פ

"פאה ימנית"(1) - (דדיקנא דז"א°) - הצד המסתורי הפנימי° אשר להקשבת־הרוח° היותר ער ויותר נאור, שמשם חוש האמונה° העמוק נובע, וממנו תוצאות לכל בינה° פנימית, קבלית°, אמת רוחנית עליונה°, אשר ברוח רזי אמונים היא נקלטת, ותוצאותיה חכמות נעלמות בחוג ההשויה של הצורה ליוצרה, בכחן של נביאים° שאינו פוסק מבני נביאים מדור לדור [עפ"י א"א 86].
ע' במדור זה, הקשבה פנימית עליונה, ההקשבה הימנית.

"פאה שמאלית"(1) - (דדיקנא דז"א°) - הצד ההכרי אשר להקשבת־הרוח° היותר ער ויותר נאור, המלא שכל° וחשבון, בירור והגיון°, השופט את כל ערך° בהגדרותיו ומעמיק בתהום ההבדלה שבין המציאות העליונה מעל כל שם° ותיאור מציאותי, הנקלט מאור° השכל־העליון° אשר בהקשבה הבינתית° המדויקת והדרגית, העסוקה בהבחנת האור־האלהי° [עפ"י א"א 87].
ע' במדור זה, הקשבה פנימית עליונה, ההקשבה השמאלית.

"פגימת השמות"(2) - טשטושם של השמות°. המצר, השפלות והבוז שעטתה עליהם האיולת שנתכנסה במדה מרובה מבלי דעת [עפ"י קבצ' ב קכא].
השמות° הקדושים, ההשגות שבהם ציירנו את האלקות°, לפי התפתחותנו בעמדנו על מדרגה שפלה, שחדלו מהיות מספיקים אצלנו אחרי שהגענו לידי התפתחות יותר גדולה, ונחשבים לנפגמים [עפ"י ה"ה כו].
ע' במדור זה, "תקון השמות".

פגימת הנשמה - ע' במדור נפשיות, נשמה, פגימת הנשמה.

"פגם העולמות כפי שורש נשמתו"(3) - הקריאה בשפת הרזים לירידת העולמות° ע"י החטאים°, היינו חלק החיים שהאדם תופס בכל המציאות [קובץ א שלז].

פורח באויר העליון - ע' במדור זה, אויר עליון.

פנימי - (לעומת מקיף°) - מרכזי [א' קמ (א"ק ג טז, ע"ט מ)].
ע' במדור זה, אור פנימי. ושם, אור המקיף יכנס בתוך האור הפנימי.

◊◊◊

פרצופים:

פרצופים - עיקר ענינם - החיות האלהית העולמית והאחדות הכוללת [ק"ה רכ].
פרצוף - אידיאליות°, מגמה° [עפ"י א"ק ב רפז, ע"ה קמה].
הנהגה מפורטת [פ"ה פו].
העולמות הפרצופיים° המאורגנים(4) - השלשלת של הסיבות° והמסובבים שבכל העולם הרוחני°, המתגלה בכל הנשמות°, שבכל המשיגים, שבכל מקום° ומדרגה° שיש שם נשמה והשגה [עפ"י ע"ט קכט, אג' א מט].
ערכי הסיבות והמסובבים והתיחסותם אלו לאלו [עפ"י ע"ט שם].
ע' במדור זה, "עלמין דכסיפין". ושם, שערות. ושם, נקודות (לעומת קוים). ושם, קוים. ע' במדור אותיות, בהגדרות המבוא, אותיות.

נימין - המשכת שפע° החיות העולמית ממקור־החיים° [א"ק א, מבוא הרד"ך 36].
המגמות° האידיאליות° [שם ב תקס].
ע' במדור זה, שערות, "שערות הראש", "שערות הזקן".

◊עתיק(5) - האידיאל° המלא° של העולם, האידיאל המרומם האלהי° במלא מילואו, הוא יסוד העולם היותר עתיק, מציאות העולם היותר ממשית. מהות האידיאליות המרוממה° [עפ"י א"ק ב תנה].
ר' במדור זה, אדם קדמון, עתיק, אריך אנפין.

"עתיקא קדישא"(6) - המקור של הקודש־העליון°, של קודש־הקדשים° ששם גם החול° וגם הקודש° באים מתוכן אחד ומתגלים בתור צביון אחד, "כי לית שמאלא בהאי עתיקא (קדישא) [סתימאה], דכוליה ימינא"° [מ"ר 406].
כל העליון העצמי [פנ' קיב].
פאר עתיקא קדישא - מרומי היושר° והספירות° הצחות העליונות, הוד ימי קדם, מקור כל דעה, כל כשרון וכל חפץ, יסוד כל חיים וכל יש [ר"מ קעח].
ע' במדור זה, "רישא דלא אתידע".

"עתיק יומין" - "דברי עתיק יומין"(7) - ההשגות° היותר נעלות באלהות°, דברים שהם למעלה מערך המציאות המושג וכל תנאיו [עפ"י ע"א א ב סט].

אריך אנפין(8) - האידיאליות° העליונה° [עפ"י א"ק ב תקס].
יסוד הכל, הכולל את כל המגמות מראש° ועד אחרית° [עפ"י אג' א קי ועפ"י קובץ א סה, (ושם צה־צו)].
ר' במדור זה, אדם קדמון, עתיק, אריך אנפין.
נימין דאריך° - המגמות האידיאליות העליונות° [א"ק ב תקס].
"נימין דאריך לא מסתבכן דא בדא" - המגמות האידיאליות העליונות יונקות הן חיותן מגופן. כל מגמה מספקת לעצמה, ומטרתה ותכליתה בקרבה [שם שם].
תיקון האריך אנפין - תיקון העולם ובסומו° בכללו, הרחוק מצפייתנו המצומצמת. הגמר היותר עליון שבהתעלות העולם (שאחר ההשלמה של תיקון־הזעיר־אנפין°), התכלית הגבוהה, שהעין מתעששת מצפייתה [עפ"י פנק' ג שי].
◊ אפשר לכלול באריך אנפין ההבנה של האלהות° הכוללת הכל באחדות־עליונה° ונפלאה [עפ"י ע"ט לו].
המחשבה בענין האלהות שאין שם שום מציאות של בריאה כלל, והשם 'בריאה' הוא רק מושאל מצדנו אנו, נבראים אנחנו רק מפני צמצום השגתנו, ובאמת הכל הוא בורא, אלהים, <אבל הכל הוא ענין אחר ותוכן אחר, שאין לו שום ערך אל התגלות חלקית, ואלהים הוא דוקא הכל ולא חלק מצד שהוא חלק>. ההסתכלות של מציאת האפסיות של הכל חוץ מהאלהים. "אין עוד מלבדו". המחשבה הפועלת על רוח האדם שירה° ומשאות הנפש [קובץ א סה].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, אלהות, שני דרכים בהכרת האלהות. ע' במדור זה, אור הפנימי, כשאנו מסבירים לעצמנו את ענין האלהות. ושם, אור מקיף קטן מאור הפנימי.

אבא - הראשית°, מעמק הקודש° אשר להחכמה־העליונה°, המחשבה־האצילית°, הרז° הפנימי° של הערכים°, רום־חביון°, מקור התורה° [עפ"י א"ק א רז, שם ב רפה, אג' א קמב, א"ק ג שס].
ע"ע ברית. ע"ע ודאות מוחלטה.

"אבא° יסד ברתא°"(9) - העולמים° המוגבלים°, המוגלמים, וכל עלילות מצעדים אשר ליצורי עולמים, על פי מעמק הקודש° אשר להחכמה° בקדשה° כוננו [א"ק ב רפה].
היסוד התחתיתי של המעשים בנוי הוא דוקא על פי הרז הפנימי° של הערכים° מיסוד החכמה־העליונה. שילובם° של אלה שני הכוחות הנפלאים, הראשית° והאחרית°, המחשבה־האצילית° והמעשה המתוה את העולם והחיים [שם א רז].
המעשה הוא משועבד לעצמות המציאות שדרכיה מסומנות על פי עצת־ד'־העליונה°, שכגבה שמים מארץ כן גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו [עפ"י ע"א ד ה עג].
היסוד הפנימי של החכמה, הגורם את המפעלים המצוות° והחוקים° במפעליהם המקוצבים ע"פ החכמה העליונה הנעלמת עצמה. והחכמה־המעשית° נובעת היא, עם כל היותה לכאורה מוכרת רק בתור שומרת את הדיעות הכמוסות, מיסוד הגנוז היותר עליון, מיסוד חכמה שלמעלה, גבוה מעל גבוה. יסודה של החכמה האלהית התורית המתגלמת במעשים גשמיים, הוא מרומם את ערך החיים כולם לתכלית עלייתם. (ו)המפעלים שכל כחות החיים מצטרפים להוציאם מן הכח אל הפועל הם הם העולים למעלה להאיר את המהות המציאותית של ההויה החיה, ולקשר את הנפש החיה עם ההופעה האלהית העליונה, אשר היא מתגלה במכון הכבוד במקום השראת־השכינה°, ואור דבר־ד'° העליון [עפ"י שם יא כב־ג].
התכלית היותר קרובה ומובנה, (נמצאת בערכה הראשיתי°), הנקודה־התחתונה°, "אבן מאסו הבונים"°, עתידה לעלות° לרום־חביון° [עפ"י אג' א קמב].
החוסן הרוחני° הוא מיוסד על יסוד החירות° הבחירית°, אשר יסודו העצמי ברום המעלה הרוחנית העליונה הוא גנוז [עפ"י ע"א ד ט ע].
הנטיה הנפשית היותר פעוטה וקטנה, שאין לה אלא תומה ונטיית טבעה, הכח השליט עליה להוציאה אל הפועל, ולכוין את התאמתה עם הנטיות שמחוץ לה, שעל ידי ההתאחדות ההיא תבא למטרתה, הוא הכח היותר כללי, שהוא התוכן המגמתי שבההקפה העליונה של ההויה [עפ"י קובץ א רד, וההגדרות הקודמות].
ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, ברית עולם. ושם, חמוה, הוה קאי אפיתחא דבי חמוה. ושם, עצת ד' היא תקום. ושם, ד' בחכמה יסד ארץ. ע"ע שבועה.

זעיר(10) - האידיאליות° המושרשת בעולם המעשה [עפ"י א"ק ב תקס].
זעיר אנפין - האידיאל המוזער, הנופל בהויה° המצומצמה° [שם תנה].
תכונת ז"א - התנועה היסודית שהיא הגרעין האלקי, שלא גרעין הוא, כ"א יסוד הכל, הכולל את כל המגמות° מראש° ועד אחרית° במצב לחוץ מאד [עפ"י אג' א קלד].
נימין דזעיר° - המגמות האידיאליות המושרשות בעולם המעשה [א"ק ב תקס].
"נימין דזעיר מסתבכן דא בדא"(11) - המגמות האידיאליות המושרשות בעולם המעשה, כולן קשורות ומשולבות הן אחת ברעותה ברתוקות של שלשלאות ארוכות וגדולות מאד, חבל בחבל, נימא בנימא [שם].
"שערי דז"א סביכין דא בדא" - חזיוני קודש, משורגים אלה באלה, מסובכים מאד ברדתם° אל ההגבלה° וסבכי החיים [אג' א שב].
תיקון הזעיר אנפין - ההשלמה שהעולם הולך ומתעלה, בבירורים° המתרבים מידי יום ביומו, מדור לדור ומתקופה לתקופה. בירור המושגים שהתנועה הבירורית פונה היא להשלמתם, לנקיונם מזוהמתם°, בפרטיו של העולם, אפילו קודם הזמן של היום הגדול שבו יתוקן העולם ויבוסם בכללו (בתיקון־האריך־אנפין°) [עפ"י פנק' ג שי].
◊ אפשר לכלול בז"א ההבנה האישית של האלהות°, בתור אל אחד, יוצר כל, והעולם וכל ההויות מעשי ידיו כולם [ע"ט לו].
המחשבה בענין האלהות בצורה המדברת על דבר הבורא והבריאה מכל אחד בפני עצמו, כאילו הוא נושא לעצמו, אלא שהם מחוברים יחד מתוך שהבורא מחיה את הבריאה והבריאה מקבלת חיים מהבורא. המחשבה של הערכת העולם והבריאה לשני ענינים. המחשבה הפועלת על רוח האדם הגיון וחשבון [קובץ א סה].
ע' בנספחות, מדור מחקרים, אלהות, שני דרכים בהכרת האלהות. ע' במדור זה, אור מקיף, כשאנו מסבירים לעצמנו את ענין האלהות. ושם, אור מקיף קטן מאור הפנימי.

"זעיר אנפין ועתיקא כולא חד" - ד' הוא האלהים(12) - המוסר° הטהור והדעות המופשטות ברום מעלתן מתאחדות הן ביחוד גמור, ונמצא שד'° הוא האלהים° השופט את כל הארץ, אחד הוא מחולל החכמה והיופי [עפ"י קבצ' ב קיט].
ז"א° מלביש° את א"א° [קובץ א סה].

דכר - תפארת־ישראל° [א"ק ב תו].
ע' במדור זה, "עלמא דדכורא". ושם, "עלמא דנוקבא".

נוקבא - כנסת־ישראל° [א"ק ב תו].
ע' במדור זה, "עלמא דנוקבא". ושם, "עלמא דדכורא".

נוקבא בנפש האדם - הרגשת החסרון של כל דבר הצריך להשתלם קודם שישתלם, שהיא המקום° לההשתלמות. החסרון במניעת ההשלמה. ההכנה שמוצא האדם בנפשו [עפ"י פנק' ג קלו].
נוקבא סלקא עד א"ס, עטרת בעלה, באדם(13) - כשממלא האדם את החסרון שבנפשו. שכל מה שיהי' יותר מוכן (להשתלמות), כן תהי' ההשלמה יותר נחוצה והחסרון שבמניעת ההשלמה יותר גדול, וממילא כל מה שיהי' החסרון יותר גדול במניעת ההשלמה, החסרון הזה בעצמו הוא הכנתו לההשלמה. נמצא, שכפי עומק החסרון, כה תגדל המעלה בהשלמה, והחסרון במניעת ההשלמה היא בחי' נוקבא שבנפשו, וכשממלאה, היתה לראש פינה [עפ"י פנק' ג קלו].
ע' במדור זה, "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". ושם, מלכות סלקא עד אין־סוף.

זווג(14) - (הפרצופים העליונים°) - התאמה. התהרמנות [עפ"י א' קמא, אג' א מט].

◊◊◊

פשוט - (רצון־פשוט° בלשון חכמי־האמת°)(15) - בלי שום הרכבה ושום הכרח [עפ"י נ"א ה 18].

פתחי° חכמה° - ההשערות° הגדולות° [א"ק א ריא].

פתחיאל(16) - (שם) - ההויה המתחלת ופותחת פתח לכל המציאות, הכללית והפרטית, המורגשת ומושגת מההברקה של האמונה° והידיעה° באור־האלהות° ועזוזו° [אג' א רלא].

  1. פאה ימנית, ושמאלית - ע' שער הגלגולים הקדמה לו, דף מה.: ע"ע א"ק א צב.
    ההשויה של הצורה ליוצרה - ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, דימוי צורה ליוצרה.
  2. בנוסח הוידוי שבשומע תפילה בשמונה עשרה: "אנא ד' חטאתי. וכו'. ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול".
  3. שער הגלגולים הקדמה כא.
  4. השלשלת וכו' המתגלה בכל הנשמות - יונת אלם, פרק כ "הפרצופין שרשי הנשמות".
  5. יסוד העולם היותר עתיק וכו'. המקור של הקודש־העליון וכו'. דברים שהם למעלה מערך המציאות המושג וכו' - מאמר הויכוח סי' קמ (שערי רמח"ל עמ' פט): "מלכות דא"ק הוא בא באצילות ומתלבש בו. וזה הוא הקשר והמעבר שיש בין עולם העבודה לעולם הגמול (שאחר תחיה"מ), וזה נקרא עתיק". בהיכל הברכה בראשית ל.: "בכתר שני מדרגות, אחד הוא הבחינה היותר תחתונה ושפילה מכל בחינות א"ס, וכאלו נאמר דרך משל שהוא מלכות דמלכות דא"ס (ואע"פ שאין כן, כי אין שם שום ספירה ח"ו, רק לשבר את האוזן נדבר כך). והנה בזו המדריגה התחתונה שבא"ס יש בה כללות כל מה שלמעלה ממנו, ומדריגה זו התחתונה האציל את בחינות המדריגה העליונה שבכל הנאצלים ויש בה שורש כל הנאצלים ומשפיע לכולם שפע באופן שהיותר קטן מכל המאציל האציל היותר מובחר שבכל הנאצל, וכללות שתיהן נקרא כתר. ושני בחינות אלו נקראין אצלינו עתיק ואריך־אנפין כנודע אצלינו". בפ"ה תקסח בהערה 863: "בעתיק לא מדברים".
  6. בפרדס לרמ"ק שער ג פרק ז: "עתיקא קדישא ר"ל כתר אריך אנפין הנקרא ע"ק. ולשון עתיקא מורה על הקדימה כאשר הורה בפסוק (דניאל ז ט כב) "ועתיק יומין". ונקרא קדישא כי שם מקור הקדושות כולן, או ירצה כי קדוש פי' נבדל ונעלה והוא קדש בערך ז"א הנאצל בגלוי". ע"ח, שער יב, עתיק פרק א "ע"ק הוא שם כולל לע"י ולא"א בבחי' שם ב"ן שבו".
    לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא - זוהר ח"ג קכט.
  7. ע' במדור זה, בהערה ל"רישא דלא אתידע". ע' תרגום יונתן דבה"י א ד כב: "ובעז רב חכמיא דמתיבת בית לחם דמתעסקין בפתגמי עתיק יומין". ברכות יז. ובצל"ח ברכות לד: "סודות התורה".
  8. זוהר ח"ג קכט. במאמר הויכוח לרמח"ל סי' קלו (שערי רמח"ל עמ' פו): "הנהגה אחת כולה על פי מידת החסד, ועניניה הכל לעשות חסד, ולהספיק לכל מקום שמידת הדין לא היתה נותנת שיוטב לעולם, חסד זה הגמור יהיה מטיב. וזאת ההנהגה נקראת אריך אנפין, והיא עומדת תמיד בהשוואה אחת אשר אין שם חילוף זמנים". ע"ע במדור זה, עתיק, ובמובאה בהערה שם מהיכל הברכה. ובביאור הגר"א לסדצ"נ פ"ה (לה ע"ג במהדורת שערי זהר) "נקרא ע"ק אריך אנפין". ושם פ"א (ז ע"א וע"ב) "שבע"ק חוטמא אריך כמ"ש בא"ז דף רצ"ד חוטמא דע"ק אריך ואתפשט ואקרי ארך אפים אבל דז"א קצר כמ"ש שם וכו' כו'. ולכן נקרא ז"א וע"ק אריך אנפין. וכן נקרא על שם פנים של זעם ופנים של רצון".
    "נימין דאריך לא מסתבכן דא בדא" - ע' במדור זה "נימין דאריך לא מסתבכן דא בדא" בהערה.
    אריך אנפין, האלהות הכוללת הכל באחדות־עליונה - ע' ש"ק, קובץ א סה, (ושם צה־צו).
    תיקון האריך אנפין - ע' במדור זה העלאת־העולמים (לעומת בירור בירורים).
  9. זוהר ח"ג רמח. רנו: רנח. ת"ז תי' כא דף סח. (מהדורת וילנא) תי' סט ד"ה ועוד אני ישנה שניה, דף קכב.
  10. זוהר ח"ג קכט.
  11. נימין דזעיר מסתבכן דא בדא - זוהר ח"ג רצג. ע"ע במדור זה, גלגלתא ושערותיה ובהערה שם.
    תיקון הזעיר אנפין - ע' במדור זה בירור בירורים (לעומת העלאת־העולמים).
  12. דברים ד לה, לט. מלכים א ח ס. ושם יח לט. דברי הימים ב לג יג.
    זעיר־אנפין ועתיקא כולא חד - זוהר ח"ג קמא. "כללא דכל מלין, עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין כלא חד".
  13. ע' מים אדירים לרמ"מ משקלאב עמ' יח.
  14. נפה"ח, שער א פרק א, בסוף ההג"ה מהרי"ץ: "כל תקוני העולמות נקרא בזוהר וכתבי האריז"ל בשם זיווגים".
  15. דעת תבונות סי' קנד.
  16. זוהר ח"ב רנה:; רזיאל המלאך ד"ה פתיחת הלב שעשה משה רבינו ע"ה ליהושע. ושם, ד"ה אחרת. עיקר עשייתו בראש חדש סיון; סודי רזיא, אות נון: "שר המדע פתחיאל".