מי שרגיל להתבונן בהליכות בני אדם, ישים לב לתופעה מוכרת וידועה בחברות הנמצאות בראשית התהוותן, כגון שנה ראשונה בבית הספר, בתיכון או בישיבה, בקליטה ראשונית בצבא או במקום עבודה חדש. הראשונים בסולם המקובלות בחברה יהיו אלא שבולטים לעין ולאוזן, אותם שמגיבים מיד לעולם החדש שנפתח לפניהם. הם יהיו מבוקשים לכל דבר, הכל יפצו בקרבתם, רצו בהם כחברותא, כחבר לחדר, למחלקה, לצוות. זמן רב יעבור עד שהרושם ילך ותהפך. לרוב יתגלה כי דווקא זה הבולט והמרשים הוא אדם בינוני בחכמתו, בכשרונותיו ובכוחות נפשו, ואילו חברו השקט וה"אבוד" התגלה כאדם מלא יחודיות, מבורך בכשרון ובאופי טוב.
כמה מטעה הוא העולם!
ובאמת, הן זהו עניינו של זה העולם, מלשון העלם, להעלים ולהסתיר, ובכך להכריח את האדם להעמיק כדי לחשוף את הנסתר והעלם בכל אשר יפנה.
מעשה שהיה ביהודי אחד בהולנד, שבשנות השואה חיפש מסתור מאימת הנאצים ימ"ש. ידידו, מחסידי אומות העולם, הואיל להצפינו במתבן על יד ביתו. אותו יהודי ידע בידיעה בסיסית לנגן בצ'לו, כלי מיתרים גדול. הוא רצה לנצל את זמנו הרב במחבוא כלאו באימוני נגינה. אולם היתה סכנה גדולה שבכך יתגלה. עמד והסיר מהכלי את תיבת התהודה והשאיר רק את הצוואר שעליו מתוחים המיתרים. במשך כל שנות הסתתרותו היה פורט על המיתרים בלי נשמע קולם. את הצלילים היה משלים בעזרת דמיונו העשיר. בתום המלחמה יצא מן המחבוא, הרכיב מחדש את תיבת התהודה ותגלה כאמן מפליא נגן.
מה יש בה באותה תיבה המסייע להפקת הצלילים הרמים והעשירים? התשובה ידועה לכל ילד. התיבה משמיעה קולות לא מפני מה שיש בה אלא מפני שאין בה דבר! המיתרים המתנודדים באוויר יוצרים גלים סביבם אולם גלים אלו לא ישמעו לאוזן אם לא יפגעו בחלל ריק. זהו חלל התהודה. הריקנות מאפשרת לגלים לשוב בהדים רבים. אילו היתה התיבה מלאה היה הקול נבלע בעצמים ובתוכה ולא היה נשמע כמעט.
כאשר ישנם תכנים בנויים ויציבים בחללה של הנפש, מתרחש תהליך פנימי עם כל פגישה בגירוי חיצוני, עם כל אירוע בחייו של האדם או רעיון שפגש בו. האדם המשכיל, החושב והרגיש, מנסה להפנים, לעבד את הדברים, להעריך את החידוש לפי התכנים הקיימים בו כבר על מנת להחליט – לקבל או לדחות. זהו תהליך, תהליך פנימי עמוק הלוקח את הנפש, מעסיק את האדם ומאמץ את כוחותיו הרוחניים. לא נשאר מקום בעולמו של אדם כזה לפני החוצה, לעשיית רושם חיצוני, להבעה מיידית של עמדותיו, דעותיו ותחושותיו לפני כל מי שמואיל לשמוע.
ההיפך הגמור מתרחש אצל בעל עולם רוחני דל. מעטים הם הרהוריו. לא מרבה הוא בבחינה עמוקה ומדוקדקת של כל ידיעה או מעשה, עולם הגיוניו ריק. כאשר הוא יפגש עם רעיון חדש, ידיעה חדשה או אדם שזה עתה התוודע אליו, מיד מתעורר בו הצורך להגיב, להשיב, להעביר הלאה. מיד פורצים דברים מכל עברי אישיותו ללא כל עיבוד או ספיגה קודמת.
אפשר שזהו עומקו של המאמר אותו לימדונו חז"ל: איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" (בבא מציעא פה.) כדברי רש"י: "סלע אחד בכד מתקשקש ומשמיע קול, ואם היה מלא סלעים – לא היה משמיע קול".
אכן, אם יפתח האדם מבט של פנימיות, יוכל לקרוא נכון יותר את הסימנים בהם מדבר העולם הפנימי, להתעלות מעל המבט השטחי ולחיות באור האמת.