קרה לך פעם שעלית על איזה הר, לאיזו פיסגה באמת גבוהה, הצלחת במשהו שבאמת רצית להשיג ולהגשים, אבל דווקא שם, רגע אחרי שנגעת בדבר, פתאום לא ידעת מה לעשות בו, איך לחיות אתו מכאן ואילך? מה המשמעות שלו לחיים מכאן ולהבא, וכיצד יש לבטא אותה בצורה הנכונה והקונסטרוקטיבית ביותר? איך להגשים את המשהו הזה שלא יישאר רק חוויה בזיכרון אלא אלמנט חי ממש?
אחד המאפיינים של האדם הוא היכולת והצורך לחלום, לא הישאר תקוע במציאות העכשווית טובה ונעימה כמה שתהיה, אלא לפרוץ אותה, להיות שייך למה שמעבר, להגיע לגובה חדש ומשם שוב להשקיף על מה שלמטה ומה שבאופק. זו תכונה אנושית בסיסית וקיומית. לחלום זה טוב, אבל השאלה היא לא רק מה אדם (או חברה, תרבות) חולם, אלא האם ניתן אכן לחיות את החלום, ואם כן אז כיצד.
החלום האנושי הוא לחבר שמיים וארץ, לקשר אינסוף בסוף, לחיות חיי נצח במציאות הנראית על פניו סופית. זה באמת גבוה, ובכלל לא פשוט לומר או לתפוס שזה אכן חלום ריאלי. ובאמת, האלילות התייאשה מהחלום הזה ואמרה / אומרת, שהאדם נמצא סוף סוף כאן, למטה בארץ, והמרחק בין הארץ לשמיים בלתי ניתן לצמצום, ועל כן בעצם יש לוותר על החלום, לחיות את הכאן והעכשיו בכל הכוח והעוצמה, אבל בהגדרה אין לאדם את היכולת לפרוץ את גבולות החומר, והרוח והערך הם לא יסודות ראליים להגשמה. מהצד השני עומדת הנצרות ש"ניתקעה" עם החלום. הנצרות התייאשה מהחיים וברחה אל החלום. הדבר הכי קל זה לעלות על איזה הר, לרחף על הענן, להרגיש מאוד רוחני ושמימי, לראות הכול מלמעלה, בלי להרגיש כל צורך להוריד את כל היופי הזה למטה, ולהישאר לא מחויב בהגדרה. להרשות לעצמי לדבר על הכל גבוה ככל שניתן, בלי שזה אכן בא לרתום את החיים עצמם אל הדיבורים חסרי המשמעות האלו.
משה עלה אל ההר כשליח ציבור לכלל ישראל. את עשרת הדיברות הוא והעם שמעו כאחד. אבל הוא גם נשאר שמה לשמוע את המשפטים, עוד בהיותו בשמיים הוא נדרש לשאלה כיצד השמיים קשורים לארץ, איך בדברים הכי קטנים, בסכסוכים שנראים הכי שטותיים לעיתים, על מקום חניה, על שקל לפה או לשם, על סכסוכי שכנים ותקלות של היזקים הדדיים, ועוד כהנה וכהנה סוגיות יומיומיות בנאליות, איך בכול זה יש לקב"ה מה לומר, יש לרעיונות הגדולים פתח לבוא לידי ביטוי, איך ובמה התורה היא תורת חיים ואכן יש לחלום הישראלי חיים ממשיים!
המשפטים התוריים לא באים רק לסדר את חיי החברה ולפתור בעיות שמתעוררות מעצם זה שאנשים חיים כאן במשותף ומתחככים זה בזה, עם ובלי תקלות. את זה באים לפתור משפטים אנושיים, זה עוד לא אמירה של החלום האידאלי בצורתו הריאלית. התורה מתעסקת בכל הסוגיות האלו כתורת חיים, כהקשבה לחלום שלו יתברך, מה הוא חולם לגבינו, וממילא מהו החלום שלנו ומה הדרך בה עליו להופיע. דווקא מערכת המשפט הישראלית היא זו שקובעת על התורה את צורתה החיה והלא מנותקת כחוכמה נאצלת כשלעצמה, אבל חסרת משמעות לאדם. ועל כן גדולי חכמי ישראל העמידו את המשפט כאחד מיסודות התורה, עסקו בו בעיון ובמעשה, לא נתנו לחיים לקחת להם את החלום, ולא לחלום לנתק אותם מן החיים.