חודש ניסן חולף ועובר לו ויחד עם המשך הפרשות הגענו לפרשת שמיני, "ויהי ביום השמיני". היום הזה היה אמור להיות יום חגיגי, יום של שמחה, אש יורדת מן השמים וקרבנות העם מתקבלים ברצון, יום פתיחה חגיגית לעבודת המשכן.
ודווקא ביום הזה "בקרבי אקדש", דווקא ביום הזה ישנו בירור עמוק נוקב וקשה על כל מושג העבודה, מהי עבודה. האם עבודה היא יוזמות אנוש, האם עבודה היא ההתלהבות שלנו, הרגשות הגואים שלנו, או שהעבודה היא ההמשכיות של החיים שבאים ממרומים. נדב ואביהוא צדיקים היו, מעולים, אלא שהתלהבותם ויוזמתם הרוחנית גאתה בקרבם ולרגע אחד לא היה ברור אם זרימת החיים של ההתקדשות באה מאיתנו או שהיא באה ממרומים. צריך לברר שלעולם כל מה שאנחנו עושים זה להמשיך זרמי חיים שבאים מלמעלה. ריה"ל בספר הכוזרי עוסק בכך הרבה מאד. את החיים אנחנו לא יוצרים, החיים באים אלינו, אנחנו יוצרים תנאים להכלת החיים, אנחנו מעבדים ומפתחים את החיים. עבודה, אומר בעל התניא, היא מלשון עיבוד. לעבד את החומר, לעבד את הכוחות, לעבד את הקדושה שמגיעה אלינו. כל הפרטים הרבים, כולם באים לעזור לנו להמשיך להוביל את זרמי החיים האלוקיים עד אלינו. השפע בא, צריך לאפשר לו לחול. מכאן ילמדו ישראל לדורות מהי יוזמה נכונה, מהי יוזמה ברוכה, יוזמה שבאה מתוך תיאום עם השטף שבא ממרומים. סוד עליון, סוד קדוש, איך יוזמים יוזמות בענווה ובזהירות, איך מתלהבים ומתרגשים, מתמלאים רוממות וזוכרים שאנחנו לא יוצרים שום דבר, לא אנחנו אלה שמחוללים את הקדושה, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". כיוון שזרמי חיים זורמים אלינו, שפע גדול מגיע אלינו, אתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום. ככל שאנחנו יותר דבקים בה', ברצונות האלוקיים, במידות האלוקיות, אנחנו חיים יותר, גודל של חיים הולך ומפעם בקרבנו. ללכת בעקבותיו, ללכת במידותיו של הקב"ה זה התוכן המרכזי של ימי ספירת העומר, המידות האלוקיות, התכונות האלוקיות מתנוצצות אלינו, ואנחנו צריכים ומנסים ללכת בעקבותם. ליצור את התנאים, ליצור את כלי הקיבול שיאפשר בעזרת ה' לאורה גדולה, אור הר סיני, לחול בלבבות ובנפשות. ספירה זה גם מלשון ספיר ויהלום, אבן טובה משוייפת, מחוטבת שמתנוצצת בהרבה ניצוצות יפים ומדויקים.