ואם ישאל השואל על היות המצווה הזו כמעט "בטלה" לעתיד לבוא, יחד עם ההתקדמות הטכנולוגית והמדעית ההופכת את החקלאות לעיסוק של מתי מעט מהציבור ששובתים למעשה מעבודתם, תשובתו בצדו, שאמנם כך הוא מצד השובתים, אבל לא מצד הציבור הרחב שאמרנו שהוא כולו שווה בפירות הארץ, אין יתרון לאחד על השני. ואם הייתה איזו מחשבה שהקרקע ופרותיה מתייחסות לאיזו אריסטוקרטיה חקלאית בעלת הארץ, אין זה כך ואף מתחדד יותר בשנת היובל בה הקרקעות כולן חוזרות לידי המשפחות המקוריות שקבלו אותן בשעתו כאחוזה. אותם יחידים שזכו וזוכים להיפגש עם כוח ההצמחה האלוקי המופיע דרך הארץ, לעבוד אותה ובזאת לגרום לה יותר ויותר להצמיח ולהעניק מטובה דרכם לכל הציבור הרחב, בטלים ממלאכתם, ובזאת מתברר שכוחה בצדו המקורי נתון באמת לכלל ישראל, ואף על פי שהחקלאים הם בעלי זכויות אדירות, עליהם לעולם לזכור שהם שליחי ציבור של הקשר של האומה עם הארץ, למען הציבור הם באים, ומכוחם הם מקבלים את מעלתם. מה שהיה נראה כקשר אינטימי של חקלאי עם אדמתו, מתברר כנקודת חיבור כלל ישראלית של העם לארצו, שעל הקשר ביניהם אי אפשר לעמוד "בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ה' אשר על האומה בכללה…".[2]
וכך הוא גם בעבודת השדה אשר ברכו ה', שדה המחשבות וקדושות והדעות הנשגבות. ישנו כוח הצמחה מקורי אלוקי בבריאה, כוח אידאלי רוחני פורץ גבולות המבקש להופיע עוד ועוד בעולם, וכוח זה בא לידי ביטוי ע"י "חכמי לב משכילים מקוריים" המצליחים בעמל נוראי וקדוש של יגיעה אישיותית, שכלית ומידותית, לעבוד את השדה הקדוש הזה, ובעבודתם הם מביאים לצמיחה רוחנית, ובשעה שהם אוספים את תבואתם לגורן שלהם, הם מבריאים את השדה ומאפשרים לעוד פירות טובים מהראשונים להופיע, לכוחות קדושים עליונים מאלו שכבר בידם להיקלט באדם ובעולם. וכך הוא  הרצון האלוקי, שהאדם יעבוד את אדמתו, ולשם כך היא נתנה לו "לעבדה ולשמרה".
ואז באה השביעית. לא את עבודתו האישית עובד הוא איש הקודש, הוא לא עומד כפרט צדיק גדול ועליון ככל שיהיה, אלא מבורר שכל כוחו מהציבור בא לו, ומגמתו ומעלתו האישית בטלה לאמו – אומתו. זה לא עניין אישי, אלא הצדיק העליון הוא בעל נשמה כללית, את חיי הכול הוא חי בקרבו, ורק מהצד הזה הוא חי את חייו, ומבטא בזה את מה שבעומק העניין אל העולם כולו הקב"ה פונה, את הכול הוא בא ו"מחיה מתים ברחמים רבים…ומצמיח ישועה".

ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.
 


[1] דברינו מבוססים על הבנתי הדלה ואינטרפרטציה בדברי הרב בספר אורות הקודש חלק א' ע"מ ק"פ, פיסקה בשם "צמיחת המחשבות".
[2] על פי אורות ארץ ישראל פ"א.