הליכה בחוקים / הרב אליעזר קשתיאל (תשס"ט)
אנחנו עומדים לפני סיומו של ספר ויקרא. ספר מלא חוקים, מלא מצוות, מלא פקודות והוראות. את ספר החוקים הזה מסיימת פרשת בחוקותי. במבט ראשון היינו מפרשים את המילה בחוקותי – בחוקים שפרטנו, אותם פרטים שבארנו באריכות.
אבל רש"י בעקבות חז"ל מפרש: "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה". חוקותי ועמל תורה? עמל תורה זה עולם המרחב האנושי הנפשי שתלוי מאד במה שהוא לא חוק, שאי אפשר להגדיר אותו, שהוא לא מפורט בגבולות וגדרים. יש בחסידות שהסבירו "בחוקותי" לשון חקיקה בנפש, העמל יוצר את החקיקה הנפשית, את השייכות. אבל מעבר לזה רש"י וחז"ל, יתכן והם רוצים לסמן לנו שאין המטרה רק בעמידה בהוראות ובחוקים. המטרה היא ההתקדמות, ההתחדשות, שהנורמה, שהחוק, שהקביעות תהיה התנועה וההליכה "אם בחוקותי תלכו".
ולכן גם הברכה המתוארת בפרשת בחוקותי היא ברכה של נורמה. הטבע של הארץ, הטבע של החיים, הוא טבע שהולך וצומח ופורח, "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע". הנורמה של הארץ צריכה להיות נורמה של התברכות והתקדמות ותנועה, ולא של עמידה במקום. כי ארץ ישראל שונה משאר הארצות, היא לא ארץ שבה הכל עובד לפי חוקי הטבע אלא ארץ שבה הברכה שרויה, הולכת ומתברכת הולכת ומתווספת. ומעל הכל ירושלים עיר הקודש, ירושלים עיר שכולה ברכה שמעולם לא אמר אדם שצר לו המקום שם, עיר שבה החוקים הרגילים אינם תופסים, אלא לפי ההתחדשות הרוחנית והמוסרית של העם כך גם מתחדשת העיר, פורחת וצומחת עד שכמעט יש לה אופי משלה. ירושלים, ציון, מתוארת בנביא כדמות, כישות, כאישיות בפני עצמה.
נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו, נחגוג את שמחתה של ירושלים בהליכה, נעלה לירושלים, נעלה, נלך, נצמח ונפרח.
תפריט תפריט