישראל, את הופעתו של מלך המשיח, כי מפרץ יבוא לאחר מכן בועז שממנו יוולד בהמשך גם דוד משיח ישראל.
התורה מתארת לנו בצורה יחסית מפורטת על לידת התאומים, זרח הושיט את ידו ראשונה והמיילדת קשרה לידו חוט שני ולפתע פרץ אחיו ועקף אותו ולכן נקרא שמו פרץ. זאת אומרת שהשמות ניתנו ע"פ התנהגותם ברגע הלידה, זרח על שם השני הזורח ופרץ על שם פריצתו. מתברר כאן שמשהו בזהות המהותית של פרץ קשור ללידה שלו. זרח מושיט את ידו ולעומתו פרץ מתפרץ. הרמב"ן מעיר שזרח ופרץ מזכירים לנו גם שני מלכים שקיימים כבר מבריאת העולם, שני המאורות הגדולים- השמש והירח. השמש זורחת ומאירה לכל עבר ואילו הירח לפעמים מתחדש, לפעמים נמצא באיזושהי דעיכה, לפעמים מתנפץ ונשבר ולפעמים פורץ. במלכות ישראל מלכות בית דוד נמשלה ללבנה "דוד מלך ישראל חי וקיים" אנחנו אומרים בקידוש הלבנה, כי באמת מלכות ישראל ומלכות בכלל בנויה לא על שליחת ידיים, לא על רצון לשלוט בכל, להנהיג בצורה של קיבעון ושליטה מוחלטת, אלא עיקרה של המלכות בישראל הוא הרצון להתחדש, הרצון להגיע, לפרוץ לאתגרים חדשים ולהיות מוכנים כל הזמן לשינוי, להליכה, לתנועה, להתקדמות. עם ישראל לא מחפש מלכות ומשיח בשביל איזשהי מגמה סטטית, איזושהי שלוה של "אין כל חדש תחת השמש" אלא להפך- כל ציפיותינו למלכות מלך המשיח היא בגלל התנועה, ההתחדשות והפריצה. האמת היא שאנחנו רוצים את עולמו של פרץ ,שאנחנו רוצים מלך כזה, מלכות כזאת, שאיפות כאלה, שתהיינה בהם תמיד מגמות של תשובה. יהודה הוא שחידש את עולם התשובה, את היכולת לומר "צדקה ממני", ודווקא בגלל זה הוא נבחר להיות המלך. "יהודה, אתה יודוך אחיך" יאמר יעקב, מי שיודע להשתנות ,להתחדש, להודות בטעויות ובכישלונות וליזום דרכי תיקון הוא זה שנבחר להיות מלך ישראל.
שבת שלום