במגילת איכה רוב הפרקים מסודרים לפי סדר הא'- ב'. הפסוק הראשון מתחיל באות א', השני בב' וכן הלאה. ובכל זאת, למרות שמחבר המגילה הקפיד על סדר האותיות בפסוקים, הוא החליף בין האות ע' והאות פ', והאות פ' קודמת לאות ע' בסדר הפסוקים.
אומרת הגמרא במסכת סנהדרין, שמגילת איכה לא באה רק לבכות על החורבן אלא גם לזהות את השורשים העמוקים שלו. כשהמגילה מסדרת לפי סדר האותיות היא בעצם מחפשת איזה שהוא סדר, שורשים, עקרונות לחורבן.
אחד העקרונות של החורבן, אחד הגורמים הראשיים לחורבן הוא מה שהקדימו פה לעין. האות פ', הדיבור, הפה שלנו, הוקדם לעין, לראיה, להתבוננות. המרגלים ואלה שבעקבותיהם מיהרו לדבר, מיהרו לשפוט, מיהרו להכריע, הפה עבד מהר מידי, הוציאו את דיבת הארץ רעה. היה הצריך טיפה להתבונן. גם אם ראית משהו זה לא אומר שראית נכון, יכול להיות שראית רק חלק, יכול שלא ראית את המכלול, יכול להיות שהפרשנות שלך למה שראית לא מדויקת. בשביל לראות בעין צריך לעיין. בשביל לראות נכון צריך גם להתבונן. להתבונן זה לא רק בעיניים להתבונן מלשון בינה ודעת. וכשממהרים ומקדימים את הפה לעין משבשים את הסדר הנכון של החיים הרוחניים והמוסריים גם של היחיד ובוואדי ובוואדי של החברה ושל האומה.
אומה שממהרת להגיב לפני שהיא חושבת, משכילה ומתבוננת, תשלם מחיר יקר. חברה שממהרת לשפוט לפני שהיא ביררה היטב, ממהרת להכריע, לגזור גזר דין לפני שהיא ראתה את כל הצדדים עלולה להפסיד, להחמיץ.
דור המרגלים החמיצו. העדה כולה נושאת את קולה ובוכה בלילה. הבכי מבטא סוג של עיוורון, העיניים מתאששות בדמעות, מתמלאות בערפילים ובמקום לראות נכוחה מתמלאים עוד יותר בערפל של אי ודאות, של ספקנות, של בכיינות. נשיאת הקול בבכי באותו הלילה גרמה לבכייה לדורות. נחשפה פה בעיה יסודית, שורשית.
כשחוזרים לארץ, ואנחנו ב"ה כבר הולכים וחוזרים הרבה שנים לארץ, אנו נדרשים ללמוד לקח מהוצאת הארץ דיבה של דור המרגלים ולדעת שסודה של הארץ הוא בראייה. לראות, ולא לראות סתם, לראות ולפרש, ולהעמיק, לראות במבט רחב, בפרספקטיבה.
"יראו ישרים וישמחו" אומר דוד בתהילים, כשהאדם מסתכל במבט ישר שלא סוטה לדברים תפלים, שלא מגזים, לא מאבד את האיזון, אז הוא גם יודע להיות שמח. ה' יאיר עיננו לראות נכון יותר את מה שעובר עלינו בחיינו כפרטים וכאומה. ויילמד אותנו גם בעז"ה להשכיל להתבטא, להשכיל לחרוץ דין בצורה טובה יותר, נכונה וישרה יותר.
הציצית המסיימת את פרשת שלח כולה מכוונת לראייה, להציץ, לראות "וראיתם אותו וזכרתם". לראות את הציצית, לראות את אותם חוטים שמזכירים לנו שיש מטרות גבוהות, שיש הרבה פרטים, המון חוטים, המון קשרים, המון מערכות שצריך להכיל אות כולם. צריך לשים לב לכל ארבעת הכנפות, ארבעת הצדדים ולכל המשמעיות שלהם. כשהחיים האלו של ראייה עשירה יותר ימלאו אותנו, בע"זה נבסס ונאשש את אחיזתנו ואת שמחתנו בארץ ישראל.