הנושא המרכזי בפרשת ויקרא הוא נושא הקורבנות והוא מתואר פעם אחר פעם כקשור לעיקרון הכפרה . וכבר בקורבן העולה שפותח את הפרשה נאמר "ונרצה לו לכפר עליו". מזבח שעליו מקריבים את הקורבנות, נקרא "מזבח כפרה". מהי אותה כפרה שנעשית על ידי קורבנות? מדוע האדם שאפילו חטא בשוגג, בטעות מתכפר לו בזה שמביא קורבן?
לכפרה בעברית יש שני שורשים, שורש אחד מהמילה כופר שפירושו תמורה, חלופה. ופירוש שני למילה כפרה מלשון כפורות, כיסוי, "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר", לכסות, לאטום. באמת, ההגנה הטובה ביותר כנגד ירידות רוחניות בחיים שלנו, זאת העשייה החיובית, ההגנה הטובה ביותר נגד שנאה זאת אהבה, ההגנה הטובה ביותר כנגד הרסנות זאת בניה. כשהאדם מרגיש בתוכו חולשה רוחנית כלשהי הוא צריך להביא כופר, חלופה. לשים את הדגש על משהו שמבטא קרבה ורצון, ונתינה ואהבה, התקרבות.
הבאת הקורבן היא בראש ובראשונה מאמץ אדיר של אנרגיה חיובית של מסירות, של התלהבות, של נתינה גדולה, זה כבר כופר. זאת תמורה, משהו אחר לעומת רגש שלילי שאולי התחיל להתעורר בנפש. אבל כשהמהלך החיובי הולך ומתחזק ממילא המהלך השלילי שבנפש, אותם כוחות נמוכים ולא יצירתיים, הולכים ומתכסים בכפורת, הולכים ונהיים אטומים, נכפרים בכופר. הקורבנות מלמדים אותנו על שיטת ההתקדמות בחיים, במקום לריב עם הכוח השלילי כשהוא מתעורר, כשהוא קיים, כשהוא אפילו הצליח- להגביר את המהלך החיובי, לעלות, להתעלות, להתקרב, להביע אהבה, להביע מסירות, להביע נתינה. להמיר את התחושות השליליות בתחושות חיוביות, להמיר את הנפילה בעליה והתקדמות. וממילא לאט לאט הכוחות הנמוכים ילכו ויאטמו, ילכו ויכוסו לאט לאט, באיזושהי כפורת שסוגרת עליהם מלמעלה.
כשמגיעים לבית המקדש הבהירות המחשבתית, בהירות הרצון, בהירות הדעת, הולכת וגדלה. ועם הבהירות כך גם היכולת לקבוע בתוכנו שהכוחות החיוביים, כוחות ההתקרבות, הם הכוחות המובילים. שאהבה היא מורת הדרך. וזאת הכפרה, אנחנו הולכים ומתכפרים, הוליכם ומסדירים בבהירות את חיינו מחדש.
חודש טוב בשורות טובות ושבת שלום