ספר דברים, משנה תורה, העובר מתוכחת המוסר בפתיחתו לפירוט רחב של מצוות ואיסורים בפרשות האמצע, ומסיים באזהרה וכריתת ברית, מיוחד להכנת העם לבניית חיים לאומיים. בהקשר זה יש ללמוד את ריבוי המצוות שבפרשתנו כי תצא. הן אלו שחוזרות ושונות בשנית מצוות שכבר ניתנו בספרי שמות ויקרא ובמדבר, והן אולם שנאמרו כאן בפעם הראשונה כשילוח הקן, יבום ופרשת משקולות.
זהו ספר סדרי הממלכה. ארבעת עמודי הנהגת האומה מלכות , נבואה, כהונה ותורה- משפט, המלחמות והמצוות הקשורות אליהן ומתוך כך הטיפול בסיבוכים שאין להמלט מהם בחיי עם הנצרך לחרב: פרשת עגלה ערופה וערי מקלט. ולשיא ההסתבכות, העלולה לבוא מתווך מהומת המלחמה, באה פתיחת הפרשה, פרשת אשת יפת תואר. פרשה המזעזעת את החוש המוסרי. ודוקא זעזעו זה הוא גם תועלת לכל אדם.
דברה התורה כנגד יצר הרע (רש"י) פירש הרצי"ה זצ"ל מלשון "עזר כנגדו", התורה מתחשבת במציאותו של יצר הרע לעומת דתות ותורות אחרות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שבאות מגבהי מגדלי המוסר והצדק ופונות אל המקשיב להן, להטיף לו ולייסר אותו. אכן, בזמנים שהלב נוטה לקבל תוכחות מוסר ולשוטט ברעיונות נעלים ונאצלים, נשמעים הדברים יפים ומושכים. אך היצר, הוא אינו מתפעל מרעיונות גבוהים. אין הם נוגעים אליו. ובבוא העת הוא מתעורר בכוח גדול ומתגבר על האדם להכריעו. או אז לא יעמוד לו לאדם הרעיונות היפים. אותה שעה ברור לו שלא עליו דיברו הכתובים ההם. ולא עכשיו. כי באמת גם הם בואו מאדם, בן אנוש, שלעיתים משוטט בגבהי רעיונותיו ולעיתים מבוסס ברפש תחתיות נפשו הבהמית. ובשעה שנאמרו על ידי ההוגה אותם, היו יצריו רדומים. הרעיונות הנשגבים לא לקחו אותם בחשבון..
לא כן התורה. היא יודעת את היצר. היא מדבר כנגדו. הדרכותיה המוסריות נאמרות תוך לקיחתו בחשבון. מתוך כך מרגיש ויודע הלומד והשומע, שגם כל חוקיה והגבלותיה, שהם כמובן הרוב, שייכים גם אליו, בכל הניסיונות שיעברו עליו, ובכל עת.
אדם מישראל כשלעצמו, מן הסתם יראה את הפרשה כאינה שייכת, מעשית, אליו. גם בסערות המלחמה ונפילותיה, מעטים מאוד הם אותם שיצר הרע בוער בהם עד לכדי צורך בלתי נשלט לקחת להם אשת יפת תואר מן השביה. אולם כשמדברים על עם שלם, זהו מצב שעלול לקרות. ומגמת הטוב שהיא רצון ד', היא שתהיה האומה שלימה בכל כוחותיה, ועוסקת בכל הנדרש לאומה בריאה, עד למצבים של מלחמת מצווה ואף מלחמת רשות.
ובימים אלו בהם קוראים פרשיות הממלכה, עסוק כל אדם מישראל בהכנה לתשובה ובהתמודדות עם יצריו. הידיעה שהתורה מדריכה הדרכה מוסרית עם שלם, עם כל הנפילות והסטיות האפשריות, נותנת אומץ ובטחון לכל אחד.
ולמעלה מזה, מתעורר הרצון לשוב לא רק אל תיקון נשמתו הפרטית של כל אחד, אלא לשוב אל מילוי המגמה הכללית של האומה. וכיון ש"באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועוון", מתעורר כל אחד ביתר עוז לתשובתו הפרטית.