אנחנו ממש בפתח של חודש אלול, נכנסים שוב לאווירה כללית ופרטית של חשבון נפש, כובד ראש, סיכום שנה והתכוננות לימים הנוראים. אלא שבחודש אלול אנחנו לא רק מסתכלים אחורה ובוחנים את מה שהיה, אלא לא פחות מכך בונים שיעור קומה חדש העסוק במה שיהיה ואיך שיהיה. תשובה זה עניין רציני ומורכב מדי בשביל להיעשות כלאחר יד, בהגעה של יומיים שלושה מאומצים לבית הכנסת. יש חודש שלם לחשוב ולהיערך ע"מ להיכנס נכון לקבלת עול מלכות שמים בראש השנה, ולאימת יום הדין של יום כיפור.
זאת ועוד, מהלך עמוק ומהותי של תשובה, לא אמור להשאיר את האדם חלוש ונרפה, ערום מהמוטיבציה והיכולת לחיות בשמחה ובתנופה, מקולף מהחיים הקודמים שלו במובן של הזנחת כישרונותיו והבאתם לידי ביטוי. להיפך, התוצאה של תשובה אמיתית היא הפרחת החיים, הכרה בערכם ושמחה בהם, ומכפלת כוח להוסיף ולהרבות בהם ביושר.
בקשר לנקודה זו כותב הרב: "ישנן כמה מדרגות של עילויים, שיוכל האדם והעולם להתעלות. המדרגה האחת היא שלא יעמד המצב על מעמד אחד, כי אם יזוז ממקומו לצד המעלה, וזו היא רק הצלה מירידה למטה, כי עמידה ממש אי אפשר. והשנית היא שתמיד תהיה התנועה הבאה חזקה משלפניה, ובזה העלייה היא הולכת הלוך ואור. והשלישית היא שתהיה כל תנועה כפולה משלפניה, וכן הולך הדבר לבלי תכלית בכפל, עד שכל תנועה באה להיות כוללת כל מה שבעיקר ושבחידוש התנועות שלפניה, עד שכל רגע חדש של חיים הוא שווה ונעלה באיכותו על כל החיים הקודמים, ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". (ספר אורות הקודש, פיסקה הנקראת "מדרגות העילויים")
מדרגה ראשונה, ואנחנו אף פעם לא מזלזלים במדרגה הראשונה שהיא הבסיס והיסוד לכל אלו שמעליה, בבחינת "סור מרע", אל תעמוד על מקומך, אל תתקבע על מדרגה מסוימת, השקע אנרגיה במגמת התעלות. להיות פעיל ולא סביל, ערני וסקרן, לא לעצור.
מדרגה שניה, הגברת העוצמה של העבודה. אפשר לעבור ממקום למקום, מאתגר לאתגר, לא לעצור אבל גם לא להשתנות באמת, אלא רק לגוון. כאן נדרש האדם גם להעמיס על עצמו עוד דרגת קושי, להגביר את העומס, להספיק יותר בפחות.
מדרגה שלישית, מכפלת כוח. מכפלה במובן של גיוס כל מה שהיה, לקיחת הטוב והראוי ממנו, ואיתו ואותו להעלות. כאן ההתעלות היא כבר לא תוספת כמותית אלא איכותית. כאן שום רגע לא דומה לזה שקדם לו, לא בגלל הגוון או המאמץ, אלא שאין להשוות את האדם של עכשיו לזה של לפני רגע. יש כאן בנין חדש על גבי כל הטוב שקדם לו. כעין מה שמדרגת האדם לעומת בעלי החיים היא לא שהוא בעל חיים חכם יותר, אלא שמדרגת החיים שבו היא תולדה של נשמת אדם שבו ולא של נפש חיה (כמו שמסביר הרמב"ם בספרו "שמונה פרקים"). כל רגע של תשובה שכזו הוא מדרגת חיים מחודשת, לא "לרוחב" אלא "לעומק", המגלה רטרואקטיבית את גודל הבניין שהביא אליה, ונותנת גם לו ערך חיים מחודש.
אז הנה מתחיל לו חודש של הצבת רף אחר לחיים כולם, חודש הרחמים והסליחות.