"חיים הם למוצאיהם" / הרב עקיבא קשתיאל (תשע"ג)
"כי הם חיים למוצאיהם, ולכל בשרנו מרפא" (משלי ד', כב').
כי- "חיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד- כמות חשובין" (רמב"ם, הלכ' רוצח ושמרית הנפש פ"ב, א').
חיי החכמה הם הם החיים. העולם- מלשון העלם- מצייר את החיים בצורה מסויימת, לפי רואות עיני החוש והדמיון. אך אין זו המציאות לאמיתתה, המציאות היא החכמה שבה, סוף מעשה במחשבה תחילה. ד' בחכמה יסד ארץ (משלי פ"ג), לימוד תורה מפגיש אותנו עם אספקלריא אחרת על החיים. כל הכוחות- וממילא כל התופעות- מושקפים מתוך השורש, מתוך החכמה והסדר, ועל פי זה נבחנים הערכים ומשקלם בחיים. עולמנו- במבטו המורגל- נקרא "עולם הפוך", ועולם האמת הוא ה"עולם הברור". מי שדבק בתורה זוכה גם כאן, בעולם הזה לדבוק בעולם הברור. "האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן- אדם. אבל! באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה, וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה" (אגרות חזו"א יג').
החכמה היא חיים למוצאיהם- המציאה היא סוג של הפתעה, לא צפויה ולא שגרתית. אין כאן המשך של מציאות קיימת, אלא מציאה. יגעת- ומצאת. וממדבר- מתנה. התורה המתגלה ברוח האדם איננה תוצר ישיר של עמלו והשגותיו, אלא היא לידה חדשה, שאומנם מופיעה מתוך העמל והשקידה. אכן, יש כאן חיים חדשים, מציאה חדשה.
וחז"ל דרשו (ערובין נד'): "למוצאיהם"- למוציא את דברי התורה בפה. הדיבור בדברי התורה הופך אותם מ"דעות" ל-"חיים". ונכונים הדברים, הן ביחס לזכרון של דברי התורה, שאמירתם בפה מחדריה אותם אל התודעה. והן ביחס לקישור הנפשי וההזדהות עמן- הפה פועל, ע"י הדיבור התורה נמצאת בנו "בפועל", במוחש, ולא רק בהרהור.
ו"לכל בשרי מרפא"- דברי התורה הם רפואה לכל בשרו: התורה היא סם חיים. היא איננה תרופה נקודתית, שמועילה לעניין אחד ולאחר לא. היא תרופה כללית, היא המקור לכל החיים ומתוכה נובעת ההוראה המחיה ומרפאת כל תחום וכל נתיב שבחיים. "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה... חש בכל גופו יעסוק בתורה" (עירובין נד', וראה מהר"ל נתיב התורה פ"א).
"לכל בשרו"- יכול להתפרש כמשל לכל חוליי הנפש, "חולי המדות הפחותות" (רלב"ג), ויכול להתפרש כפשוטו. הדרכת התורה- במקורה, בקיום מצווה כמאמרה- כוללת בתוכה גם את האיזון הנכון לטבע הגופני. "החיים כשהם הולכים על פי הסדר הישר המתאימים לחוק תורת ד', הינם גם כן מתאימים לחוקי הטבע הפנימי והחיצוני, והאדם משומר על ידם מכל מחלה ומכל הסערה הנפשית וגופנית" (עין אי"ה שבת ח"ב, 113). אומנם, בדרך כלל רחוקים החיים בפועל מאותה צורה מקורית של קיום התורה, וכמה סיבות לכך. אבל מכל מקום העין הצופיה אל המציאות המתוקנת: "ולכל בשרו מרפא".
קריאת פרשת הברכות והקללות שבפרשת בחוקותי צריכה להחדיר בתוכנו את התודעה העמוקה הזו- בהליכה בחוקות ד' ובשמירת מצוותיו נמצאים החיים, לכל מובניהם ורמותיהם, ובהעדר אלו- גם העדר החיים מגיע, ח"ו. "כי מוצאי מצא חיים". חיים הם למוצאיהם. ואתם הדבקים בד' אלוקיכם- חיים כולכם היום.
תפריט תפריט