בצלאל, מספרת הגמרא, ידע לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ. לצרף אותיות, זה לקחת פרטים קטנים ולחבר אותם למילים בעלות משמעות, ולמשפטים שהולכים ומלמדים, ומסבירים ומעמיקים חכמה.
בצלאל זו היכולת המופלאה שקיימת בנו, בעם ישראל, להתייחס למציאות המאוד פשוטה שבה אנו נתקלים, באופן כזה שהיא הולכת ונשזרת, הולכת ומקבלת פשר, תוכן, קדושה. לבוא אל העולם הזה ולצקת בו תוכן. לבנות אוהל, לבנות בית. קשה לעמוד אל מול האמת האלוקית כפי שהיא. צריך לבוא אל העולם תחילה, אל החיים כפי מה שאנחנו מכירים אותם ודרך העולם, דרך החיים, להיפגש עם רצון ה', עם האמת האלוקית. האמת מתחפשת, האמת נזרעת בתוך האדמה ובאה אלינו וצומחת אלינו דרך גילויי החיים הפשוטים, הארציים שאיתם אנחנו נפגשים. "אמת מארץ תצמח".
בצלאל מלמד אותנו את הסוד- כדי להיפגש עם ערכים גדולים צריך לחיות את המציאות, לחוות אותה, לשזור את חלקיה השונים. ודווקא על ידי הפגישה מלאת האומנות, מלאת הרגישות, מלאת ההקשבה עם העולם כפי שהוא, אנחנו הולכים ופוגשים את האמת האלוקית המסתתרת בו, שצומחת דרכו.
בצלאל, דורשת הגמרא, ב"צל- א-ל". העולם כולו הוא צל, המאפשר לנו להביט אל השמש. הוא מסך שמאפר לנו ליהנות משמש הצדקה, משמש הקדושה, משמש התורה. כך מסתיים ספר שמות, דרך יריעות עיזים ועורות אילים, ועצים, ונחושת, וברזל. דרך צמחים ובעלי חיים ואנשים ובעלי כישרונות ובעלי יכולות, דרך הפגישה עם הטבע ועם המציאות במלוא עושרה. ככה אנחנו נפגשים עם התורה. ואותה אש שהייתה במרומי הר סיני, אומר הרמב"ן בסוף פרשתינו, חוזרת ושוכנת כאן איתנו במשכן.