מפורסמים דברי רש"י, בשם חז"ל, על תחילת פרשתנו: "אם בחוקותי תלכו- שתהיו עמלים בתורה". על קיום מצוות נאמר: "ואת מצוותי תשמרו", אבל המילים "בחוקותי תלכו" מורות על משמעות נוספת- שתהיו עמלים בתורה.
יתכן שהדגש במילים אלו היא ה- "תלכו", ההליכה. ההליכה מבטאת עמל ומאמץ. הליכה היא גם תנועה מתמדת, לא לעמוד במקום. עמל תורה זו העמקה בלתי פוסקת (ראה "גור- אריה" למהר"ל).
ואפשר שהדגש הוא על ה"בחוקות
י", החוקים. בעמל נדרש מאיתנו ללמוד שוב ושוב, גם ידיעות שכבר פגשנו ולמדנו, כי כך חפץ ד' שנעסוק בתורה ללא סוף, וזו חוקה שחקק (ראה "אור- החיים"). בעמל אנו גם מתמסרים אל הבנה נוספת המסתתרת. איננו מסתפקים במה שידוע וברור. אנו תמיד בתודעה שיש עוד עומק נסתר, יש עוד "לא נודע" ולא מושג שאליו אנו חותרים וממנו אנו דולים עוד ועוד, יש מימד של חוק (ראה "שפת- אמת").
ומלבד הדגשים והפירושים השונים, עלינו לתת את דעתנו על משמעותם בהקשר של הברכה והקללה המופיעים בפסוקי הפרשה. עמל התורה הוא גורם מכריע בהנהגת ד' אותנו, לברכה ולא לקללה בע"ה. גם בהמשך הפרשה מופיע העקרון הזה שוב בדברי רש"י: "ואם לא תשמעו לי- להיות עמלים בתורה".
כדי לזכות לברכת ד' לא מספיק "להיות בסדר", לא די בכך ש"נצא ידי חובה" ולא נעבור על מצוות ד'. היחס וההשקעה הם נותנים את המשקל המכריע. התורה ומצוותיה הם דרכי החיים עבורנו, הם צינורות הברכה שדרכם שופע אלינו טוב ד'. אם אנו רק "מקיימים" אותם, אבל עניינינו ומשאבינו נתונים למקור אחר- אזי צינורות הברכה אינם פתוחים מספיק. ההתמסרות שלנו אל מצוות ד' היא פותחת ומרחיבה את הצינורות. כל מצוה מקפלת בתוכה עומק ואור אינסופי. ככל שאנו מתמסרים אליה, לחדור לעומקה, לרדת לפרטיה, להדר בה וללטשה- כך האור שבה מופיע יותר ומחיה אותנו. בעמל התורה אנחנו מתמסרים וחותרים עוד ועוד אל מפגש עם התורה, כמה שיותר, בלי סוף. זוהי תורה לשמה. החיים נמצאים שם, בתוך התורה. ככל שנפגוש יותר- כך נהיה יותר חיים.
העמל גם מזכך את הנפש, שותל את האישיות במקום חדש. האדם העמל איננו "נשאר מהצד", הוא מוסר את כל כוחותיו אל התורה, ובכך הופכת אישיותו למאוחדת עם התורה ומזדככת ממנה (עיין "שם משמואל" על הפרשה). העמל הוא ההתמסרות אל מה שתמיד מעלינו, יש תמיד "לא מושג", יש ניסיות, יש מימד אלוקי, יש נסתר. העולם הגלוי הוא מוגדר, חתוך. כל ידיעה מצטרפת לידיעה. העולם הנסתר הוא משוחרר מכל הגדרות. התמסרות אל עולם הנס, שמעל לכל גדרים, פותחת בפנינו את ברכת ד' בתוך הטבע, מעבר לסדרים הרגילים. (ראה "שפת- אמת" על הפרשה).
לעיתים, אנו משקיעים את מאמצינו ומשאבינו בפיתוח החיים הגלויים, ומוצאים דרך "להסתדר" עם הוראות התורה. אז, איננו מספיק מבינים את הנטיה להדר, להוסיף ולהחמיר לפי העניין והצורך. אבל אם נפנים לתוכנו את דברי חז"ל- "שתהיו עמלים בתורה", נבין כי תורתנו "תורת חיים", החיים נמצאים בתורה. כל אוצרות הטוב והיושר מלאים בתורה. וכמבקשי חיים וצמאים למים אנחנו משתוקקים לרוות עוד ועוד ממעיינותיה, לשחות בהם ולדלות מהם מטמונים, להדר, לגלות זוויות נוספות, חידושים כמותיים ואיכותיים, וברכת ד' שבצינורות החיים הללו הולכת ומפכה בנהרות שהולכים ומתרחבים וממלאים את חיינו.
חזק חזק ונתחזק.