חלק נרחב מהדיון בפרשיות "אחרי מות - קדושים" עוסק בדיני עריות, באזהרה ובעונש, ובאמת אחת מהמידות בהם עם ישראל היה מאז ומעולם מצוין בהן היא הצניעות. ישראל נקראים צנועים, זה אצלנו טבעי וברור ומתוך כך אנו נוטים לחיות חיים שכאלה.
אבל כאן יש לברר מה כל כך גרוע באותה החצנה וחשיפה? מדוע שלא הכול יהיה גלוי לעין כל? מהו הצד החיובי של ההצנעה של דברים מסוימים?
הרב מסביר שהבעיה היא לא מה האדם רואה, שהרי הקב"ה ברא את הכול ובוודאי שלכל דבר פרטי יש חלק בהופעת הטוב הכללי, ומצד זה אין שום דבר לכאורה שראוי להידחות מן העין, אלא שהשאלה היא לא "מה רואים" אלא "מי רואה". לו האדם היה באמת בעל "עינא פקיחא" כזו של הקב"ה והיה באמת יכול לקלוט במבטו את כל היש כתמונה ויצירה הרמונית אחת, אכן לא היה מקום לכסות שום דבר מנגד עיניו. אך לאדם בהגדרה יש צורת התבוננות סובייקטיבית, וגבוהה ורחבה ככל שתהיה היא לעולם תהיה חלקית ומסוימת, ועל כן באופן מובנה הוא לא יכול לקלוט את הכול, וממילא יש אצלו "מדד" של דברים שמסתדרים לו עם ההרמוניה החלקית שלו ודברים שצורמים ומפריעים לה. וזאת יש לדעת, האדם שייך למה שהוא רואה, כלומר לצורת הפרשנות שלו את התמונה העומדת לנגד עיניו.
התוכן של הצניעות הוא ההסתרה של אותם הדברים הדיס הרמוניים שכשהאדם יסתכל בהם ויתרגל לכך, הם ישפילו אותו, הם יגרמו לו במודע או שלא במודע להשתעבד לצד הנמוך שלהם, ובתהליך מסוים זו גם תהיה תמונת העולם שלו, בכזה עולם הוא יחיה ולא יראה כל יכולת לצאת מאותה תמונה, של עולם דיס הרמוני בהגדרה, של טוב ורע הנלחמים זה בזה מלחמת עד ללא כל אפשרות של התגברות על הרע, ומתוך כך לייאוש ונטייה מתמדת אחר מה שבאותו רגע נתון יענה על תאוותיו הנמוכות ביותר.
מתנת הצניעות היא מה שאנו מאפשרים לעצמנו להתחבר לצד ההרמוני של היש כולו, לפנימיות שלו ולערכים אותם הוא בא להופיע, ע"י מה שאנו מתבוננים יותר ויותר במה שמאפשר לנו כזה מבט. אין כאן שלילה עקרונית, אלא זהירות נכונה והימנעות ממפגש עם הנמוך והמשפיל, במגמה שככל שניטהר ונתעלה, נוכל לכלול במבטנו עוד ועוד תופעות שיתאימו ויבנו את נקודת הטוב הבסיסית ממנה אנו באים אל היש ואותה אנו מחפשים.
הדבר דומה קצת לעיקרון שלא חושפים ילד או כל אחד שהוא רך מדאי לדברים ותופעות קשות שאע"פ שהן בהחלט חלק מהמציאות, הן לא בונות בו את המבט הנכון עליה, הן משחיתות את התמימות הבסיסית והטובה שלו, שאם היא זו שתיבנה נכון אז גם חייו הבוגרים הוא יוכל להתמודד עם אותן התופעות מתוך בריאות פנימית, להתמודד איתן ואף להיות שותף בתהליך של התיקון שלהן.
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.