זכינו בדורותינו אלו לפגוש פנים אחרות של החודש הבא עלינו לטובה, חודש אייר. מחודש שאין בו כל חג ומועד, חודש שמהווה רק מעבר בין שני חודשים עמוסי תוכן, אך לו לעצמו אין תוכן גלו, הפך אייר לחודש גדוש מועדים: ה' באייר – יום העצמאות, י"ח באייר – ל"ג בעומר וכ"ח באייר – יום שחרור ירושלים ובלב הארץ.
לא שינוי ומהפך עבר חודש אייר, אלא חשיפה וגילוי. אותו חודש שתמיד היה חלק מהותי במהלך הרצוף והאחד של גאולתנו והיותנו לעם לה', העם אשר יצא ממצרים לקבל תורה בסיני, הלא ודאי שייך אף הוא למהלך הגאולה, אלא שהדבר לא ניכר, טרם נחשף.
כי יש גאולה ויש גאולה. יש שהפעלה האלוקית ניכרת וברורה לעין כל צופה, כאילו אוחזת היד האלוקית בכל אחד בציצית ראשו ומטלטלת אותו עד אשר יקרא בפה מלא: ה' הוא האלוקים, "ובמורא גדול – זה גילוי שכינה" (הגדה של פסח). ויש שפעולת ה' באה בדרך של תהליכים היסטוריים חובקי עולם, תהליכים חברתיים, מדיניים, צבאיים, תרבותיים וכלכליים. סיבובי סיבות ורבבות עילות הקשורות זו בזו, משפיעות זו על זו ומחוללות כולן יחד את הדברים שילכו כפי שהלכו דווקא. המתבונן והמנסה לנתח את ההתרחשות, אובד בין כל המון ההסברות, הניתוחים וההופעות ההדיות, עד שעלול הוא לאבד את הכלל, את עילת העילות, את המניע הגדול שבתוך כל הסיבות – יד ה', המגמה האלוקית הפועלת דרך כל הסיבות: "הוא לבדו, מרום וקדוש, פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות – מצמיח ישועות".
לא נפילה וירידה יש בכך שהדברים באים בדרך של תהליך, להיפך, זהו מהלך עליון יותר ומקיף, שכולל בתוכו את הכל, את הופעת חוקי הטבע, את השפעת רצונותיהם של בני האדם ואינטרסיהם המנוגדים זה לזה וכל אלו משמשים כלי לרצון האלוקי.
אך המאמין, ממנו נדרשת התבוננות הרבה יותר עמוקה. לראות כל הזמן, בתוך ים הסיבות הגועש את האחד. לא להסיח דעת משם הויה הפועל בסתר בתוך המאורעות, חרף כל מסיחי הדעת, מנתחים ופרשנים מקצועיים, שיודעים הכל, אך אינם יודעים כלום.
לפי סדר לידת השבטים והחודשים, מתייחס ניסן אל ראובן, הראשון. ואייר אל שמעון, השני. בניסן, מבאר בעל "שם משמואל", "בחינת ראיה, כי בניסן ראו ישראל בעיניהם אלוקות, ושמעון בחינת שמיעה מרחוק היינו להעמיק ולהתבונן במה שראה בניסן ולהמשיך את התעוררות הלב של פסח לימי המעשה והעבודה".
וכשמעמיקים ומשכילים להתבונן, תצא האמונה חזקה ומרוממה שבעתיים, והשירה אשר ישירו גאולים, מאיליה תעלה, מעומק הלב היודע ומבין.
קבלה מהאריז"ל לכווין בברכות "מקדש ישראל וראשי חדשים" בשם ה' על פי צירוף מיוחד לכל חודש. צירופו של חודש ניסן עולה מן הפסוק: "ישמחו השמים ותגל הארץ" – ראשי תיבות שם הויה כסדרו. הגאולה ניכרת בארץ כמו בשמים, הכל חי, פורח ומגלה שם ה'. צירופו של חודש אייר עולה מן הפסוק: "יתהלל המתהלל השכל וידוע" – ראשי תיבות הויה בהיפוך קל. כאן נדרשת כבר השכלה, אך כשמשכילים להתבונן בוא תבוא הידיעה ומתוך כך ההלל וההודאה, למי ששמים וארץ וכל צבאם עושים רצונו.