דברים גדולים וכבירים, גילויים רבי משמעות, אינם מתרחשים במקרה ובאופן ארעי ומזדמן. מצפים היינו שההתגלות האלוקית ליעקב אבינו, החזון הנורא של העולם, שמהווה פתיחה וכיוון לכל דרך חיו ומפעלו, יהיו מכוונים ומתוכננים.
אולם אנו פוגשים את ההיפך הגמור. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" יעקב מסמן את המטרה ביציאתו ודעתו עליה. הוא חותר לחרן. באמצע הדרך מכורח הנסיבות המזדמנות "ויפגע במקום", אפילו בתור חניית ביניים ארוכה, לא היתה כאן מחשבה מראש של שהייה ועיכוב. ה"פגיעה" היא מקריות בשיאה. גם הזמן אינו מתוכנן: "וילן שם כי בא השמש" כביכול, לאחר שכבר בא השמש פתאום, לא נותרה ברירה אלא להישאר כאן ללון. סידור הלינה פה מאולתר: "ויקח מאבני המקום" לא איזו אבן מסוימת, אלא אבנים כל שהן, שהיו שם, בלא שים לב, כמתעסק.
"ויחלום והנה סולם...והנה ד' נצב עליו, ויאמר אני ד' אלוקי אברהם אביך" לא "וירא", לא "ויהי דבר ד'" כאברהם ויצחק הכל "פתאום", הכל ממילא, ללא הכנה ופניה.
אין זו ירידה חלילה, ההיפך, זוהי קומה חדשה.
לאחר שהתאזרחה הקדושה זה דור שלישי במשפחה הנבחרת הזו, לאחר שאברהם בעצמת קריאתו ומעשהו פורץ את חומת השכחה, לאחר שיצחק מבסס מעמיק ומשריש את האמת, הטוב והצדק. אצל יעקב כבר הקדושה איננה רק עשייה, פעולה, קריאה, תפילה והעמקת מחשבה, היא כבר מציאות טבעית, מולדת, תת הכרתית.
מעתה, אחר ומתוך שני הדורות שקדמו, האהבה לד' והדבקות בדרכיו אינן צריכות שום התאמצות של עמידה לפניו. בלי הכנה, בלי תאום, אף בלא דעת. בחלום הלילה ובעודו שוכב נגלה אליו בפתע פתאום השם הנורא.
אתה יעקב, הכל כבר מוכן בך. הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך. אינך צריך לעמוד או לשבת, אינך צריך להגיע למקום מסויים ולהכין הכנות כדי להעשות ראוי. אינך צריך אפילו דעת. האהבה האלוקית כבר בוערת בך תמיד, גם אם היא מסותרת.
ודוקא משום כך אי אפשר לעצור אותך יותר. ממצב של שכיבה על הארץ אין לאן ליפול. "והיה זרעך כעפר הארץ- ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה". דווקא משום שמדרגתך איננה תלוית הכנה בחירית ושכלית, הרי שכל נסיון לעצור אותך, ישראל רק יגלה כוחות פורצים ושוטפים. "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו. שנאמר כי יבוא כנהר צר, וסמוך לי'ה ובא לציון גואל" (סנדרין צח. וראה ספורנו).
דוקא מתוך פשוטי העם, זרע ישראל המושפל כעפר הארץ, תיגלה סגולתך וקדושתם, עליונותם ונצחונם על כל העמים, תתברר הברית של "לא מאסתים ולא געלתים" שהיא למעלה מכל מעשה בחירי ומדריגת השגה. עצם חייהם הוא מלוא האהבה המסותרת הבוערת בלב כל אחד מהם.
"אכן, יש ד' במקום הזה- ואנוכי לא ידעתי". יש ד'! וזו מציאות קבועה וקיימת אף שאני לא ידעתי. בתהומות התת- מודע, בעומק הנפש הישראלית בוערת שלהבתיה.