ר' אליעזר ור' יהושע נחלקו בגמרא (מסכת ר"ה, עמ' ח.) מתי נברא העולם - בתשרי או בניסן. לדעת ר' אליעזר - בתשרי ולדעת ר' יהושע - בניסן. לפי ר' אליעזר ימי הדין המוכרים לנו הם ימי בריאת העולם, וההכנה אליהם היא בחודש אלול, בפשפוש במעשים, בתשובה ובהתעוררות לשמוע קול השופר.
ומהו ה"אלול" של ר 'יהושע - חודש אדר! יום הבריאה של ר' יהושע הוא חודש ניסן, ו"ההכנה" אליו היא בחודש אדר. איך נראה "ראש-השנה" אחרי הכנה כזו? אחרי חודש של "מרבין בשמחה", של "הדור קבלוה" - קבלת תורה מרצון, בודאי מקבל "ראש השנה" גוון מיוחד.
ניתן לומר, שלעומת תשרי, בו אנו נפגשים עם מושג הדין, ועם "הימים הנוראים", הרי שבניסן אנחנו נפגשים עם החסד, ועם "שיר השירים". אולי מתחלקת העבודה גם לפי שני סוגי התשובה, תושבה מיראה ותשובה מאהבה.
חודש תשרי מתייחד בימי הדין. דין - עמידה של הבריאה מול האמת המוחלטת, מול ה"רצוי", מול המציאות השלימה כפי שהיא צריכה להיות. עמדה זו היא עמדה של יראה, כניעה והתבטלות מתוך רצון של לסטות מההתאמה הנדרשת מאיתנו בחיינו לאמת האלוקית המוחלטת.
בניסן אנו פוגשים את האמת המתגלה, את פעולת ה' בתוך העולם, יציאת מצרים. כאן, האמת האלוקית איננה מושקפת לנו בעמדה של יראה, אלא בעמדה של גילוי אהבה גדולה, חסד, שייכות והתקשרות.
בחודש תשרי - דין על כל העולם כולו, ימים בעלי מימד אוניברסלי יותר, וממילא בהם מתגלה מלכות ה' על העולם כולו, ובונה עמדה של יראה. בחודש ניסן - גילוי חיי עם ישראל, התחדשות הבריאה בלאומיות הישראלית המיוחדת, עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. וממילא - עבודה של אהבה ורצון לקשר מתגברת. ואם נרצה, נוסיף ונדרוש, ר' אליעזר - מבית שמאי הוא. בית שמאי - בחינת "מידת הדין", הדרישה להתאים את החיים עם האמת המוחלטת. לעומת זאת, בית הלל - בבחינת "רחמים", ההכרה בקשר הפנימי שיש לחיים עם האמת המוחלטת בהיותה מתגלית בתוכם. ור' אליעזר ור' יהושע הם גם אלה שנחלקו במחלוקת המפורסמת על תנורו של עכנאי (ב"מ, נ"ט), כשר' אליעזר מוכיח את דבריו מבת הקול הבוקעת מהשמים, ואילו ר' יהושע משיב ואומר: "לא בשמים היא".
וחסידים מוסיפים ורומזים - במנהגי ראש-השנה מופיעה ההדרכה להמנע מאכילת אגוזים בראש-השנה, שכן אגוז בגימטריה "חטא". והנה, זה פלא, בפסח מצאנו דווקא את האגוזים במרכז היום, כשר' עקיבא מחלק קליות ואגוזים לילדים על מנת לשמור על ערנותם. ענו על כך חסידים - בר"ה הרי אנחנו בבחינת "תשובה מיראה", ועל תשובה מיראה נאמר בגמרא ש"זדונות הופכות לשגגות". גם בשגגות אין אנו חפצים, ואיננו רוצים להזכיר את החטאים כלל.
לעומת זאת, בימי ניסן אנו בבחינת "תשובה מאהבה", ועל זו נאמר ש"זדונות הופכות לזכויות", ולזכויות אין אנחנו מתנגדים, וממילא איננו נרתעים מהבאת האגוזים...
בימי האביב, הפריחה, ימי ברכת האילנות, כשהבריאה כולה פורחת ומלבלבת, מתעוררת גם בתוככי הנפש התשוקה לחיים המפכים, ולמילוי, חיבור, קשר, לאהבה.
ו"כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים". ככוחות הבריאה הטבעיים, התוססים וצמאים לגדול, כך אנחנו מעוררים בקרבנו את העריגה לכוחות הרוחניים-נפשיים של הדבקות באלוקים חיים, ל"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", ועם הבריאה המתחדשת, מתחדשים אצלנו זרמי החיים, והנפש כולה משתוקקת ומבקשת ולמר לפניו שירה חדשה, הללויה.