"ואיש כי לא יהיה לו גואל"- "ואיש"- זה הקב"ה, שנאמר ד' איש מלחמה (ע"פ גמרא סנהדרין צ"ג). "כי לא יהיה לו גואל"- כי אין איש שם על לב, אין מנהל ואין חזיק ביד האומה הישראלית להשיבה אל אביה.
"אל תאמר כי חס וחלילה אבדה תקוותה"-
והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו- כי הייסורין והגלות הם תיקון האומה להכשירה, כי "יד" היא מידת הגבורה (הדין) "החובטת באומה בגלות המר", ו"באמצעות זה ישיג למצוא גאולת הבית".
"וחישב את שני ממכרו, והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו, ושב לאחוזתו"-
המכר הוא העוונות שלנו, כאומרו ,הן בעוונותיכם נמכרתם" (ישעיהו נ', א'), ובשעת קריעת השטר צריך לעשות חשבון החוב שעליו לפרוע, "וכמו כן יעשה אדון העולם כשיתקרב זמן הגאולה, והוא מאמרם ז"ל שיהיו חבלי משיח", ובזה- "ושב לאחוזתו",
"ואם לא מצאה ידו די השיב לו"- "פירוש, אם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפס בהם כח הסבל".
"והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל"- "שהוא זמן המוגבל לגאולה בעיתה".
ואז- "ויצא ביובל ושב לאחוזתו"- "כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים".
 
ומתוך הדברים מהדהדים פסוקי הנביא יחזקאל: "לא למענכם אני עושה בית ישראל", "וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגוים... ולקחתי אתכם מן הגוים, וקיבצתי אתכם
מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם
וזרקתי עליכם מים טהורים... ונתתי לכם לב חדש... ואת רוחי אתן בקרבכם..."
שבת שלום, מתוך הודאה על לשעבר
ותפילה וציפיה לעתיד.