פרשת בלק תשע"א / הרב גלעד סלומון
פרשת בלק היא לכאורה פרשה קצת "מיותרת" שהרי היא מספרת על משהו שבכלל לא קרה, ניסיון נפל להתקיף רוחנית את עם ישראל. משל לאדם שמספרים לו שאם היה יוצר בבוקר בשעה מסוימת לעבודה, וחוצה את הכביש במקום מסוים, מכונית מסוימת הייתה פוגעת בו חלילה וכו'. אבל כל זה לא קרה, אז למה צריך את הסיפור?! וקשה יהיה לומר שכל הסיפור הוא "פרומו" למעשה של בנות מואב שבא לאחריו.
עם ישראל חונה לו בערבות מואב וכלל לא מודע להתרחשות עצומה שמכוונת נגדו, הוא חי לו את חייו ולא שם לב לאיום אמתי וממשי שבא לפגוע בו, ולכל התהליך שמסיר ממנו את אתו האיום ואת הצלתו. אבל אדם אחד לפחות כן יודע את המתרחש, האדם היחידי שבכוחו להיאבק עם אתו בלעם, האדם שחייו הם חיי כלל ישראל ונשמתם – משה.
הרב[1] מגדיר ומאפיין את אישיותו של בלעם " איש רשע שנפשו איותה רע… דמות הדעת המשולל מתכלית מוסרי". אדם מוכשר בכל קנה מידה, לא זה שלנו אלא של חז"ל האומרים שהוא נביא לאומות כנגד משה בישראל, בעל כוחות ויכולות מרשימות, איש דעת היודע דעת עליון, מוכר לגדולי העולם, ברכתו ברכה וקללתו קללה. אלא שהוא בעומק אישיותו ובחדרי חדרים הרחק מעין הציבור, כשרק הוא ואתונו נוכחים, מתגלה כאיש משולל מכל וכול מתכלית מוסרית. הדבר האחרון שמעניין אותו הוא חיים מוסריים, ואם נדייק נאמר, שמאוד מעניינים אותו החיים המוסריים, אלא שכל עינינו בהם הוא הסלידה המוחלטת מהם והמלחמה ללא הרף בהופעתם, לא כל שכן בתקומתם ההיסטורית ועלייתם לארצם. אם יש משהו שמעורר בו חלחלה אמתית, זה שהחיים מוסריים יתקיימו עלי אדמות. כמובן שהוא מוכן ורוצה שישלמו לו כל הון שבעולם ויכבדו אתו בכבוד הראוי לאדם שכמותו, שמואיל להצטרף למאבק המואבים בישראל, אבל האמת היא שגם בחינם הוא מוכן ללכת, אפילו שאת האמת הוא יודע מלכתחילה, ובלבד שאולי מרחוק, יש סיכוי אחד למיליון, שהוא יצליח אם לא למוטט את עם ישראל, אז לפחות לפגוע בו פגיעה כואבת.
הגמרא[2] אומרת ש"משה כתב ספרו ופרשת בלעם". נשמתו של משה – כלל ישראל, עומדת איתן כנגד הניסיון הנוראי הזה לספר לעולם כולו שעם ישראל הוא אחרון ועלוב עמים, זה שלא ידוע מאין הוא בא ולאן פניו מועדות, החפץ בהשתלטות על כלל האנושות, מתנשא בבדידות מזהרת ופאשיסטית, החי חיים שפלים ובלתי מתאימים עם הדרך בה ראוי לחיות. לשקר הבלעמי, זה שמנסה לקחת בעלות על העמים במועצותיו, יש אחיזה כלשהיא במציאות, אבל כשהוא בא לעמוד חזיתית מול האמת הישראלית, מתברר שהוא לא יכול לעמוד על הרגליים כשהוא מדבר עליה, הוא נופל מולה, גלוי עיניים. מפה טמא כשלו, האמת, בין אם הוא רוצה ובין אם לו, יוצאת בקול גדול. והוא מספר לעמים כולם שעמנו הוא העתיק שבעמים, מגזע תרשישים ישרים, בן של מלך מלכי המלכים, גיבור אמתי בטבעו, שרק בטעות נראה כעלוב וחלש, אריה אמתי, החי חיים הראויים להערצה, מלאי תום וצניעות, עסוק כל ימיו בהבאת האנושות כולה מעידנים שהיא אפילו לא יכולה לחלום עליהם, משפיע מבדידותו שבין העמים שפע ברכה ואהבה לכל נוצר, לב בעמים ולא חס וחלילה משהו שתלטן ועריץ.
נקודה למחשבה. לו זה היה קורה היום, האם היה איזה עיתון מספר את הסיפור הזה, או שמא שוב המצלמות והעטים היו נגנזים, שהרי כמו שאמרנו, כלום בעצם לא קרה.
· ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.