טלית שכולה תכלת / הרב עדו רוזנטל"כל העדה כולם קדושים!" הקריאה שהוטחה בפני כל, מסנוורת עין בברק חד. עטופה בתכלת עזה של צדקנות, מצודדת היא את הלב ומתיישבת על החוש המוסרי של האדם. לכאורה, עין טובה מלאה סנגוריה, אהבת ישראל אינסופית המדגישה אך ורק את הטוב ואת הקדוש בכוחותיו של אדם.
"כל העדה כולם קדושים", לא "בכוחם להיות קדושים",גם לא "עתידים להיות קדושים", כולם קדושים – עכשיו!
מרן הרב קוק זצ"ל, הוא שערך את ההשוואה בין אופיו ותכונותיו של קרח, לתכונתה של התנועה שסחפה אחריה את רובה של האנושות התרבותית, הנצרות.
מה שעשה קרח ביחסו לכל אדם מישראל, עשתה הנצרות שנים רבות אחריו, ביחסה לכל אדם ולכל עם. ודווקא בזאת נחפשה מסכת הצביעות מעל פניה ובה בעת הציגה בזאת בכל כיעורה את דמותו של קרח.
שהרי האמירה של זו האחרונה חסרה ההתגדרות במעלת ובסגולתן של ישראל. אדרבה, הקריאה "כולם קדושים" של אותו האיש יש"ו, לא באה אלא כדי לקעקע את קדושתם המיוחדת של שיראל. ובזאת מבררת היא גם את הקריאה "כולם קדושים" של קרח: לא על קדושתם הסגולית המופלאה של ישראל נאספה עדת קרח, כי אם על השפלת קדושתם של משה ואהרון.
כי באמרך "הכל קדוש", שווה לעפר, בראש ובראשונה, הקדושה. את החיים הלא מכירים אנו היטב. את יכלתם להגביה לשחקים, כמו את יכלתם להשתפל לתהומות של יצרים, דחפים ותשוקות אפלות, של אנוכיות ורוע. אם לזאת "קדוש", מתמקמת לה גם הקדושה במקום טוב באמצע, בין ההנאות, היצרים ושאר הממלאים את עולמו של אדם באשר הוא שם.
עשיר גדול היה קרח. כאשר מבקש אדם מישראל לתאר אדם בעושר מופלג לאין שיעור, עולה מיד במאגר הדימויים הלאומי, "עשיר כקרח". אולם בצדק, נלווה לביטוי צליל שלילי. כאילו אמרנו: עושר גדול, אך ריקנות בתוכו.
הגמרא במסכת שבת (קנה:) ביחס לאיסור האכלת חזיר בשבת, מתבטאת: "לית דעתיר מחזירא", אין עשיר יותר מן החזיר. במה בא לידי ביטוי עשרו? "בכל מאכל ראוי לו ומוצא לאכול" (רש"י). אכן החזיר "חי כמו מליונר", אולם אנו בזים לו ל"עושר" שכזה. זהו עושר שאינו מבטא שפע וריבוי נכסים אמיתי, אלא השפלה של כל ערך. הכל, מכל סוג ומין, ללא הבחנה באיכות ובטיב, מתגלגל בקלות והופך לעיסת הרפש המחליאה שהיא סעודתו הדשנה של החזיר. כשלשום דבר בעולם אין ערך, כולם עשירים. אולם עושר כזה אינו משאת נפשו של אף עני, אין זה עושר אלא ניוון החיים.
[משהו מטעמו של ניוון זה יש לבני דורנו, מה שהיה מאווים אוטופיים של עניים אתמול, הופכים היום, עם התפתחות הטכנולוגיה והייצור ההמוני, להיות בהישג ידיו של כל אחד. מפלאפון עד מחשב נייד, וכמובן שהם כבר אינם גורמים לו לאושר.]
הנצרות נהגה בקרבת האלוקים מנהג של נדיבות. בקלילות פזרה אותו על פני התבל, נתון בהישג ידו של כל בן אנוש, עד אחרון העמים הנמצאים בחושך, בבערות ובנחשלות מוסרית. לא העלה בזה את מדריגתה המוסרית כמלוא הנימה, אך השפילה כהוגן את מושגי הרוח והאלוקות. כמוה, כמודל החיקוי שבתחתיתו נמצא קורח, אין לו תקנה כי אם בירידה חיים שאולה. להאבד מתוך הקהל, כדי שלא יהיה עוד כקרח ועדתו. כדי שיוכל העולם להבנות, מראשיתו, נדרש תהליך של בקשת התרוממות אמת, בעמל, בהתרכזות, באימוץ הרצון, מתוך דבקות בממלכת הכהנים, אור לעמים, בחיר ה'.