בפשטות ניתן לתרץ שלעתיד לבוא אדם מישראל יוכל להיות ירא שמים בלא כל מורא חיצוני ובלא שום רגש בושה או נחיתות. הסברו של ה"שפת אמת" הוא שהנהגת העולם הזה לפי מדרגתו (וכך הוא בוודאי בגלות)  היא שיראת שמים גוזרת כפיפות קומה בסיסית מפני ה', כלומר  חייבים לחיות עם וויתורים על חלקים לא מעטים מהחיים, יש ביראת שמים התבטלות ושפלות, כי בלעדיהם האדם יכול לאבד פרופורציות, והבלי העולם הזה על כל סכנותיהם ימשכו אותו מטה מטה וישעבדו אותו אליהם.
מדברי הרב[2] ניתן אולי לומר עוד פשט, המתחבר גם לעניין "שתי הקומות". חיי אמונה שלמים, כלומר חיים המביאים לידי ביטוי את רצון ה"אומן" – הקב"ה, ב"אומנות" – העולם והבריאה, בנויים בשתי קומות, זו על גב זו לפי הסדר. הנתיב הראשון והבסיס הוא, תחושה עמוקה וחריפה של הקוטן של האדם, ענווה המכירה בכך שמצד עצמו אין באדם כלום, כל טוב וכל יתרון וכישרון שיש בו הוא לא מקורי אלא מתנה אלוקית ממקור כל הטוב. זוהי הרגשה בריאה וטבעית, ולא שלא צריך להתאמץ על מנת לחיות לפיה, והיא נלחמת בטעות הגאוותנית הגסה, ובתחושת בעלות הבית האנושית על הכל. אלא שהיא לא מספיקה, כי היא מעוררת את השאלה, אם האדם כל כך קטן ואפסי, אם כן מה מקומו בעולם, מה ערך לחייו, מה משנה אם הוא כזה או אחר, והאם בכלל הקב"ה מחשיב אותם?! השאלה הלא נעימה הזו יכולה גם לגרום לחיים ב"חצי כוח" ומין רפיסות עלובה.
התשובה היא הקומה השנייה, שצריכה לבוא על גבי הראשונה, ודווקא לפי הסדר הזה. הקומה הזו אומרת לאדם שעצם זה שאתה קיים ומקבל חיות מהקב"ה זו הראיה היותר פשוטה שיש לך כאן תפקיד, שה"אומן" "מאמין" בך, שיש לך כבעל בחירה את היכולת וממילא את החובה לגלות מהי אותה נקודה מיוחדת בהיסטוריה כולה שרק אתה יכול לגלות ולחשוף ולהביא לידי ביטוי. כל העולם מצפה וחסר את אותה הקומה אילולי  שאתה תחיה אותה במלא המרץ והעוצמה. יש לך אחריות היסטורית על כל היש. אותה אחריות נטולת גאווה אמורה לזקוף את קומתך, למלא את הריאות אוויר חיוני, נמרצות וערנות, חיפוש מתמיד ועמל על השאלה מה ה' מבקש ממני בכל רגע מהחיים, ובונה אדם כטיפוס נאמן ומאמין אמיתי, פועל ללא לאות, כששתי התחושות האלו של הענווה וההתבטלות מחד, ושל זקיפות הקומה מאידך מופיעות בו בשלמות כאחד על כל מורכבויותיהן.
נקודה למחשבה. איזו משתי התחושות מלווה אותך בצורה יותר דומיננטית? האם, איך ומתי אם בכלל, יש לך איזו תחושה של אחדות ביניהן בחייך? איך ניתן ליישם את דברי הרב אצלך?

ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.

[1] שנת תרל"ו.
[2] עין איה על מסכת שבת, פרק י"ב פיסקה כ'.