חז"ל מלמדים אותנו שההתבוננות על המשכן היא בעצם מבט על האדם עצמו, ויש כאן הקבלה גדולה בין הגוף האנושי למשכן וכליו, ועל כן בהכרח יש כאן גם הקבלה בצדדים הפנימיים של החיים, בבניית הגוף והחיים הממשיים ככלי קיבול לנשמה. מצב של משכן / מקדש בנוי מציין לנו על החיים השלמים של הכלל והפרטים, שכל התשתית הפיזית והרוחנית קיימת וניצבת הכן למילוי תפקידה האידיאלי בעולם.

ולא רק לפרטי המשכן וכליו יש חשיבות, אלא אף לסדר של הופעתם בתורה, שהרי הסדר מציין את העיקר ומה שנלווה אליו, את הלב של הדבר ואת משמשיו ומכשיריו, את הפנים והחוץ. ומכאן יש לעמוד על כך שהראשון לכולם הוא הארון בו מונחים לוחות הברית, ועל פי חלק מהתנאים גם ספר התורה עצמו.

הרש"ר הירש מסביר שהאדם הוא הארון, ומהארון המקבל לקרבו את התורה, יש ללמוד כיצד האדם מקבל אותה. הארון עשוי עצי שיטים, העץ הוא כוח ההתפתחות וההשתלמות, וכוח זה הוא המרכזי והנצחי למען התורה, שהתורה היא יסוד מוצק אחד שלא מקבל שינויים - שתי לוחות אבנים שבמידותיהם מהווים יחידה אחת שלמה וסימטרית, אבל התורה השורה באדם באה להיפגש עם הצדדים החיוניים המתפתחים שבו, אליהם היא פונה ואיתם יש לפנות אליה.

אבל לא פחות מכך, גם האדם צריך לגלות בחייו כושר של יציבות איתנה, ואין סתירה בין ההשתלמות שלו לבין יציבותו, ועל כן בתוך ארון העץ ישנו גם ארון זהב וארון זהב גם מכסה עליו ועוטף אותו, ללמדך שעל האדם לחויות חיים פנימיים וגם חיים חיצוניים של טהרה גדולה מאוד, של היותו זהב מזוקק במידות ומחשבות פנימיות, וגם של כל ההתנהלות החיצונית שלו. בתווך שבין הטהרה הפנימית והחיצונית יש מקום לתכונה הצומחת ומתפתחת של חיי התורה. ומעל הארון זר זהב שהוא לא מחובר בצורה מלאכותית אלא ממש חלק והמשך היציקה של הארון עצמו, זר של כתר מפאר ושל גדר שומרת ממגע ידי אדם גסות.

ועוד יש לו לארון שני בדים משני צדדיו, והם משמשים לא רק להובלת הארון בשעת המסעות, אלא קבועים בו עולמית - "לא יסורו ממנו" גם בבית המקדש הקבוע. התורה נישאת ע"י הארון, יש לה את היכולת גם להיות ניידת בשעת הצורך, אע"פ שכמובן אין זה המצב האידיאלי, אבל מ"מ יש בה את הכוח להחיות ולפעול לא רק בהקשר של מקום מסוים וקבוע.

ולבסוף, הכפורת והכרובים היצוקים בה ואיתה כמקשה אחת. הכיסוי והשמירה. את התורה יש לשמור בשתי בחינות, הערנות הרוחנית של הלימוד המתמיד, ושמירה של קיום המצות ה"מעשה" בפועל וההמנעות מלקלקל בעברות של "לא תעשה", ע"י הוספות של סייגים שמדרבנן.

שנזכה להיות בבחינת ארון, במיוחד ומתוך השמחה המיוחדת של חודש אדר, חודש של "הדור קבלוה" ברצון הכי חופשי.