וידעת היום / הרב גלעד סלומון (תשע"ג)
נותרו רגעים ספורים עד יום הדין, ואולי נוכל לעיין מזווית מחודשת במהלך התשובה. הפסוק[1] אומר "וידעת היום והשבות אל לבבך…" והרב חרל"פ[2] נדרש לשתי המילים הראשונות בו, ומברר מהי אותה ידיעה ומהו ענין "היום" שהם תנאים ל"והשבות אל לבבך".
תוכן מהלך התשובה הוא מאמץ של האדם לתת מקום לנשמתו לחדור לכל מרחבי האישיות שלו, שהחומר לא יהווה חלילה מחסום ומכשול לרצונות הנשמתיים העמוקים של האדם, אלא בדיוק ההיפך, ייהפך לכלי נאמן החפץ בחפצי הנשמה ומביא אותם לידי ביטוי בפועל. לשם כך על האדם לרתום את כל כשרונותיו וחושיו להקשיב לקולה של הנשמה, שהחיים הסואנים שלנו כל כך חוסמים אותה, מכשילים את כוחה, עד כדי כך שרבים מאיתנו רצים לאיזה מיליון דמיוני, ומוצאים את עצמינו קמים, עובדים, אוכלים ישנים ונופשים, וחוזר חלילה. כמה קשה לדעת את מה שיש לדעת, להיזכר בהד קולה של הנשמה, להעלות אותה להיות ליבם של החיים, ראשונה במעלה ולא איזו קראיה צדדית ולשולית אם בכלל. לחיות מתוך מודעות עמוקה לכך שהחיים בחומר באו להיות נאמנים לנשמה וכישרונותיה, ולא כאילו זה בדיוק ההיפך, שכל הכישרונות נועדו על מנת לספק את צרכי החומר ההולכים ומתגברים.

שורש כל החטאים והכישלונות, המידות הרעות והמעשים הטובים, נעוץ בעובדה שיש לאדם מערכות יחסים עם הזולת, האחר. זה מה שמביא את הקנאה והשנאה וכו', ואת ההליכה אחר שרירות הלב של הנורמות החברתיות המוכתבות על ידי המון אנונימי. אלא שעצם זה שיש זולת זהו גם המנוף האנושי להביא לידי ביטוי את כל המידות הטובות והמעשים הטובים, והלא האדם הוא מדיני בטבע, אם כן מה ייתן לאדם את היכולת לקבל רק את הטוב בלי הרע?!

היום! אדם רציני חושב על העתיד, בונה את עצמו, משקיע ומוותר הרבה בהווה על מנת לקצור פירות בעתיד, וטוב שכך. אלא שמקום הסכנה כאן הוא שנהיה רק למשקיעים בעתיד, עסוקים בחשבונות של כדאיות ואי כדאיות, והחשבונות הם המפילים את האדם גם בחשבונות מוטים על ידי היצר, וחמור מכך, כל החיים מקבלים רק את הטעם של אמצעי למשהו אחר שיבוא לעתיד, ולכל עתיד שוב יש עתיד שלו. האדם לא טועם ככה את הטעם של התכלית, אין לו חיים כאלה של "לשמה", של עשיית הטוב לא כי זה יביא לתוצאות המבוקשות, אלא הכי פשוט שאפשר, כי כך נכון לנהוג בלי קשר למה יהיה או ייצא מזה. את הנכון יש לעשות ומהלא נכון להימנע לא רק בגלל החשבון הארוך העתידי, אלא בעיקר כי כך ראוי לכתחילה בלי שום שאלה ופקפוק, בלי לתת מקום לחשבונות שחלקם יצריים מעוותים, ששוב ושוב אורבים לאדם בכול פינה. עצם הטוב הוא היותר נהדר, הרבה לאין ערוך מהפעולה שהוא יפעל לעתיד לבוא.

עשרת ימי תשובה הם ההזדמנות של כולנו ככלל וכל אחד בפרט, לחפש את החיים של "לשמה" של ידיעת מה שיש לדעת ועשיית הטוב מצד הנטייה איליו ולא משום חשבון אחר, וממילא להיות ניצולים מכל נפילה חשבונית.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה,
·        ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.
 
 

[1] דברים ד'.
[2] מי מרום חלק ז' פרק ו'.
תפריט תפריט