אנחנו הולכים ומתקרבים לסיומו של ספר דברים אחרי פרשת ניצבים פרשת וילך בפרשת וילך ישנה מצווה שהשנה עולה על הפרק, במוצאי שנת השמיטה בחג הסוכות, ישנה חובה לקיים את מעמד הקהל.
אמנם החובה היא רק כשבית המקדש קיים אבל את המחשבות על ההקהל את המשמעויות של ההקהל אפשר להמשיך גם לדורות שבהם בית המקדש עדיין לא בנוי. במעמד הקהל מתברר שהתורה אינה תורת היחיד אלא בישראל התורה היא קודם כל אירוע ממלכתי, נושא ציבורי. המלך עומד על בימה שמכינים מבעוד יום, בימה גדולה תוקעים בחצוצרות ובשופרות כדי לכנס את העם למעמד המלכותי. וכל העם כולו שומע מפי המלך דברי תורה. כולם, כולם צריכים לבוא, אנחנו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אכן, בשביל לדבר על מלכות שמים בה עסקנו הרבה בראש השנה ונעסוק עוד ביום כיפור, בשביל לעסוק במלכות שמים צריך ממלכה פה בארץ. כאשר בתוך ישראל מתגלה שהמלכות, המלך, מצליח לבסס את כל מלכותו, את כל סדר החיים המדיני מתוך התוכן האלוקי, רק אז באמת נגלה לנגד עינינו מה זאת אומרת מלכות שמים, עד כמה באמת כל הסדר האלוקי של העולם כל היצירה כל ההיסטוריה כולה הכל יונק מתוך התורה, מתוך שמו של הקב"ה מתוך רצונותיו. המלך, דרך המלך, נפגש העם כולו עם המלך האמיתי, עם מלכות שמים. מלך בשר ודם הוא בבואה וראי בישראל למלך עליון. אנחנו מצפים מאד שיבוא מלך המשיח, לא רק בשביל שיפתור לנו את כל הבעיות שיש לנו, אלא בראש ובראשונה הוא מלך משוח בשמן, בשמן הקודש, ודרכו נוכל באמת להפנים את זהותנו, את מי שאנחנו, ממלכת כהנים, ממלכה. ואז יהיה ה' למלך על כל הארץ ואז באמת נוכל לעכל את מלא המשמעות של ה' מלך על כל הארץ. בחג הסוכות, אחרי ראש השנה ויום הכיפורים, זה הזמן המתאים לכנס את כל העם סביב המלך אחרי שתודעת המלכות נבנתה באומה. במוצאי שנה שביעית הארץ כולה חוזרת למלך ומופקעת מרשותו של היחיד.