"זאת"(1) - הענין המושג ונצב בציור° חי ומלא בתוך נשמתנו°[ע"ר א קכב]. חיבור האור־האלהי° אל המעשים וההתרגשות האנושית ע"פ דרכן של בריות [ע"א ב ט קנו]. ע' במדור זה, "מלכות" בבחינת כלי דלית לה מגרמה כלום וכו'. זגזגאל(2)- (שם) - ההלבשה° החיצונה של כל המהויות הרוחניות°והחמריות° בכללות המצוי, כמו זג שהוא היפך החרצן הפנימי, ע"פ העז°האלהי° חי החיים [עפ"י אג' א רלא]. זגזגאל - ההצטיירות° של התוכן הפנימי° בנגוד להמתודיקה החיצונה°, ע"פ העז°האלהי° חי החיים(3)[עפ"י אג' א רלא]. זוהר - ספר הזוהר - מרום אוצר המחשבה והרגש אשר לישראל, שבהתפרטותו החריפה המדויקת והפופולארית דוקא עתיד הוא לרומם קרן ישראל, "לאקמא כנסת־ישראל° מעפרא", ולהעריף עליה טל של תחיה וחיים של חלוץ־עצמות°[א"י טז־יז]. ע' במדור תורה, תנ"ך. ושם, משנה. ושם, תלמוד, התלמוד ביחוד הבבלי. ע' במדור זה, הגדרות מבוא, כללות החכמה וספרי הזוהר. זווג - (הפרצופים העליונים) - ע' במדור זה, פרצופים. זווגא שלים דכנס"י° בקוב"ה°(4) - השתוות הרצון שמתגלה באומה° בכללה, ביסוד נשמתה°, עם התגלות° הנטיה האלהית° ביסוד ההויה בכללה. התגלות כנס"י, ושיוויה אל האור־האלהי° של חפץ שלמות ההויה [א' קמא]. התעצמות כל עולמים° עם האידיאל° של הויתם [עפ"י א"ק ב תז]. ע' במדור זה, יחוד קוב"ה ושכינתיה. זונה - "שתים נשים זונות"(5) - הפרצוף°הדמיוני°, לאחיזת הדעת בהגלמתו מצד אחד, והיופי בכל תיאוריו מצד השני [עפ"י א' לה]. זיהרא עילאה(6) - זיהרא עילאה דאדם־הראשון° - השכל העליון הבהיר, שכלו אור, שכלו זהר, השכל הבא מתוך התורה ועל ידי התורה <התורה היא למעלה מן השכל האנושי, כי השכל עומד על הספק, והתורה היא ודאית> [משנת הרב תשנב סג]. העבודה־האלהית° היותר עליונה, אותה שהיא מקושרת ישר אל הטבע (המהוה) בסיס איתן להאידיאליות° העליונה. מדה עליונה זו, העולה עד למעלה מהאספקלריא־המאירה° של נבואת־משה־רבנו°, "לעבדה ולשמרה" בגן־עדן°, זהו זיו° החיים העליון°, לאכל מעץ־החיים°, ולא לדעת כלל משום רע°, <מפני שאי אפשר כלל שיהיה בעולם החמרי°והרוחני° השלם כל כך, מעשי ידי יוצר כל, שום דבר רע, רק הכל בעתו ובזמנו הוא אך טוב, והאלהים עשה את האדם ישר°> [עפ"י א"ק ב תצג]. ◊ מדת זיהרא עילאה דאדם הראשון - מצד זיהרא עילאה דאדם הראשון מתעלה כל הגופניות כולה, אני אמרתי אלהים אתם, ותפארת אדם לשבת בית נעשה למכון האורה־האלהית° העליונה [שם א רעט]. ע' במדור אדם הראשון, "אדם הראשון", נשמתו בכל מלואה. זָכָר - זכריות המאורות הרוחניות במעמד אצילותן - הארה שרשית פועלת [ר"מ קכג]. ע' במדור זה, נקבה, נקביות. זעיר - (פרצוף) - ע' במדור זה, פרצופים. זעיר־אנפין ועתיקא כולא חד - ע' במדור זה, פרצופים. זָקָן - זקנת העולמות(7)- קוים°, כדמות שערות°, מלאות שפע°, אור°וחיים° מהאור הגדול, אור העתיד של ישועת־הכלל־היותר־גדולה°[עפ"י א"ק ג עב]. האידיאל°הרצוני°האלהי°, העליון°, בהמשכות פרטיו כולם. הרצון והצמיחה שפרטי ההמשכות הרצוניות נמשכים ממנו. ההופעות° היוצאות לסגל את המציאות ולשכללה. ההופעות המסגלות ההויה, ההולכות בקו ישר [עפ"י שם עג־ד]. "עידנא דבעי קוב"ה° לאוקרא לדיקניה"(8) - בביכור העולם להגלות°האידיאל°הרצוני°האלהי°, העליון°, בכל הדרו°, בהמשכות פרטיו כולם, מראש עד סוף [א"ק ג עג]. "תקוני דיקנא"(9)- בתיקוני־הקודש°, שמההופעות העליונות - המשכותיו הפרטיות של הרצון° (האלהי), ביונקם ממנו. <שבדרכי הסוד אנו מדמים את הרצון להחלק התחתון של הראש> [א"ק ג עג]. ע' במדור זה, שערות, "שערות הראש", "שערות הזקן". "זריקה"(10) - (בלשון הקדמונים) - יחס הבורא°לבריאה° שאינו בהשתלשלות° מדרגא לדרגא, אלא בדרך דליגה°[עפ"י נ"א ה 26]. <זריקה היא ע"י כח הדוחה בע"כ של הדבר, כן הויות הגופות לתכלית החסד־הגדול° של קבלת החסד של אור הטובה הדבקה בחומר וכלי>, ההסתר שעל ידו באה הבחירה°, גזרתו ית' על הדברים שיתרחקו ויעלמו, שהחזיק החומר° נגד הצורה°, שגזר שיראה בראשית ההשקפה כאילו האור° חלש והחומר° תקיף ועז; והארץ חומרה תקיף ואור שבה קטן; <ובעצם בה כמוס אור, שהרי האדם שנוצר מאדמה יכול לזכך חומרו עד שיעלהו לטוב גדול מאד> [עפ"י פנק' ג קסד-קסה]. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "יד חזקה" "זרוע נטויה". ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, שמים מאי זה מקום נבראו מאור לבושו לקח ונטה כשלמה וכו'.
בשערי הלשם ח"ב יא: "שכינתו ית"ש המסתתרת ומתעלמת ביסוד כל העולם כולו. ועליה העולם עומד. ע' פ' נח עא:. ועב. ופ' ויחי רלא., ובהגר"א בתיקונים קכח. ועליה נאמר ג"כ דברי הימים ב' ב' פסוק ג', לעולם זאת על ישראל. כי היא שורה בישראל לעולם. (וע' מנחות קי. ובתוספות שם. ובזו"ח פ' נח. במדרש הנעלם שם דה"מ הפתח השלישי)".
ע"ע תרגום יונתן שמות פרק ג פסוק ב. וע' של"ה עה"ת, שמות, תורה אור ב, ד"ה וממה שכתבתי יתורץ מה זה. מה שהביא בשם הציוני.
הגדרה זו מתאימה לפעמים, לאותו מ"ד שהפנימי קרוי זג, כמבואר בגמ' נזיר ל"ד:.
זוהר ח"א קכ:, ח"ג ז. התעצמות כל עולמים עם האידיאל של הויתם - בס' בעל שם טוב המהודר, על התורה ומועדים, ח"א עמ' צב מביא מכתר שם טוב ח"ב כ.: "זווגא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, רצה לומר: קודשא בריך הוא נקרא אלהות הנעלם מהברואים, ושכינתיה הוא אלהות השוכן בתחתונים, התקשרות שניהם".
זוהר ח"א לו., ע"ע בנפה"ח, שער א טו, ובשער ב יז ובמקורות שציין שם, ושער ד כח. ובק"ה רלח. מצד זיהרא עילאה דאדם הראשון מתעלה כל הגופניות כולה - ע"ע א"א 74 ד"ה הניסים. ע"ט, עמ' ו. ש"ק, קובץ ח קנז.
זוהר ח"ג קל:־קלד:. קל"ח פ"ח לרמח"ל, פתחים קז, קח, ושם בפתח קיא:"והנה חד"ר אלה שבח"ס צריכים להתפשט ולהשתלשל, ושלשולם דרך הדיקנא כנ"ל. ואמנם הדיקנא אינו אלא כח ממשיך לחוץ, כי ענינה - צינורות המלאים אור הח"ס". ושם בפתח קיד: "הדיקנא הוא התפשטות העשוי להמשיך מן השורש עד סוף כל מדרגות העולם". ובספר הכללים, כללים ראשונים סי' כד עמ' רעג-רעד "הדיקנא בבחינה זאת היא בבחינת שליטת רוממות יחודו ית'". בבאור הגר"א לסדצ"נ פ"ב ד"ה מהימנותא "כמ"ש בא"ר דף קל ע"ב "דיקנא כו' מהימנותא, דמהימנותא דכלא". ושם בדף קלא ע"א "דיקנא יקירא מהימנא שלימא כו'". וענין מהימנותא כמו אמונת ישראל שבה משיגין את א"ס, ולכן זו"נ נקראין בכל מקום מהימנותא, וכן כל האצילות בכללו, שהן גילויו, ודיקנא הוא ראשית הגילוי לבושין דיקר כנ"ל לכן נקרא מהימנותא כו'".
עידנא דבעי קוב"ה לאוקרא לדיקניה - זוהר ח"ג קלד:, וע' סדצ"נ, ריש פרקא תניינא, יז: יח. (מהד' שערי זוהר) ובגר"א שם ד"ה דיקנא עד דכלא. ושם בסוף פרקא רביעאה. ושם פרקא חמישאה, לד. בגר"א ד"ה ויום השביעי. עמק המלך, התנצלות מהרב המחבר (דף ג:) "ואיהו יומא, דעתיקא קדישא בעי לאוקיר דיקנא קדישא דיליה". ושם, שער טז פרק ח (דף קכה:) "ובעת ההיא יגברה מדת החסד, דיקנא דאריך, דבעי קב"ה לאוקיר דיקנא קדישא דיליה". קל"ח פ"ח לרמח"ל, פתח קח. וע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא.
זוהר ח"ג קל:־קלד:, אלימה רבתי, מעין ג, עין רואי, תמר ד. ע' במדור זה, "גלגלתא ושערותיה".
פדר"א פרק ג "נטל שלג וזרק". של"ה עה"ת, בראשית, תורה אור ז: "וזהו שרמז רבי אליעזר הגדול שלקח משלג וזרק, ולשון זריקה הוא מהירות הירידה מלמעלה, ושמים וארץ התחתונים נשתלשלו מהעליונים".