אנחנו מתחילים בשעה טובה ספר חדש, ספר ויקרא. המדרש, מדרש רבה, בתחילת הספר מתעכב על הכותרת המיוחדת "ויקרא אל משה", הקריאה אל משה. המדרש מתאר בצורה מאד מרשימה כיצד משה מכיל בקרבו את כל הקריאה האלוקית. הקב"ה קורא בעצם לכולנו, הקול יוצא מבין שני הכרובים, אומר המדרש, ומשה מכיל את כל הקול האלוקי. למעשה ניתן לומר שזאת הכותרת לספר כולו, איך להכיל בקרבנו את הרצונות האלוקיים. הרצונות הם מאוד גדולים, הרצונות של השראת שכינה, של דבקות, של מסרים עליונים שבאים משמים הם אדירים, צריך לבנות כלי קיבול.
צריך לבנות אנשים, נפשות שיכולים להכיל תוכן עליון. זה עניינו של הספר, ספר ויקרא, הוא מדבר הרבה על הטהרה ועל נקיון, על הכנת הנפש והחברה, על יצירת התנאים המאוד מאוד מסועפים ומפורטים, המאוד מדויקים להופעת החיים.
בתחילת הפרשה אנחנו מדברים ממש על ניתוח, "והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה", יש המון נתחים, המון חלקים קטנים. מעשה הקורבנות מפרט חלקי גוף קטנים, כי באמת, אומר הכוזרי, להכיל את החיים האלוקיים בקרבנו זו בעצם סוגייה אנטומית. צריך את כל הפרטים, וצריך אותם בצורה מאד מדויקת, "אם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך". אם פרט אחד לא במקום, אם הכנה אחת לא נעשתה כראוי, החיים לא יחולו. כמו בחיים הביולוגים כך גם בחיים הרוחניים יש משמעות לפרטים הקטנים. הפרטים יוצרים את הסיטואציה, את המערכת האורגנית שמאפשרת לחיים גדולים לחול בקרבנו.
בספר ויקרא יהיו הרבה פרטים, פרטים של קרבנות, פרטים של טומאה וטהרה, פרטים של מצוות ושל חגים, אבל כל הפרטים האלו הם סעיפי חיים, הם מכשירי תוכן עליון, מכשירים את חומר הבערה לאש האלוקית, האש של הר סיני שתשרה בלבבות כולם. "אדם כי יקריב", האדם, במלוא שיעור קומתו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים הוא כולו צריך להתקרב, וכמו שהוא מורכב מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, גם ההתקרבות שלו אל הקודש תהיה מסועפת ומורכבת ומרמ"ח איברים ושס"ה גידים, מרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא-תעשה.