ה"א - הא האחרונה של שם°, שהיא נעשית שם אדני° בפני עצמו(1)- ◊הרגש° כלול הוא בשכל°, והוא המדרגה התחתונה שבו, כשהוא יוצא לפעול פעולות מעשיות, אז קובע לו את תחומו הרגשי בפני עצמו. בחיים העולמיים כולם הוא התוכן הסודי° של אות הא האחרונה של שם, שהיא נעשית שם אדני בפני עצמו [א"ק א רנב]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, מלכות. ע' במדור זה, אלהות עולמית. ושם, י־ה־ו־ה, האותיות המבטאות את שם־ד' אלהי ישראל. ר' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ה"א, בה"א נברא העולם. הבהביה(2) - כח התביעה שבמציאות למלא כל חסרון ולקבל תמיד. כמו שהשכל° מקבל מושכל והחומר°- כח, ויתר האיכויות, שכח התביעה "הב הב", שהוא ההעדר (המקבל) את ההויה, עומד ופועל תמיד, והמסתכל עליו בעין חמושה באור°אמונה° בהירה רואה ומרגיש את האלהות° הפועלת שבמציאות ובכל פרטיה [אג' א רלא]. הבנה האישית של האלהות - הכרת האלהות כעצם נשגב° הכולל בכחו ומחדש ומחולל את המציאות מחוצה לו [עפ"י ל"ה 134]. (הכרת) אל אחד יוצר כל, והעולם וכל ההוויות מעשי ידיו כולם [עפ"י קובץ ב צב (ע"ט לו)]. ההשגה האישית באלהות - הידיעה הבאה למצוא את מציאות האלהות מתוך העולם, להכיר את הבורא מתוך נבראיו, את היוצר מתוך היצירה, וההכרה של המציאות אינה גומרת את עשרה רק במציאות לבד, כי אם היא הולכת ועולה עד השגת השלמות הגמורה באין סוף. ומזה מתילדים המון רב של רעיונות ורגשות, המתחרים זה על זה בהברקתם והתלהבותם העליונה, וכשהם מסתדרים יפה מתילד בהם כח השמחה האהבה והגבורה, ביחד עם הנועם והעדן האלהי, וכל השלמות של המוסר והחיים נובעים מהם. הכרת השלמות האלהית מתוך היצירה, שאז יש יוצר ויש צורה וכל אחד עומד לבדו, אלא שהיוצר בו מקור החיים והשלמות, והצורה אינה מאירה וחיה כי אם מאורו [קבצ' ב מג־מד סי' 1]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אלהות, שני דרכים בהכרת האלהות. הבנה הכללית של האלהות - הכרת האלהות כשיטה השפינוצית שאין שם שום מציאות אחרת כי אם מציאות האלהות [עפ"י ל"ה 134]. (הכרת האל) שהוא כולל את הכל באחדות עליונה ונפלאה [עפ"י קובץ ב צב (ע"ט לו)]. ההשגה הכללית באלהות - ההשגה שאין שם שום דבר כי אם אלהים לבדו הוא מצוי האמת, וכל ההגבלות והחילוקים, הסתירות והפירודים, אינם אלא ניצוצי דמיון, שלגבי המציאות האמיתית אינם בכלל מציאות, שהם אינם מצד פירודם כי אם פגמים של העדר, מצד היחידיות שלהם. המחשבה הכללית (ה)מוחקת את הצורה משום הבהקת האור של היוצר [קבצ' ב מג־מד סי' 1]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, אלהות, שני דרכים בהכרת האלהות. "ההוא טמיר ונעלם"(3)- מקור העליון°, המתעלה מכל הערכה של שם° וביטוי של רעיון ומחשבה°, החבוי וגנוז בחביון־עז°, ונעלם בחוזק הראותו [ע"ר א קצג]. יסוד היחוד (יחוד־קוב"ה־ושכינתיה°), הכח הנעלם החודר בפנימיות°ההויה° ובכל הנשמות°, העולה° למעלת כל המגמות°[עפ"י א' קמא]. ה"ו - שמו של הקב"ה - הקדושה העליונה הגומרת בה"א הראשונה של השם הקדוש, הויה° ב"ה, והוי"ו° האות הראשונה של שם ו"ה° הרומז על הופעת הקדושה בכל העולמים המוגבלים כולם [ע"א ד יב יז]. ע' במדור זה, י"ה. "הוא" - הביטוי המורה על הסתר החבוי, הגודל הנעלם, אשר מן הבריאה בגילויה יודעים אנחנו רק איזה רשם של מציאות הדרת הקדש°, והאור° הנעלם ברום גודלו. הרום־העליון° של ההכרה־האלהית°, בתכן הנעלם החבוי, ממעל לכל הכרה מוגבלת. ההסתר וההעלמה העליונה [עפ"י ע"ר א קצד]. סתר־העליון°, המרומם ונשא בתפארת°גבורתו°[שם קיא]. השלמות [עפ"י א"ק ב תקלב־ג]. ע' במדור זה, שם, "שמו". השם ית' - השלם האמיתי, שחיוב שלימותו הוא חיוב מציאותו, וממנו נמשכת כל שלימות וכל מציאות [עפ"י ל"ה 29]. השי"ת - אדון כל המעשים ומחייה החיים [קבצ' א קו]. החיים האמתיים [ע"ר ב יז]. ע' במדור זה, ד'. ושם, בורא. ושם, אלהים. ושם בהגדרות מבוא, שם, שם השי"ת.