כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתו.[אבות,ה]

קורח חולק על בחירתו של משה רבנו וחולק על יחודו של אהרון ושבט הכהנים. דתן ואבירם כופרים במנהיגותו של משה בעקבות חטא המרגלים ועונשו.

המחלוקת אינה לשם שמים אך מתוך המחלוקת מתבררת מהי מנהיגות אמיתית.

דווקא בימים אלו בהם אנו מתמודדים עם סוגיות הנהגה: מי ינהיג וכיצד ינהיג, טוב לחזור אל המנהיגים הגדולים וללמוד מהם מהי מנהיגות וכיצד מתמודדים עם משברים:

לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעתִי אֶת אַחַד מֵהֶם - דבר ראשון נקיות אישית כמו שמביא רש"י:

לא חמורו של אחד מהם נטלתי אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור והיה לי ליטול אותו החמור משלהם לא נטלתי אלא משלי.

ההפך הגמור מקרח שתחת מסווה אידיאולוגי רוצה שררה לעצמו וכבר במילים הראשונות:'ויקח קרח', רמוז המניע לכל מחלוקתו הרצון לקחת.

כל מהותו של מנהיג ציבור זה להיות עבד הציבור, עבד לעם קדוש.

כשהקב"ה אומר למשה ואהרון הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע הם אינם בורחים, דואגים לעצמם ומשאירים את העם מאחור. אלא מוסרים עצמם למען הכלל, נופלים על פניהם ומסנגרים על העם:

'האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף' הם מצליחים לראות לעומק ולראות שאין החסרון בעם בעצם.

הם מצליחים לראות את הכח האמיתי של העם ולהבין שכל מה שנפלו זה מכח מנהיגים 'מבריקים' המצליחים לסחוף אחריהם את ההמון במילים יפות וחלקלקות ולהוליכם שולל.

ובהמשך גם כשהאשמות הם אישיות וחמורות אהרון רץ עם הקטורת בין המתים לחיים כדי להציל מהעם שרק לפני רגע הטיחו בו 'אתם המיתם עם ה'.

אך למנהיג צריך גם אידיאל וכיוון ברור לאן להוליך את העם ועם זה צריך לדעת היכן העם עומד בכל שלב:

משה טוען מול קורח נכון, שכל העדה קדושים. נכון שלכולם יש את האפשרות להתקדש ולהיות קדושים אך זה לא המצב כרגע. בעת הזו הם צריכים עדיין מדריכים, מכוונים ותפקיד זה נועד לבני אהרון הכהנים.

וזה נרמז במבחן השקד: 'והנה פרח מטה אהרון לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים.'

וכך מסביר הרש"ר הירש: יש כאן רמז לויכוח שנידון ברקע, וכי איו כל ענפי העצים שווים בכולם נבטים בכולם פרחים ופירות אדמה אחת לכולם,מי הגשמים המשקים את כולם מגיעים מאותו מקום וכו', ואעפ"כ אחד הוא השקד בין כל חבריו בשדה. ובמה ייחודו? בשקידה שעל שמה הוא נקרא בהתמסרות ערנית וזריזה. הוא עושה את המוטל עליו ובכך הוא מקדים את כל האילנות. והוא מקדים מיד את התכלית שהיא הפרח העושה פרי.

וזו בדיוק רוח הלויים שבזכותה זכה שבט לוי להיות מייצג התורה והמקדש, שכן רק שבט לוי נענו לקריאה 'מי לה' אלי' ורוח זו עוברת בירושה לבני אהרון לדורות.

וכמו השקד שרק מקדים לפרוח ולעשות פרי,עובר לפני חבריו בשדה ומקדים אותם בהתפתחותו אך הם עתידים לבוא בעקבותיו, כך הדבר גם בלויים ובני אהרון העוברים לפני אחיהם בהתפתחות הרוח ושאר השבטים נקראים לבוא בעקבותיהם.

יה"ר שנזכה לשלום אחדות ומנהיגים ראויים שבת שלום ומבורך